סופר פאנץ'

הרבה זמן שלא יצא לי לראות סרט אקשן איכותי שמעורבים בו שחקנים איכותיים. בדרך כלל מדובר בכאלו היורדים מגדולה, או כאלו הנמצאים בתחילת דרכם ועושים סיבוב על איזה סרט עם אפקטים זולים בדרכם לפרוץ קדימה (מה שבדרך כלל לא מעיד על כוכבות שבדרך). הפעם ברצוני להתעכב מעט על שני שחקנים שניכר שאינם מקבלים את ההייפ הראוי סביבם ולא בצדק לחלוטין. מאקאבוי זכור לי בפריצה הראשונה שלו, עבורי לפחות, ב-Wanted הנהדר, זוהר מעל אנג'לינה ג'ולי ומורגן פרימן בתפקיד אקשן נהדר. כמובן שאי אפשר לשכוח אותו בתפקיד הסוחף ב"מלך של סקוטלנד" ולקינוח ב"אקס מן" המחודש והפריקוולי. מאקאבוי מראה, מדי פעם, לאחר סרטים רציניים בהם הוא נדרש לתפקיד אופי שהוא מסוגל גם לחזור בחזרה לסרטי אקשן והפעם הוא עושה זאת משלב נהדר בתפקיד אופי בסרט אקשן. בסרט הזה הוא מגלם שוטר חד ומתוסכל שרגע מכונן אחד סובב לו את הראש והוציא אותו מפוקוס להמשך דרכו. כאשר אותו אחראי לרגע שב העירה, הוא מוצא את עצמו מונע ממניעי נקמה טהורים על מנת לגמול לאותו פושע. אותו פושע, ואיך לא, מגולם על ידי מארק סטרונג שמסתבר שמופיע בכל סרט טוב אפשרי בתפקידים קטנים כגדולים ומותיר חותם של איכות על כל פרוייקט בו הוא משתתף. סטרונג שיחק ב"שרלוק הולמס" המצוין של ריצ'י וכמובן ב"רוקנרולה" האגדי של אותו ריצ'י. נראה שלאן שלא תירקו, משנות ה-90 והלאה, תמצאו אותו בסרטים, בעיקר תוצרת בריטניה, שהוא פשוט משדרג עם משחק נהדר וקבוע של הנבל, בדרך כלל. אי אפשר להוציא את הנבל מסטרונג ולהפך, הוא פשוט קלאסיקה מנוולת מהלכת, עם שארם ועם מראה מכובד שגם כאשר הוא לא מגלם תפקיד מכובד במיוחד הוא מותיר רושם חזק.

לא יכולתי שלא להתעכב לשנייה על הופעתו של דניאל קלויה מ"מראה שחורה" (עונה ראשונה), שהוא בינתיים מן אתנחתא קומית וחביבה ודיוויד מוריסיי בתור הפקד האחראי. הסרט הוא ז'אנר שלוב של מותחן פשע וסרט אקשן משובח שהבמאי שלו ניסה לתת לו נופך קצת יותר רציני מסרט אקשן טראשי רגיל. הבמאי, ערן קריבי (לא ישראלי,או לפחות לא נולד בארץ), משתמש פעמים רבות בסרט בצילום מהשמיים במבט ציפור על מנת לתת את ההרגשה של חוסר הוודאות, המבוך מלמעלה והכניסה אל תוך משהו סבוך שיוכל להימצא רק כאשר מתקרבים יותר. וכך הסרט, נע בקצב פנטסטי, לא מהיר מדי ולא איטי מדי, בדרכו פנימה לפענוח התעלומה. מקצב בלשי צילום ועריכה תואמים ואז מעבר לשוטים מהירים, מלחיצים והסרט הופך לאקשן מסחרר, מערבוני לעיתים תכופות. כאשר הקצב אינו קבוע, הבמאי אינו מגביל את הצופה לז'אנר מסוים וזוויות הצילום מגבות אותו על מנת להכניס ולהוציא את הצופה לקצב וממנו הלאה. שני השחקנים הנהדרים בכימיה נהדרת והופעה מחשמלת ומלאת גיצים. כאשר בכל מפגש הם לוקחים את הסרט לדרגות ששחקנים אחרים לא יכלו להגיע אליהם. בלי משפטים קיטשיים ובלי משחקים מטופשים ועם סיום מותח מאין כמותו שתוקע את העצם עמוק בגרון לאחר סרט עמוס באירועים.

הסרט לוקח אותנו בדרך המיוחדת שלו אל כיוונים די צפויים, בגדול, אבל תמיד כיף לראות חדירה לקרביי הפשע בכל דרגותיו וכל מילה אחרת מיותרת, על מנת לא לבצע ספויילרים.
סצנות נהדרות של קרבות יריות מגיעות לשיאן כאשר סצנה אחת, ברבע האחרון של הסרט משתמשת בהילוך האיטי ומחזירה (אותי לפחות) לימים הטובים שהמטריקס המציאה ו"מקס פיין" (מוזר שגם שמו של הכוכב הראשי בסרט הוא מקס). פשוט תענוג נהדר לחזות בסצנה אשר הוכנה בצורה כל כך טובה ומוגשת חמה ומדממת לצופה. בקיצור, לא משהו שלא ראיתם, אבל מצד שני לא משהו שראיתם כבר זמן רב. אז היכונו לתענוג ולקבלת הפאנץ' מהשניים שיכולים לתת אותו בצורה הטובה ביותר.