שלישיית מה קשור

לא תפקידים גדולים ולא סרט גדול, אבל משהו שבהחלט אפשר לראות על מנת להעביר את הזמן. אותי הסרט העביר הלאה לשינה מוצלחת כאשר לא מעט רגעים הצליחו לגרור אותי לפיהוקים ועצימת עיניים. שלושת השחקנים בתפקידים מאוד שונים זה מזה; אל פאצ'ינו, שלא במפתיע, נכנס לתוך התפקיד של הצעקן, חיית המסיבות והפרוע מבין השלושה. כריסטופר ווקן בתפקיד רגוע יותר, מלא סנטימנטים ורגש, כאשר אצלו זוהי לא הופעה ראשונה בסוג התפקיד הזה, אבל מצד שני הוא אינו נופל להגדרה ברורה של תפקידים כמו שותפו הרעשן והטוב. בסופו של דבר אלן ארקין המגוון בתפקיד הסנילי מכולם והקצר מכולם עם המון הפתעות שהוא טומן בתוך תפקידו. הסיפור, הדי ברור, של שלישיית נוכלים לשעבר שמגיעים לגיל פנסיה ולא כולם מצליחים לתפקד בצורה זהה עם המעבר לזקנה ותשישות. כל אחד חי את חייו ואת זקנתו וכל אחד מתייחס ועובר אותה בצורה שונה.

פאצ'ינו שמשתחרר מהכלא רוצה לחפות על חסרון העבר מול ווקן שחי חיי פרישה כבר שנים ושוקע לאט אל תוך הזקנה. ארקין, לעומת זאת, כבר כלוא תקופה ארוכה בבית אבות בו הוא מושבת לחלוטין והמפגש בין השלושה יוצר אנרגיות חדשות וטריות. לעומתם נמצאים פושעים צעירים ואנשים צעירים אשר מתקשים לעכל את שלושת הפנסיונרים בכל מיני מפגשים. למרות הופעתם של שלושת כוכבי הענק הללו אין בשורה חדשה לעולם הקולנוע וההווה לא עושה חסד עם העבר של שלושת הקליברים הללו. פאצ'ינו כבר זמן רב לא עשה סרט טוב (מלבד הסרט על חייו של "דוקטור מוות" שבו היה נדיר). ווקן עשה לאחרונה מספר סרטים שהם ברמה בינונית פלוס וכמובן שדרג כל אחד ואחד מהם.

ארקין גם כן באותה הסיטואציה, סרטים טובים בהשתתפותו שהוא נהנה להיות חלק מהם , אך לא להובילם. בקיצור, שלושה שחקני קולנוע וותיקים נפגשים על מנת לגלם שלושה מאפיונרים וותיקים בפנסיה, הסרט הוא גיחה קצרה עבור הדמויות ועבור השחקנים לעולם שהם כבר פחות משתלבים בו. אין יותר מדי מה לקחת מהסרט הזה מלבד כמה גיחוכים ובדיחות גסות מצידו של פאצ'ינו, כמה סצנות טובות של מרדפים וקצת טקסטים שנונים. רוב הסרט מאופיין בדליחות, בתסריט חסר השראה, מקוריות ובחוסר הפואנטה כללית שמצליחה לזחול לסוף טיפה יותר מוצלח, אבל לא כזה שמותיר רושם עז.
מה שכן מאפיין את הסרט בצורה ממש טובה הוא העייפות הגדולה שהוא מפזר לכל עבר. בין אם עייפותם מהחיים של השחקנים, מה שגולש כמובן לדמויות שלהם בסרט ובין אם העייפות שירגישו מרבית הצופים במהלכו של הסרט. עייפות החומר, לכל מקום שלא תביטו, היא שמכריעה את הכף בכל כך הרבה מידות בסרט, כך שפשוט אי אפשר לחמוק מהעניין.