"אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל": באמת עדיף מאוחר?

בראשית שנות השמונים ברא סטיבן שפילברג את המותג "אינדיאנה ג'ונס". ויאהבו הצופים את הסרט עד מאוד וירא שפילברג כי טוב. ויעופו המבקרים על הסרט - וירא שפילברג כי טוב מאוד. ויביים השפילברג סרט המשך לאחר שלוש שנים - ויאהבו הצופים ויהללו המבקרים ויאמרו שפילברג ולוקאס כי מצוין ויעסיקו צוותי תסריטאים יומם ולילה, בכדי לסגור את שנות השמונים עם טרילוגיה. ויפקוד האריסון פורד את הסט, בסרטו השלישי בתור אינדי ויודו, יהללו, ישבחו, יפארו וירוממו הצופים את הסרט ואת הטרילוגיה כולה ואילו המבקרים יהדרו, יברכו, יעלו ויקלסו את השילוב השלישי בין היהודי הממושקף ובין האמריקאי יפה התואר, הבלורית, הכובע והשוט.

ויעברו שנים רבות ולא ישובו השפילברג והפורד לשתף פעולה ויישכח אינדי מעפרונות ועטי המבקרים ומלבבות הצופים. ויחליטו אולפני ג'ורג' לוקאס הגדולים להתחיל בתהליכי מחזור חומרים משנות השמונים ויעלו את רעיון יציאתו מהשימור והנפתלין של אינדי, לעת זקנה. ויתקשרו סטיבן וג'ורג' להארי וישובו כולם לשתף פעולה בסרט רביעי במספר ויזמינו לקאסט שחקנים גדולים, דגולים ורציניים עד מאוד ושיה לה באף אחד. ויחשוב שיה כי מדובר בסרט נוסף של הרובוטים הגדולים ומשני הצורה ויתנהג בהתאם. ויהיה הסרט מהנה ומטופש כמעט כמו סרט רובוטריקים ויעלה דירוג הגיל לצפייה, בכדי שיותאם לקהל בוגר יותר ויצפו בסרט הקהל והמבקרים ויראו כי בינוני הוא עד מאוד וייפול הסרט על הפרצוף המזדקן של אינדי וייכשל חרוצות.


נחשו מי חוזר (שוב)? האיש, הכובע והשוט | באדיבות סרטי פורום פילם

וישובו שנים רבות עד שטראומת הסרט הרביעי תימחה מזיכרונותיהם של החברים: הארי, ג'ורג' וסטיבן. ויחליטו החברים בהנהלה של ג'ורג' כי העולם בשל למופע פרידה אחד אחרון מאינדי, הכובע והשוט הקופתי. ויזוז סטיבן הצידה ויפנה את מקומו לג'יימס. ויגייס ג'יימס את הארי, בפעם החמישית, כאשר הוא זקן ובא בימים. ויגייס ג'יימס צוות תומך מרשים למדי ונבל דני אחד. ויגייס ג'יימס גם את ג'ון, בפעם החמישית וזאת על מנת שילחין בפעם האחרונה את הגברת המוכרת, בגרסה אחרת ושינוי אדרת. ויצעירו את פניו של אינדי ויקפיצוהו בין ומעל קרונות של רכבת והכל בפלאי הטכנולוגיה ויצליח המהלך עד מאוד. וישוב אינדי הזקן לאחר עשרים דקות לסרט ויגזים הסרט ויעלה את גיל הצפייה בו עוד טיפה וישכח את כל מה שהוא אמור היה להיות, משנות השמונים ויצהיר באופן מופגן ובוטה שהוא מסתפק בבינוניות ויראו הצופים והמבקרים ויחושו מיצוי ויבקשו לסגור בסרט החמישי ולא להמשיך עוד.

