"הפלאש": סוף סוף הוא כאן והוא פשוט מצוין

הדרך שהובילה ללידה של הסרט הזה הייתה ארוכה ועמוסת מכשולים מרובים - רובם ככולם היו נעוצים בעזרא מילר. הכוכב ההוליוודי העולה, בן השלושים, יצא מהארון כא-בינארי (נטול מין) והסתבך ברצף לא נורמלי של מקרים ותקריות, שאף עירבו משטרה וגבלו בפלילים. הוא הואשם באלימות, על שלל סוגיה, הקמת כת, גרומינג, גניבות וכמעט כל מה ניתן לדמיין ובתקופה קצרה ועמוסה, עד מאוד. נראה כי מרגע הבקשה לקבל פנייה ברבים ולא כזכר או נקבה חש מילר כי יש צורך גם לבצע שורת עבירות, אשר תתאים למבצעים רבים, בהתאמה, אחרת ממש קשה להבין את ערימת הבלאגן שגרם השחקן הצעיר, אך לא צעיר מדי, בזמן כל כך קצר וכאשר הוא קשור בכל כך הרבה פרויקטים גדולים.

הפרויקט הנוכחי מדובר כבר מספר שנים והיה אמור להגיע הרבה יותר מוקדם משנת 2023. גם כאשר הצילומים הסתיימו, בסופו של דבר ומילר החל להסתבך ללא הפסקה, ביקשו מפיקי ויוצרי הסרט לדחות את הפצתו הגלובלית, ברחבי העולם, בחצי שנה, על מנת לתת לרוחות הסוערות להירגע ולאפשר לתת צ'אנס מסוים, שהסרט יוכל להתקבל בזרועות פתוחות יותר, כאשר יגיע בסופו של דבר אל אולמות הקולנוע. אפשר לומר, מזווית מאוד אישית של יליד שנות השמונים המוקדמות, שכנראה מייצגת עוד פלח מאוד גדול של אוכלוסייה, שהתוספת של מייקל קיטון ובאטמן שלו לקאסט של הסרט עזרה מאוד לטשטש כל דבר בנוגע להנמכת הציפיות, בגין מילר וכל מה שנקשר אליו, עבור הסרט ואותן ציפיות דווקא טיפסו אל השמיים, מרגע שהטריילר הראשון בכיכובו של קיטון הופץ ברחבי הרשת.


אתם מוזמנים לפנות אליי בלשון רבים מעתה והלאה | באדיבות סרטי Tulip entertainment

עם ובלי קשר לכל בלאגן מילר, שנשלח לטיפולים נפשיים בשביל לתת לו צ'אנס נוסף לא להוריד באסלה את כל מה שבנה בכישרון משחק רב, יש גם את העניין ההוא של ג'יימס גאן שהולך להוריד לאסלה הגדולה ביותר של הוליווד את כל מה שבנו DC עד כה - לטוב ולרע. אין לדעת עדיין אם יהיה סרט המשך, אם מילר ימשיך לגלם את הפלאש ובכלל עתיד כל סרטי חברת DC לוט כרגע בערפל גדול כל כך, שבהחלט נראה כאילו חברת DC עבדה על כניסה אל תוך היקום של עצמה ומייצרת כעת סרטים על יקום מסוים, אשר כולל סגל מסוים, שייתכן וייעלמו, כלעומת שבאו, מבלי להשאיר יותר מדי עקבות.

עלילת הסרט או, נכון יותר, הבסיס העלילתי, מוכרים וידועים כחלק מעולמו ויקומו של הפלאש. בארי אלן אינו מוצג כאן בתחילת דרכו; בשביל זה תוכלו לגלגל קצת אחורה, אל עבר הסדרה הממוקדת מאוד ובעלת העונה הבודדת משנות התשעים (בכיכובו של ג'ון ווסלי שיפ) או אל זו הנמרחת, הנמצאת בעונתה התשיעית והאחרונה, בימים אלו ממש (בכיכובו של גרנט גסטין). - מה שבטוח הוא שעבור קוראי הקומיקס הוותיקים והחדשים, ההתפתחות העלילתית לא זרה. אז למי שחי במערה בשנים האחרונות: בארי אלן הוא חנון צעיר, שנפגע מברק, בזמן שנשאר לילה בעבודתו במשטרה (במחלקת זיהוי פלילי) וקיבל כוחות על, הכוללים מהירות גבוהה מכל גיבור על אחר ביקום. בילדותו הוא איבד את אמו לרוצח מסתורי, אביו נעצר ונכלא, כאשר הוא מואשם ברצח אמו ומאז בארי הוא בחור בודד למדי, שרוצה להוכיח את חפותו של אביו והחברים היחידים שאיתם הוא מסתדר הם חברי ליגת הצדק, אבל קשה לומר שהם חברי נפש וניכר כי כעת הם מתפקדים בעיקר בתור קולגות.


