צליל מיותר שמתנגן

בארץ ישראל שלנו כל כך אוהבים את הפטריוטיות שמוענקת לשחקני הקולנוע תוצרת בית שלפעמים שוכחים את גודל המאורע מול גודל המאורע האמיתי. לירז צ'רכי אומנם משתתפת ואומנם רואים לה קצת ציץ וקצת טוסיק נאים בהחלט, אבל מעבר להיות רכובה ב-Cow Girl על מיטב משמניו של פיליפ סימור הופמן, תפקידה הוא דליל בהחלט ולא מצדיק את כל ה"הו הא" סביבו של סרט די דלוח וצפוי. שכחו לציין כמעט על הדרך את הישראלים לשעבר או יהודים לשהווה: הבמאי ירון זילברמן ומארק איווניר שהראשון הוא האוסף של הקוורטט, הבמאי והמושך בחוטים מאחורי כל ההצגה ואילו השני הוא כוכב לא פחות ראשי בסרט משאר שלושת הענקים שאיתו ובתפקידו בסרט הוא אף מקבל את תפקיד המייסד של כל הרביעייה הטעונה הזאת. בסך הכול הסיפור לא כזה מסובך, באמת שלא נראה לי שפספסנו אותו בסרטים מסוגים אחרים, כאלו שהם דרמטיים, אך קצת פחות מעודנים ומסוגננים.

פשוט כאן נדרשת מאיתנו הבנה במונחים ובמושגים שברומו של עולם, לכאורה, קצת כינורות, קצת באך ובטהובן והרמה חיש קל זינקה במעלה מדרג הסרטים, או ככה דמיין הבמאי. אין ספק שווקן והופמן משדרגים את הרמה מבחינת משחק מהפנט ומכשף ובמיוחד ווקן שדמותו הנוגה, האבהית והמדופרסת גורמת לך להתחבר לרגש המרחם והטבעי ביותר. אבל מעבר לזה, מלודרמה על לא מאומה, משהו אשר ללא ספק היה אפשר לקבל בסרטים עם פשטות ועם הרבה פחות יומרות. הסצנות הדרמטיות, ברובן, צפויות באופן כמעט אבסולוטי ואין יותר מדי הפתעות כאשר מדובר בנושאים הרגישים שבינו לבינה ובמקרה הזה בינו לעוד בינה ולעוד סיפורים והתפתחויות בעלילה. אין ספק שאופרת סבון אחת תוכל להכיל את כמות הדרמה המתרוצצת לה על המסך כאשר כל הרביעייה המתוקתקת הזאת מאיימת להתפוצץ ואיך לא?.

הסיפור מציג ארבע נפשות, ארבעה עולמות ועוד עולם אחד, משני וצעיר. בין הרצינות התהומית והאובססיבית של האחד (איווניר), לבין מערכת היחסים הנובלת של השניים האחרים (הופמן וקינר) מפקח אבי הקוורטט, בכיכובו של ווקן, האיש שבשורה אחת שלו מאיימת להציף את הכול על פני השטח ומהצד זה נראה, כאמור, כמו אחרון הסיקוונסים מבית היוצר של ערוץ "ויוה". חובבי המוזיקה הקלאסית ימצאו את עצמם נשאבים במספר רגעים קסומים מובלים אל תוך המוזיקה המתנגנת על ידיהם של חברי הרביעייה. חובבי הדרמה ימצאו מזור בסצנות מרגשות ודרמטיות שבין בני זוג, בין הורים לילדים, בין אב אלמן למשפחה שאימץ לעצמו ובמיטב הקלישאות הדרמטיות הנלוות לאותם סיפורים.

כל אלו ועוד עטופים באריזה אחת וכמו שווקן מציין בתחילת הסרט, שהקטע אותו הלהקה מתאמנת לנגן הוא קטע עליו צריך לעבוד ביחד, בקוהרנטיות וללא הפסקה תוך כדי התגברות על מכשולים המוצבים באמצע הדרך, ובכן זהו המבחן האמיתי גם עבור הדמויות בסרט וגם עבור הצופים שעלולים למצוא את עצמם קצת תוהים על מה כאן המהומה. ואילו עבדכם הנאמן עדיין משתומם ולא מבין את גודל הדרמה שמתחוללת אצל כמה נגנים מאופקים ועמוסי עכבות, או שמא זו בדיוק הסיבה שבנתה ועיצבה את כולם בלי יוצא מן הכלל כפצצות זמן מתקתקות?.