"ניצוד": איך אומרים ישו בדנית?

הפוסטר הנושא את פניו המכורכמות והטרודות של מאדס מיקלסן קפץ לעיניי באתרי הסרטים לא פעם ולא פעמיים, העדפתי להתעלם, שהרי כמעט בלתי אפשרי לצפות בסרט בשפה הזאת, הויקינגית הזאת שברובה מורכבת מהברות ונשיפות. אבל אז קיבלתי טיפ קטן מעמיתה לעבודה, טיפ שהוביל אותי במודע לעוד יצירת מופת סופר ריאליסטית ומטרידה מבית היוצר הדני, כאשר הפעם הבמאי התורן (תומאס וינטרברג) קשור ואף מתכתב בסרטו הנוכחי, "ניצוד" עם הבמאי הדני המפורסם ביותר - לארס פון טרייר. הסרט עימו "ניצוד" מתכתב יזוהה די מהר כ-"דוגוויל" המופתי והאומנותי של פון טרייר השנוי במחלוקת בעצמו.

גם כאן ישנו סיפור על עיירה קטנה, עיירה שבה כולם מכירים את כולם. עיירה שנראית ככזאת שכולם לכולם בני אדם, עד שמרימה ראשה הסטיגמה והכתם הדובק בבן אדם אחד תמים, או אז יצורי היום מתחלפים באלו הליליים, אלו שלא מתביישים להתנהג כחיה הפרימיטיבית ביותר אל זה שאתמול היה מתפלל איתם בכנסייה. ואני אסביר; לוקאס הוא מן גננת ממין זכר, גרוש טרי עם גרושה מהגיהינום וכזה שמנסה לזכות ולחזק את קשריו עם בנו מחדש. כאשר הדברים מתחילים לעלות על מסלול חיובי הוא נתקל בחיבה גדולה מצד אחת הילדות בגן, במקרה ביתו של חברו הטוב ביותר שסובלת מחוסר תשומת לב משווע של הוריה.


מה לא הייתי נותן בשביל זקן כזה?! | צילום: IMDB

כמובן שהאיש שמעניק לה את החום הגדול מכל הוא לוקאס והוא הולך להסתבך על כך בגדול כאשר בתמימות רבה היא מפרשת דחייה מצידו כדבר נוראי ומשם הדברים מתגלגלים. או הו איך שהם מתגלגלים; עיירה קטנה ניזונה משמועות ולאור הפסיביות המפתיעה של לוקאס חרושת השמועות מתחילה לגדל קרני שדונים למרבית תושבי העיירה שמבלי לבדוק שום דבר לעומקו מנדים לאט,אבל בטוח את לוקאס מחייהם בצורה האכזרית והזדונית ביותר.

הסרט מציג אינספור דילמות בצורה הטהורה ביותר שלהם עבור הצופה; כאשר הצופה יודע בבירור על מי מוטלת האשמה הוא מנסה להיכנס גם לכובעי אלו המאשימים ובכך מייצר הבמאי התנגשות עוצמתית בתוך נפשו של הצופה המשוסע מצד אחד עם האמת ומצד שני עם מילה של ילד שבכל מקום נתפסת כקודש הקודשים. וינטרברג מציג את הצד הנפגע בצורה הטראומטית ביותר שניתן וכמובן בצורה הריאליסטית ביותר שלו, תנועות מצלמה,עריכה ובימוי מופתים שמייצרים,אמנם בצורה מניפולטיבית לטובת הנאשם, עבור הצופה בחירה מאוד קלה באיזה צד לבחור.


כל עניין כיבוי הצופים הזה יצא די מביך עכשיו | צילום: IMDB

כמובן שאי אפשר להתעלם מהפן הדתי החזק והעוצמתי בסרט, הפן שמציב את לוקאס,הגיבור כקדוש מעונה עוד בחייו, מן איוב או ישו שכל הצרות נופלות עליו והוא כמעט ולא מתנגד להן. ללא עורך דין וללא משפחה תומכת מאחוריו הוא יוצא למסע כמעט חסר סיכוי בהגנה על שמו הטוב וסופג מטחים לאורך כל הדרך, קיטונות של רוע טהור נשפכים עליו והוא מביט בעיניי המאשימים בעודו מסתובב וחוזר עם ראש מורם.

הסרט נע בקווים שלעיתים מזכירים בצורה מוזרה קווים ניאו-נואריים, כאשר הגיבור הראשי סובל וסופג כמעט כל השפלה אפשרית כאשר אישה קטנה היא זו שמתעתעת בעיירה שלמה ומפנה, ללא כוונה, את כול העיירה כנגד הגיבור הסובל. הסרט מציג נקודת מבט מסקרנת על אורך החיים בעיירה הקטנה שנראית תקועה בזמנים מהעבר, הגברים הם הכוח החזק, השותה והצד וטקס הקבלה והמעבר מנערות לבגרות הוא כזה שמתבטא בתעודת צייד חוקית. אין פלא שברגע שהם מזהים חולשה אצל אדם כמו אצל חיה שאותה הם עומדים לצוד הם אינם מגלים רחמים יתרים יותר מאשר על אותה החיה שמממשת את הדרישות הספורטיביות שלהם.


מוכנה לרסק לו את החיים לחתיכות? | צילום: IMDB

משחק פנטסטי של הילדה הקטנה, אניקה ודרקופ, שהצליחה להוציא אותי משיווי משקל וגם את שותפותיי לצפייה בסרט. משחק נהדר ושובה של מיקלסן ותסריט מהודק ומהוקצע עם סיפור שלא כזה תלוש מהחיים האמיתיים. סרט שמעורר תהיות ושאלות מוסריות בנוגע לשיפוט מהיר ללא עורך דין,שופט וחבר מושבעים, סרט שמראה כיצד מספר אנשים הופכים להיות התליין עצמו וחוזרים לתקופות אפילות בהן התליין היה הכוכב של המופע.