ארוך מדי, מוגזם מדי, זקן מדי וקצת הרבה מאוחר מדי. לסיכומו של עניין מדובר עדיין בסרט מהנה למדי, בייחוד כאשר הוא זוכר שהוא צריך להיות בן (חורג למדי) של משפחת סרטי אינדיאנה ג'ונס. הסרט החמישי מגיע לסגור את כל הקצוות ולהיפרד מהמון צופים שמעולם לא שמעו על המותג אשר זרח במהלך כל שנות השמונים. הוא מגיע לנסות ולבצע איזה שהוא תיקון לסרט הקודם, שממש לא עמד בציפיות, אבל כפי שאפשר היה לחשוש ולהאמין - גם הסרט הזה לא צולח במבחן התוצאה וכמובן במבחן הזמן. הקסם הייחודי, אשר התקיים בסרטיו של שפילברג, לפני ארבע עשורים הוא באמת כזה שבלתי ניתן לשחזרו וגם כאשר אותו קסם מתרחש בסרט הנוכחי, הוא לוקח חלק במשך נתח קטן למדי ממנו ועזרת CGI בולט ובוטה למדי. משהו בחיוך שם לא מסתדר, משהו בזינוק בין גגות הקרונות של הרכבת נראה כל כך מלאכותי ומעושה והדבר היחיד שנותר כמעט מושלם הוא עשרים דקות ראשונות של עלילה, משחק ואבק פיות שפילברגי, מבלי שהוא יהיה זה שצועק את ה"אקשן" בתכלס.


תעשה לו הטעייה, אני יורד לגליץ' | באדיבות סרטי פורום פילם

עשרים הדקות הראשונות, אשר מחזירות את אינדיאנה ג'ונס לתקופה של המלחמה בנאצים, הן הדקות הטובות ביותר בסרט וכאלו שמייצרות תקווה וציפייה למוצר איכותי, כפי שהתרגלנו וציפינו מסרטי אינדיאנה ג'ונס של שנות השמונים. ברגע שהדקות הללו נגמרו, הן מפנות את עצמן לסרט בן קצת יותר משעתיים, שלא מצליח לעמוד בציפיות האקספוזיציה של עצמו. יש כאן ניסיון תיקון למה שהיה בבחינת חוויה לא טובה עבור לא מעט צופים, לפני חמש עשרה שנים, אבל הוא לא תיקון מספיק טוב ודי ממשיך את מה שהתחיל אז ולא מה שהתחילו שפילברג ולוקאס ביחד באייטיז. שלא תבינו לא נכון, מדובר בסרט שהוא כיף אחד גדול וארוך, אבל הוא לא עומד ברף ובסטנדרטים הגבוהים, אשר הוצבו לפני ארבעים שנים.

קודם כל מדובר בסבא בן 81 אשר שההתרוצצויות שלו בין כל כך הרבה לוקיישנים היו מרדימים אותו כבר באמצע יום העבודה ויותר מכך - גם גורמים לו לפצעי לחץ ולכאבי מפרקים למשך חצי שנה. סבא אינדי מבצע פעילויות אקסטרימיות ללא הפסקה, צולח את הכל בסבבה, באופן יחסי ועוד נותר חי בשביל לספר וגם בכדי לנסות ולבקש עוד. שנית; מדובר בכימיה הכושלת למדי בינו לבין דמות הבת האלטרנטיבית שלו, שלא עובדת. פשוט ככה. תוסיפו את האורך המוגזם (שעתיים וחצי, שאפשר לתרגם לעוד המון זמן צילומים טוטאלי ומתיש בשביל פורד קשישא), ההתרוצצויות בין יותר מדי מיקומים בעולם ואל תשכחו את הבנאליות היחסית, במסגרתה העלילה מגלגלת את עצמה ותקבלו עוד מוצר כמעט סתמי למדי, במקום לקבל עוד קצת ממה שהפך להיות אחת הטרילוגיות הבלתי נשכחות בקולנוע המודרני.


