הצד השני של היצ'קוק

כאשר גילם ג'ונס את טרומן קפוטה בסרט "ידוע לשמצה" (2006) הוא פספס במעט לאחר שפיליפ סימור הופמן גילם את בן דמותו של קפוטה בסרט "קפוטה" (2005) ובכך היווה מעין גרסה שנייה לאותו סיפור בסרט אחר. גם ב"נערה של היצ'קוק" הוא יוצא ביחד, במקביל ובאותה שנה עם הסרט "היצ'קוק", למרות שהסדר הכרונולוגי בין הסרטים בחייו של היצ'קוק עצמו מביא את "היצ'קוק" של אנת'וני הופקינס קצת לפני "הנערה של היצ'קוק" של טובי ג'ונס, שוב מוצא עצמו ג'ונס המוכשר בעמדה דומה, עמדת הסרט המשני.

תוסיפו את העובדה שהשחקנים והשמות המוכרים הלכו גם ל"היצ'קוק" ; בכיכובו של הופקינס (למרות הופעה נהדרת של סיינה מילר) והעובדה ש"הנערה" היא הפקה אשר יצאה למסך הטלוויזיה ותקבלו עוד כמה ניואנסים שמעמיקים את הבדלי האיכות, לפחות על פני השטח.
הפעם הסיפור ההיצ'קוקי התורן מהווה מן המשך בטיים ליין המציאותי שלאחר עלילתו של הסרט "היצ'קוק" והסרט בו הוא עוסק, "פסיכו" שיצא בשנת 1960. "הנערה של היצ'קוק" מציג את הסרט הבא עליו עובד הרב אומן, הוא הסרט "הציפורים". והעלילה פותחת בחיפושיו של היצ'קוק אחר שחקנית שתגלם את הכוכבת הראשית בסרט. אשתו, אלמה, שהייתה כוכבת די ראשית בסרט הקודם, מוצאת לו את הנערה הבאה לסרטו החדש, דבר שיגרום בהמשך הדרך לתשלום מזומן ויקר ביותר עבור חיי המשפחה של בני הזוג שהולכים ומתרסקים (כפי שכבר נראה בסרט בכיכובו של הופקינס). אי אפשר להימנע מההשוואה בין שני הסרטים המתרחשים באותו חצי עשור של שנות ה-60, כאשר ההשוואה שבין הסרטים יכולה לבוא לידי ביטוי בבחינת התסריטים ובין המיקודים של הסרטים. בעוד הסרט הראשון מציג את השבר הנפער בין היצ'קוק לאשתו, עמוד התווך שלו, כאשר השבר עוד בתחילתו ומתאחה, הסרט הנוכחי מדבר על אותה נערה של היצ'קוק, ללא ספק ממקום שבו ניכר שמדובר בסוג של יציאה ממסגרת הנישואין וניסיון בריחה מובהק וכמיהה לאחרות.

לעומת זאת הסרט "היצ'קוק" דן בצורה עדינה ואלגנטית בהתנהלות של היצ'קוק מול הכוכבות של הסרטים שלו, כאשר הן מחבבות אותו בצורה יחסית ומצליחות לעבוד איתו, למרות הקפריזות. הסרט "הנערה של היצ'קוק" מתמקד במערכת היחסים החולנית למדי אשר מתפתחת בינו לבין טיפי האדרן, הצעירה אותה הוא מגלה בזכות עינה החדה של אשתו. העלייה המטאורית של האדרן, מדוגמנות בלבד לכדי תהילת עולם בחסותו של הבמאי הכל יכול, גובה מחיר שנראה על פני השטח כנסבל עבור שני הצדדים ובעוד היצ' מגלה סימני חיבה מופגנים עבור הכוכבנית, היא לא מאשרת ולא מחזירה חיבה כפי שהוא מצפה, דבר שהולך ונהיה כואב בכל כך הרבה בחינות עבורה.

הסרט מתמקד בעיקר ביחסי עובד מעביד ומרות שבין היצ'קוק להאדרן, את מערכת היחסים החולנית הזאת שבמסגרתה הארדן לא מסכימה להישבר לאחר שחתמה על חוזה חייה ואת התהליך שהיא עוברת עד לכדי שבירה הסרט מתאר בצורה מאוד מפורטת. מה שהסרט מפספס בענק הם היחסים המשפחתיים של היצ'קוק עם אשתו שעלו על נס בסרט המקביל ("היצ'קוק) ואת הלך הרוח הפנימי של הרב אומן, שגם נידון בצורה מסוימת בסרט המקביל. הסרט מתמקד יותר בכוכבנית ולא בשם שמכר את הסרט, השם של היצ'קוק שיוצא פה לא טוב בשום צורה שתהיה, אולי הוא ראוי לקו הגנה על מנת ששמו לא יוכפש בצורה כה ברוטאלית, אך עם זאת ייתכן והסרט מבקש להציגו ככזה וולגארי ושפל, על מנת לאזן את הזכרון לדיראון עולם כאחד מהטובים בתחומו.

היצ'קוק שהיה ידוע בידו הנוקשה כלפי הכוכבות של סרטיו גם נראה ככזה בסרט "היצ'קוק", אך שם הוא נראה אנושי הרבה יותר מאשר ב"נערה של היצ'קוק", שם הוא מתגלה כייצור מבחיל שמשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותו על מנת לייצר מסכת של סבל וכאבים מרגע שלא הושגה מטרתו השפלה. הסרטים שעומדים על המוקד הם "הציפורים" ו"מארני" ובהם מוצגת הנערה, האישה, סובלת על פי מיטב הקלישאות של ז'אנר האימה והמותחן, אך הפעם, לנו הצופים נכונה הצצה אל מאחורי הקלעים, אל שיטות הענישה האמיתיות שמסתתרות מאחורי הסרטים עצמם. סרט שאינו שונה בתכליתו מהסרט "היצ'קוק" וכזה ששוב מתאר מערכות יחסים שבינו לבינה א' (יחסיו עם טיפי האדרן) וגם קצת את המערכת יחסים שבינו לבינה ב' (עם אשתו, אלמה) והכל על רקע עשייתם והפקתם של סרטים מכוננים מבחינתו. הסרט יכול היה להיכנס קצת יותר לעובי הקורה, כאמור, מבחינת מערכת היחסים של היצ'קוק עם אשתו וגם עם עצמו וזו אחת מהנקודות הפחות טובות בסרט. הניתוח המעמיק והפולשני שהוא מבצע אל האובססיביות של היצ'קוק כלפי אותה הנערה מצליח להחזיק סרט שיחסית דל באירועים ועמוס יותר בדמויות שטוחות ללא תנופה.

הסרט הוא מן התרסה בפניהם של מעריצי היצ'קוק העיוורים מרוב הערצה אליו ונותן, כאמור, תשובה ומענה לפרגונים הגדולים, הוא אף בא ומנפץ פעם נוספת את האשליה של מערכת יחסים בריאה בינו לבין אשתו ומפריש את הרב אומן בקול ענות חלושה לפנסייה של סרטים בינוניים עד לפטירתו. עכשיו המהלך המתבקש יהיה לחפש במאי הגון וטוב שיספר את הסיפור המלא של היצ', הסיפור מתחילתו ועד סופו כולל קפיצות ביניים לרגעי השיא והשפל בעודו מביים את יצירותיו. ויפה שעה אחת קודם.