"ברוקר": המשפחה ה(כל כך)פגומה שלי

הבמאי היפני הנחמד הזה, שאוהב להכניס את עצמו ואת הצופים שלו אל לב ליבה של המשפחה הגרעינית ביותר שניתן לחשוב עליה, מנסה את מזלו פעם נוספת ביצירת סרט על משפחה לא שגרתית כלל וכלל, רק שהפעם המשפחה הגרעינית הזו מורכבת מארבעה גרעינים נפרדים ושונים לחלוטין. סרטים על משפחות אלטרנטיביות וכאלו שנתפרו עבור אירועים מסוימים כבר יש והמון. סרט עם שני תחליפי אבות, אשר רוצים לסחור במה שהופך להיות התחליף לצאצא שלהם, אין בערימות או בכלל. בקו המנחה של הסרט נעוצה הבעיה הגדולה שלו וזו אשר גורמת לצופים אי נוחות מסוימת, כאשר הם כמעט אנוסים לפתח רגשות חיוביים ואמפטיה לשני גברים שעומדים לסחור בתינוק וגם לאמו של אותו התינוק, אשר מצטרפת אליהם.


בואי, בואי...אני אתפור לך עסקה | באדיבות קולנוע חדש

זו, בגדול, העלילה של הסרט. Road Trip של נוכלים מפוקפקים ואמא, שלא רצתה באימהות שלה ולאחר שנזכרה כי היא עשויה אולי לרצות בה, הייתה מוכנה למכור את כל החבילה תמורת הסכום המתאים, אשר בו נוקבים שני הגברים. בשלב מסוים גם נכנסות עלילות צד, אשר מתקשרות בצורה כזו או אחרת לעלילה המרכזית, במסגרתה, כאמור, מצוי תינוק חסר אונים, שאמור לעבור באופן לא חוקי לידיה של משפחה, אשר ככל הנראה התייאשה מהדרכים הביורוקרטיות או הטבעיות להשיג ילד. יש כאן אמירה משמעותית, אם מסתכלים על כל הסיפור הזה מהזווית של המשפחות שכן רוצות להביא תינוק אל חייהן, אבל הנקודה הזו כמעט נזנחת בעיקר אל מול ההשפעות ארוכות הטווח על הילדים וכמובן כיצד מתייחסים לכל אותן אימהות שלא מסוגלות להשאיר את ילדיהן איתן.

בנוסף תוכלו גם לקבל זווית לא צפויה ולא כזו שאי פעם חשבתם עליה, של אותם סוחרים, שאולי המקצוע שלהם נראה נלוז, במקרה הטוב, אבל הם מתגלים בתור אנשים בעלי לב רחב וכאלו שכאילו התגלגלו לסיטואציה הזו ומנסים להפיק את המירב ממנה. אמביוולנטי, כבר אמרנו? מעבר לאותם סוחרים אי אפשר להתעלם מהדיון בתפקידה ובהשתלשלות האירועים עבור אותה אם צעירה, שלא הייתה מוכנה להרות וללדת בגיל צעיר, על אחת כמה וכמה להיות אמא צעירה, שלא יכולה או מסוגלת להכיל את תפקידה החדש בעולם. בין עלילות הצד תוכלו למצוא את התחבטויותיהן של צמד שוטרות-חוקרות הלועסות-זוללות כופתאות ואטריות בנוגע למוסר הכפול שהן מגלות עם ניסיונותיהן ללכוד את הפושעים, על חם, אל מול ההיכרות ההולכת ומתהדקת שלהן עם שלושת הפושעים, אשר נוהגים בדרך לא הכי צפויה, אותה הן משערות כי יגלו על פי הפרופיל המוכר להן של השלושה.


כן, אז איפה יש כאן שער המרה לתינוקות אמריקאיים? | באדיבות קולנוע חדש

הסרט מתחיל באופן שגורם לכולנו לחשוב שבקוריאה כל השכונות הקטנות בנויות על צלע הר, בעלות שיפועים מוגזמים ובימים גשומים כולן נראות כמו המחסן הדולף של השכן מלמעלה. בהגזמה. "פרזיטים" היא המילה הראשונה שעולה לראש כאשר הסרט צועד את צעדי הנערה הקטנטנים שלו, במעלה גבעה, אשר סופה נחתם בהגעה לכנסייה, לה יש אזור מיוחד למסירת תינוקות לא רצויים על ידי אלו שלא בשלים או בשלות להיות הורים. מרגע המסירה מתחילה השתלשלות אירועים, אשר תשאיר אחריה שובל של משתתפים, הנמצאים במרדף מתמיד אחרי משהו או מישהו ויש גם כאלו שבורחים - במודע או שלא במודע, מעברם, מעצמם ובעיקר מהצורך להתמודד עם ההשלכות של מעשיהם. אה...וגם יש את כל הקטע הזה שצמד גברים מאוד נחמד ומאוד נכלולי הולך למכור פעוט, שזה עתה נולד, למשפחה אחרת וכל זה באישור האמא.