מי חיפש את אינדיאנה ג'ונס של פעם? | באדיבות סרטי פורום פילם

בעשרים הדקות הראשונות אינדי מסתבך עם הנאצים, חוזר בכדי לבצע בריחה וחילוץ מרשים של חברו מרכבת נוסעת וגם מוצא את חוגת הגורל, שאמורה לאפשר משחק והטיה של הזמן. בעשרים הדקות הראשונות הוא אינדי הצעיר, המוכר והטוב עם טכנולוגיית הצערת פנים שעובדת באופן סביר, במרבית הזמן, אבל מעוררת שאלות ותהיות. כאשר מסתכלים בחיוך הלא טבעי והתזוזה הביזארית של השפתיים, באחת הסצנות הראשונות, זה זועק לשמיים. כאשר מיסטר אינדי מזנק על גגות הרכבת, זה נראה אפילו פחות טבעי וכאשר הכל נגמר, אתם עוד עשויים להתגעגע למראה הצעיר ולקו העלילתי הנושן, על אף שהקפיצה בזמן לא מתרחשת אל עבר הזמנים שלנו, כי אם לשלהי שנות השישים.

אם היו יכולים מעריצי הסרטים השרופים להשתמש בחוגת הגורל, ייתכן והם היו מסובבים אותה לאחור, מבטלים את צמד ההמשכונים להצלחה הכבירה של שנות השמונים והולכים לישון קצת מתוסכלים, אבל מרוצים. מצד שני, הדמות של החוקר האמיץ הייתה כל כך אייקונית, שגם הרצון לראות אותו חוזר לעוד סיבוב הופעות מוגבל מאוד משחק כאן תפקיד, למרות האיכות הירודה, באופן דרסטי, אל מול הטרילוגיה המקורית. את חוגת הגורל לא מצליחים המעריצים להשיג כי מקדים אותם, מי אם לא? מאדס מיקלסן, אשר מכניס לרשימת הנבלים האינסופית שלו גם את דמותו של דוקטור וולר הנאצי לשעבר ובהווה. את המרדף אחרי חלק אחד של החוגה ינהלו וולר ואינדי, בנוסף לצוותים המסייעים שלהם, במשך מרבית שלבי הסרט ויכניסו פנימה הרבה רגעי אקשן, מרדפים מרשימים יותר וכאלו שיהיו הרבה, הרבה פחות.


נחשו איזו דמות אני עומד לגלם הפעם? | באדיבות סרטי פורום פילם

התסריט מתכווץ ומתרחב בהתאם למה שעבר לערימת התסריטאים בראש, באותם הרגעים. סצנות מרדף מסוימות מלוטשות ואילו ישנן לא מעט סצנות שרחוקות שנות אור מליטוש, כאשר הן מצולמות בחשיכה או מתחת למים. סצנות משני הסוגים הללו מתישות, מוציאות ממיקוד ומאבדות את הצופה המרוכז ביותר. תוסיפו לקלחת גם סצנות מרדף, שבאיזה שלב נהיה ממש מעייף לצפות בהן וקיבלתם חיבור כמעט ישיר לעובדה שהסרט מנסה לשים דגש על גילו של פורד המגלם את ג'ונס. אם יכאבו לכם העיניים במרבית הסצנות המלהיבות, אתם תשכחו לכמה רגעים שמי שאמור לבצע את הכל הוא אדם שחצה את גיל הפנסיה ממזמן ותפסיקו לחשב בכמה בתי חולים הוא היה אמור להתאשפז תוך כדי ביצוע המשימות הללו, על אף שברגעים לא מועטים, ניכר כי כותבי הסרט כן רצו ליישר קו עם מגבלות הגיל והוא עוצר בלא מעט רגעים למצוא פתרון חלופי של מעבר, חילוץ או לחימה עבור בני הגיל השלישי.