מחפש חברים חדשים להקים את ליגת הצדק גם ביקום הזה | באדיבות סרטי Tulip entertainment

בעלילת הסרט הנוכחי הוא לא נדרש להסביר את כל מה שעבר בהגיעו עד הלום, אבל הוא יוצא לדרך החדשה בחייו, במסגרתה הוא מגלה שהוא יכול לרוץ כל כך מהר, עד שהוא מגיע לנקודות מסוימות בעברו. חלק מהנקודות הללו או בעצם נקודה אחת, במיוחד בחייו, הוא רוצה לשנות - הוא רוצה להחזיר לעצמו את אמו האהובה ולשנות את הקלפים אותם חילק לו הגורל. הבעיה היא שבכל תזוזה בעבר, ההשלכות בהווה והעתיד הן עצומות ויוצאות דופן - אל תשאלו איך, זה פשוט ככה. כך מתחוור לבארי, שלא נענה להפצרותיו של ברוס וויין, כי לכל שינוי קטן בעבר ישנן השלכות קטסטרופליות על שאר התקופות והוא מוצא את עצמו ביקום ובזמן חלופי, נטול חברים מליגת הצדק, אך בתוספת הגנרל זוד.

המציאות החלופית, אותה יצר בארי, מביאה אותו ליום שבו קיבל את הכוחות ולימים שלאחר מכן, במסגרתם עלה זוד לכותרות ונעצר, בסופו של דבר, על ידי סופרמן. הבלימה של סופרמן את זוד לוותה בהרס רב, בעבר אותו רוצה לעצור בארי גם במציאות החדשה והנוכחית. נוכחותו באותו היקום והגעתו לבית ילדותו, לפגישה עם אמא חיה ואבא חופשי, באותה מציאות חלופית, גוררת (איך לא?) מפגש עם בארי צעיר בעשור וכמובן גם גוררת את הסכנה בשיבוש הזמן והמרחב העתידיים. אז אם עזרא מילר ביקש לקבל פנייה ברבים, כחלק מהגדרת העצמי החדש שלו, ניכר כי הוא חייב את עצמו לעמוד באותה בקשה וגם לייצר גרסת רבים לפנות אליה, במסגרת תפקידו. במשימה הזו הוא עומד בכבוד רב ולחלוטין, כאשר הוא מגלם תפקיד כפול ולא סתם, כי אם תפקיד כפול מצוין; כאשר מצד אחד הוא מגלם את תפקיד בארי הבוגר, המנוסה בתור הפלאש וזה שמנסה לשנות את גורלו ומהצד השני הוא סטודנט צעיר, חסר אחריות וכזה שלא מאמין על גודל המזל ששפר עליו ועל המפגש עם עצמו מהעתיד.


בארי ג'וניור, סגור את הפה. זו בחורה עם גלימה | באדיבות סרטי Tulip entertainment

בנוגע להמשך העלילה, כנראה שאת הפתעת ברוס מהיקום המקביל היה צריך לשמור לצפייה בסרט עצמו, אבל המפיקים חשבו אחרת ובכך גם גררו התעניינות מוגברת מצד פלח גיל ואוכלוסייה, שייתכן כי לא היה מביע עניין רב כל כך קצת לפני יציאתו של הסרט. בניגוד לסרטי מולטיוורס של מארוול או אפילו לסדרת הפלאש, אשר החלה לפני כמעט עשור ומסרבת לגווע, על אף הירידה הניכרת וההדרגתית באיכויותיה, הסרט הנוכחי לא מתפזר לשלל יקומים וסוגי מציאות. הוא נזרק מהשנה הנוכחית לשנות העשרה של המאה הנוכחית ולקראת הסוף גם חוזר, כצפוי, בחזרה. לא מסתבך עם עוד מיליון יקומים אחרים, דמויות משוחזרות, משוכפלות ורפרנסים לאינספור דמויות אחרות (אלו דווקא מגיעים בתור שירות קצר למעריצים לקראת סוף הסרט, בתור הפתעה נחמדה וגוררת מחיאות כפיים ממושכות) וזה נהדר, כי המיקוד על הסרט והעלילה נשמרים היטב וזה בהחלט ניכר.

המיקוד של הסרט הולך לבארי ואליו בעיקר, על פי המצופה. הסרט מעוניין לדבר על הפערים העצומים בין הרצון לשנות את העבר ובין היכולת האמיתית לשנות אותו. הוא מדבר על השלמה והכלה וגם על פערים נוספים שלעולם לא תהיה יכולת לגשר עליהם, על אף הרצון ללכת אחורה ולשנות - הפער של הניסיון בין חיי נער או בחור צעיר לבין חייו של אדם בוגר. היכולת של הסרט להציג את בארי מתמודד עם הגרסה הצעירה של עצמו, כמעט כהורה מחנך, היא פשוט אחד היתרונות הנעימים שיש לסרט הזה להציע וגם כאן מגיעה יכולתו של מילר לייצג היטב, בשני תפקידים, את יכולות המשחק הנפלאות שלו ולנסות למסמס קצת מערימות הרושם הרע שהותיר, בגנות שובל המקרים בהם היה מעורב טרום יציאתו של הסרט לאקרנים.