הצעירה משאירה את תינוקה על הרצפה ולא בתוך הפיר, כמקובל, על פי תופעה יפנית וקוריאנית ידועה בשם: "בייבי בוקס", אותה מבקש לחקור הבמאי הקוריאני. אחת מצמד שוטרות מעבירה את התינוק עוד קצת, אל תוך הפיר עצמו ומשם הוא כבר עובר לידיהם של שני גברים, שייקחו אותו ליעד הבא והלא מתוכנן שלו. יום לאחר מכן האם הצעירה חוזרת בחזרה ומוצאת עסקת טיעון מעניינת, שתוציא אותה עשירה יותר, גם אם זה מגיע על חשבון המוסר שלה וכמובן על חשבון ההורות המתוכננת או לא, עליה היא מוותרת. משם הסרט יוצא למסע בין משפחות ושל משפחה אחת מתהווה, כנגד כל תכנון וכנגד כל הסיכויים וזה עומד להיות...קצת משעמם, האמת. בין המרדף אחרי המכירה של התינוק, מציאת המלונות הליליים והרגעים הקטנים שבין הדמויות הראשיות, עומד לו גם סרט שלא מצליח לסחוף את הצופים באופן מספק גם כאשר מצטרפות הסצנות של צמד השוטרות ושני הבלשים, הנמצאים בזירת הפשע במרכזה של העיר, אשר אמורים לעורר את הסרט המנומנם.


שיט! שכחתי את בגד הים שלו | באדיבות קולנוע חדש

קורה אדה אולי בונה משפחה אלטרנטיבית והכי לא שגרתית שתפגשו על מסכי הקולנוע בקרוב ועושה זאת באופן מתקתק וקומי, אבל מהצד השני והאפלולי יותר הוא גם מכניס את כולנו אל תוך שיקולים של פושעים שלא בטוח שהייתם רוצים שיסתובבו ליד שכונת המגורים שלכם, עם כל המוסר והמצפון שהם מסגלים לעצמם במהלך הדרך. מערכת היחסים בין שלושת הגיבורים בנויה על חמלה הדדית, לצד עיניים פקוחות זה למעשיה של זו, אשר הובילו אותם למסע התמים, לכאורה, אליו הם יוצאים במצב רוח מרומם. תוסיפו עוד שני גיבורים מתחת לגיל עשר, שהשני הוא בעצם הרבה מתחת לעשר (אולי עשרה חודשים), אשר מוסיפים עוד חיוכים, מקלילים את האווירה עוד קצת ומסיטים את חומרת המעשים של גיבורי הסרט ותקבלו את התוצר הסופי - סרט עם הרבה לב, שלצד דיון בכל הנושאים הכבדים, גם מטאטא את כובד משקלם וחומרת מעשיהם לצדדים, במידה מסוימת ובעיקר לא מצליח לייצר פיקים רגשיים אמיתיים.

בסופו של כל הסיפור העמוס הזה מדובר בסרט שאכן מצליח לייצר מיני דיונים ומרפרף בין כמה נושאים, בו זמנית, אבל בכל פעם שהוא מתקרב לפתוח את אחד מהם לעומק, הוא חוזר להפליג על אוטומט ובקצב משמים למדי אל עבר הקו העלילתי המרכזי שלו. יש לו את מרבית התנאים להצליח, בעיקר נוכח הקאסט המוצלח וכמובן בזכות הבמאי המצוין, אבל נדמה כי אין לסרט הזה את היכולת להצליח לייצר קרבה אמיתית, בעיקר נוכח העובדה שהוא גורם לצופים להרגיש ריחוק וזאת על אף שהוא מתיימר לקחת אותם למסע רגשי עמוק, המתובל באלמנטים קומיים, שנועדו להקליל את הנושא הכבד. משהו בתמהיל הזה לא עובד היטב וכאשר הוא באמת לא מצליח להתרומם, הוא בעיקר שוקע אל תהומות הנשייה ותהומות השיממון.


אל תתאמץ יותר מדי, אין לנו איפה לדחוף את הדובי באוטובוס | באדיבות קולנוע חדש

משפט על הסרט:
ההתחלה שלו מבטיחה מאוד, גם ההמשך גורר עניין, אבל משהו בקצב של הסרט מתקשה למשוך את הלב, אחרי העיניים, אל המסך ובשלב מסוים גם אלו מתחילות לבצע מאבק עיקש שלא להיסגר.

משפט על הבמאי:
הירוקאזו קורה-אדה הוא מהמוכרים ומהמוצלחים שבבמאי יפן, שהנושא המרכזי שהוא מעמיד בסרטיו הוא נושא המשפחה. הוא לא מצליח הפעם לייצר עניין בקצב הבעירה האיטי של סרטו, על אף רגעים מקסימים, משובבי לב ונפש ודמויות שמאתגרות את הצופים. הוא מניח למחוזות השיממון להשתלט על מרבית החלקות הטובות של הסרט שלו וזה מה שככל הנראה תזכרו מהמפגש עם פרי יצירתו של הבמאי היפני.


נראה לכם? בכסף הזה הוא לא פולט אפילו לכיוון שלכם | באדיבות קולנוע חדש

משפט על השחקנים:
סונג קאנג-הו ("שבעה צעדים"), שהוא משתתף כמעט קבוע בסרטי ג'ון-הו בונג ("פרזיטים", "רכבת הקרח") וגם אחד מהשחקנים הקוריאניים הבכירים בהופעה יוצאת מן הכלל, שגם זיכתה אותו בפרס השחקן של פסטיבל קאן האחרון. לצידו נמצאים השותף הצמוד בסרט, בגילומו של גנג דונג-וון, לי ג'-און, אשר מגלמת את האמא הצעירה בתפקיד נפלא וביי דונה, המגלמת את הבלשית הקשוחה וזוללת האטריות. באזור הזה אין נפילות ובעיקר הופעות נפלאות ויוצאות מן הכלל.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים וכמה דקות, בלי קרדיטים. יותר מדי ואפשר היה לקצץ כחצי שעה מבלי להניד עפעף.