למרות שזה כמעט משתמע מהכתוב עד כה, לא מדובר בכישלון מהדהד כי אם בעוד פרק שאינו כתוב היטב, ארוך מדי ומיותר למדי, בעבור משהו שכמעט היה טהור באייטיז. האוכלוסייה, אשר אמורה למצוא עניין ולהתלהב מצפייה בסרט הזה כבר תתקשה לעמוד בפרק הזמן הארוך וב-CGI המתעתע, הגדוש והעמוס ואילו הדורות שמתחת סתם יתקשו למצוא עניין באיזה סבא שמתרוצץ בין יבשות ומנסה לחפש פריט ארכיאולוגי עתיק, אשר אמור לעזור לו לחזור אחורה בזמן ולא לשנות משהו מהותי בו. הפרק החמישי הוא מהנה, לפרקים ומרגיש כמו עוד לא מעט סרטים אחרים שלא התחילו את דרכם בשנות השמונים, הוא אמור להיות האחרון בהחלט, אבל לכו תדעו מה יהיה בעוד 15 שנים, כשניתן יהיה לייצר סרט מדמותו הממוחשבת של האריסון פורד.


תזכרו איך הוא נראה בפעם האחרונה שבאמת גילם את אינדי | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
מדובר בסרט שהוא המון דברים. הוא בידור זול להמונים, אבל יקר להפקה. הוא מנסה להישען ולהיתלות בעבר, אבל כולו מכוון על פי חוקי ההווה והטוב שבו מגולם בעשרים דקות נפלאות, כאשר מה שפחות טוב מתפרש על יותר משעתיים.

משפט על הבמאי:
האיש שעשה הרבה מהכל מגיע בכדי להוסיף לעצמו ז'אנר נוסף או אולי נכון יותר לומר: אייקון ז'אנרי. ג'יימס מנגולד, שהוא באמת אחד הבמאים המגוונים שיש להוליווד להציע ואחד הפחות מוערכים שבה, מגיע לייצר לעצמו עוד אבן דרך היסטורית בתור במאי, אבל הנעליים, אותן הוא מנסה לנעול, גדולות עליו באיזו מידה או שתיים והתוצאות ניכרות בהחלט.


נראה שנחגג כאן איזה חג אמריקאי מסוג כלשהו | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על השחקנים:
האריסון פורד ממשיך להיות מי שהיה במשך ארבעה סרטים לפני כן. הדמות וההצלחה שלה לא משתנות, הזמן והתקופה מסביב כן. מה שגם משתנה הוא גם הדינמיקה והכימיה בינו לבין פיבי וולר-ברידג', שלא עובדת טוב כל כך. האמינות נמוכה, הן מהבחינה האישית, של השחקנית והן מהבחינה הצימודית, של שניהם בתור פאואר קאפל מסוג כלשהו. מאדס מיקלסן הוא תופעה פנומנלית של נבלים בסרטים - עובד תמיד, אמין תמיד ומשכנע בכל פעם מחדש וכבר ברור שהוא יהיה הרשע, מהרגע הראשון שהוא מופיע ולאו דווקא בתור אחד קלאסי - מה שלא עובד הוא האופן שבו דמותו ממשיכה להתקיים, מבחינת תסריטאית. בויד הולברוק מגלם יופי של סגן הנבל הראשי ותוכלו גם למצוא בין אורחי הכבוד הנוספים, שפקדו את הסט גם את טובי ג'ונס, אנטוניו בנדרס ותומאס קרצ'מן, בתפקידים נהדרים ומוצלחים.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים וחצי. עולם הקולנוע משתגע כאשר מדובר בסרט, שאמור להיות שובר קופות וגם כאשר אין שום הצדקה לעבור את השעתיים, הגבול הזה ייחצה בלי שום סיבה גלויה לעין מעבר לגרום לשלפוחיות השתן להגיע לסף פיצוץ. שעתיים וחצי שיכלו להתקצר בכל כך הרבה זמן שפשוט לא עובר. ארוך מדי ברמות חסרות היגיון, שאין להן הצדקה וממש יכול היה להתקצר כמעט בחצי.