סך הכל היה צריך להמתין לו שלושים שנים, שיחזור | באדיבות סרטי Tulip entertainment

ההומור של הסרט מזניק אותו למקומות טובים בהרבה יותר מאלו שכל סרטי DC היו בהם עד כה. הוא לא קומי כמו ערימת סרטי מארוול שכבר חצו את הגבול הזה בשנים האחרונות והוא יודע להישאר ממוקד באקשן וגם בדרמה האישית של בארי, לצד לא מעט רגעים קומיים מזוקקים וטובים, ששוברים את הקרח ואז מחכים שהוא יתחבר מחדש, בכדי לרסק אותו שוב. האפקטים הוויזואליים עובדים לא רע, אבל ישנם רגעים של תהייה בנוגע לבחירות ולדרך הצגתם על המסך כמו הרגעים שבהם הוא רץ בכוח המהירות ומנסה לחזור לעבר; כנראה שזה מכוון, אבל לא מובן. ה-Final Act מעייף גם הוא ומייגע לפרקים לא מועטים וכמעט מאבד מעצמו ומנחיצותו בסרט, אבל הקצוות בסרט הזה מהודקים טוב יותר מהרבה סרטי DC ומערימת סרטי קומיקס של השנים האחרונות וזאת על אף החסרונות המצוינים לעיל.

קצת לפני הסוף, הסרט הזה עושה את כל מה שהוא עושה בלי נבל אמיתי, אם לומר את האמת. גנרל זוד, של מייקל שאנון, אשר התקיים בניסיון האתחול השני של סופרמן, הוא גרסה דהויה לזו שהייתה ב"סופרמן: איש הפלדה" וב"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" והוא רשע גנרי, כמעט לא משפיע ולא באמת מהווה את דמות האנטגוניסט הקלאסית, אליה הורגלנו בסרטי קומיקס טובים. עם זאת ולמרות האמור, הוא מגיע יותר בתפקיד אורח בכדי להכניס פלונטר ולאפשר פתרון קונפליקטים פנימיים של בארי עם עצמו ועם הקונספט של הזמן והשינויים בו. דמות משנה לא רעה, שמוסיפה ולא גורעת ובעיקר נותנת את הבמה לכוכב הראשי בהצגה, על מנת שיוכל להצטיין ולספר את הסיפור שלו, רגע לפני שהוא עלול להיגרע ממנו מסיבות שלא קשורות לתוכן או עלילת הסרט.


אני כאן, אז נראה אותך...גאן | באדיבות סרטי Tulip entertainment

משפט על הסרט:
אחד מהסרטים הטובים ביותר שהוציא היקום של DC וכזה שעשוי בהחלט לגרום לגאן לחשב את המסלול מחדש, באם הוא ינחל גם הצלחה קופתית תואמת לזו שדוחס הסרט במסגרת כמעט שעתיים וחצי של עלילה.

משפט על הבמאי:
אנדי מושייטי מוכר בעיקר בזכות בימוי סרטי אימה, שנחלו הצלחה לא קטנה. קווי המתאר של "מאמא" ו"זה" (הראשון והשני) לא מורגשים בסגנון הבימוי שלו לסרט הנוכחי. חלק מהסצנות הראשונות של הסרט עובדות עם אפקטים נהדרים של בניין נופל וחלק גם קצת פחות, עם כל התינוקות הנאספים וכמובן בקרב הגדול האחרון, אבל ההצלחה הכללית של הסרט הזה שמה את מושייטי במושב טוב לקראת העתיד הממשמש של חברת DC בהנהגתו של ג'יימס גאן.

משפט על השחקנים:
עזרא מילר נפלאים! והכוונה היא לשני התפקידים שמגלם השחקן המסתבך עד מאוד. שלל השמות הגדולים של יקום DC (בעיקר בן אפלק וגל גדות, בהתחלה) מגיעים לעשות כבוד ויש גם עוד הפתעות לקראת סוף הסרט, כאמור ולכן אין טעם לקדם את כולם, אלא לתת לאלמנט ההפתעה לתת את אותותיו. סשה קאייה הצעירה בתפקיד פריצה, שלא מורגש יותר מדי, בכל הנוגע לאיכויותיה בתור שחקנית ובעיקר קאמבק ענק ומלא נוסטלגיה ושירות מעריצים של מייקל קיטון, שלנצח יהיה הבאטמן הטוב מכולם.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים וחצי הוא זמן שבדרך כלל הורס את הבריאות. הפעם הבריאות לא נהרסה וברור שאפשר היה לקצר מעט, אך הסרט מצדיק לחלוטין את הסבלנות להגעתו וגם להגעתו לקו הסיום, לאחר זמן ממושך מול המסך הענק.