לתפוס רובוט רוצח או שיילין וודלי הכפולה

לפני קצת פחות מעשור שיילין וודלי הייתה הדבר החם הבא אחרי ג'ני לורנס. לורנס פרצה בשנת 2010 וגברת וודלי הצעירה התפוצצה ארבע שנים לאחר מכן. אולי זה המראה ואולי כישרון המשחק, בתוספת המראה, הם אלו שהפכו את השתיים כמושאות השוואה, אולי רק בעיניי כותב שורות אלו, אבל כשרונה של וודלי הודגם היטב במסגרת הסרט, שלנצח תהיה מזוהה איתו - "אשמת הכוכבים". מאז הפריצה לורנס הלכה למתג את עצמה במסגרת ערימת סרטי "משחקי הרעב" ולצידם גם הדגימה את יכולותיה בסרטים של ילדים גדולים. כל אלו הפכו אותה למאמי של הוליווד. וודלי? השתרכה אחריה וניסתה ללכת בעקבות חוקי אותה ההצלחה, רק שהיא נותרה עם סאגת "מפוצלים" הבלתי נגמרת וחסרת העניין ואילו את הסרטים לילדים הגדולים היא שמה בצד, בעודה מתמקדת בתפקידים קטנים למדי, מבלי להותיר רושם חזק.

שערו את אפקט ההפתעה אשר זימן חודש אפריל, במדינת ישראל ואירח את השחקנית הנהדרת הזו גם בתחילתו וגם בסופו. בתחילת החודש היא תפקדה בתור בלשית קשוחה, רצינית ומחושבת, אבל גם כזו שיש לה ערימת בעיות לא פתורות בינה ובין עצמה. בסוף החודש היא גילמה תפקיד משולש של גולד דיגרית וצמד רובוטיות, בצלמה ודמותה. אף סרט לא דומה למשנהו, אף תפקיד לא מזכיר את מה שנדרש מזה המקביל לו וניכר כי על אף שהסרטים לא היו בקנה מידה רחב במיוחד, את יכולות המשחק שלה לא איבדה השחקנית, בת ה-31, לגיל או לרמה הבינונית, במסגרתה היא מתבוססת כרגע, במקום להגיע למקומות אחרים, פורחים ומבטיחים הרבה יותר.


חושבת על הצעד הבא בקריירה | באדיבות בתי קולנוע לב



"דאבל דייט" - מעורר גיחוך, אבל לא הרבה יותר מכך

מסתבר שלא רק בישראל אפשר להוריד לשאול סרט, בעזרת שם גנרי כל כך לשם כל כך גנרי אחר בארצות הבריתית. מה שהיה קרוי במקור Robots הופך בארץ הקודש (ובעוד מקומות) לשם שכבר משייך אותו לז'אנר ה-RomCom ומרחיק אוכלוסיות שלמות מניסוי חביב למדי, בסרטי אינטליגנציה מלאכותית, בימים שבהם הנושא רותח במיוחד. אז שימו בצד את העובדה שהתרגום צולע ומטה ותתמקדו בכך שהקומדיה הרומנטית הגסה והמוקצנת למדי הזו מנסה להפוך לסרט מסע חמוד, קורע ומצחיק בלי גבולות, אבל ממש לא ממצה רבע מהפוטנציאל שלה, בעיקר בגלל השטחיות שלה וגם בגלל שהיא מרגישה כמו אורחת על המסך וממהרת להסתלק מבלי לנסות ולבחון את הגבולות, הניתנים לה, במסגרת הסרט עם הנושא הכל כך טעון וכך כך מרתק הזה.

מאז ומתמיד ריגשו, הכעיסו ובעיקר הפחידו אותנו סרטים על רובוטים שקמים על יוצריהם. הם הופיעו בכל ז'אנר אפשרי ומי שידע לעשות את העבודה כמו שצריך תוגמל בהתאם. בסרט הנוכחי ניכר כי צמד הבמאים: קספר כריסטנסן ואנטוני היינס (שהיה בין הכותבים לכל סרטי סשה ברון כהן המצליחים ביותר) עשה את המינימום בשביל לנסות ולהגיע למקסימום. אמנם יש כאן לא מעט רגעים קומיים נדירים ומזוקקים, אבל הם עייפים למדי, כמו צמד השחקנים הראשיים, שניכר מאוד שאינם מתאמצים בשביל להביא את עצמם למקסימום היכולות הקומיות הטמונות בהם. השניים מבדרים, אבל הכימיה בינם תשושה למדי ונראה כאילו כל הנוכחים רוצים כבר להגיע לסוף הסרט ולסגור את הבסטה.


מצחיק, אבל לא עד כדי כך | צילום: IMDB

צ'רלס ואיליין הם צמד נוכלים לא מוכרז ולא מחובר. כל אחד עובד בנפרד על ההונאה שלו. צ'רלס משתמש ברובוט בדמותו על מנת לפתות נשים יפות אל מיטתו, בסופו של דבר ואילו איליין משתמשת ברובוט שלה בשביל לשכב עם המון גברים, בזמן שהיא חולבת מהם כסף, תכשיטים ותיקיי יוקרה. כאשר צמד הרובוטים שלהם מפתחים בינה מלאכותית ומשיכה זה לזו, השניים מוצאים את עצמם, קודם כל ולא את הרובוטים שלהם וגם מגלים שלחיות ללא משרת אלקטרוני צמוד יכול להיות לא פשוט בכלל. צמד הנוכלים חייב להתעשת ולראות כיצד הם פוטרים את עצמם מהנוכחות של הרובוטים ומשיבים את החיים שלהם למסלול, עם כמה שפחות נזק וכמובן מנסים להימנע מכניסה אל הכלא.

קומדיה רומנטית מטופשת עם פה ג'ורה גדול למדי. אתם יכולים לשער איך הסרט ייגמר והדרך שהסרט מעביר את צופיו היא גם זו שקובעת שהוא לא יהיה להיט כזה גדול כפי הוא ציפה מעצמו להיות. וודלי עושה את המינימום ולצידה ג'ק וויטהול (שכיכב ב"ג'אנגל קרוז" הנשכח, בתור האח, חד הלשון), במשהו שלא מוצא הרבה ניצוצות או אפילו גיצים של קומדיה חדה ומושחזת. אם צמד השחקנים הראשיים נראים כבויים ועייפים למדי, קשה לתאר כי הסרט ינחל הצלחה גדולה. קומדיה פשטנית למדי, שהרעיון שלה משובח, אבל שאר החלקים של הביצוע מתקשים לעמוד בקונספט, שיכול היה להיות טוב בהרבה, בידיים מיומנות יותר ואולי עם צמד שחקנים מחובר הרבה יותר.


וודלי בקפיצה משולשת, אך לא מספיקה | צילום: IMDB






"מבוקש מספר אחת" - וודלי ומנדלסון יהיו מבוקשים אחרי הסרט הזה

סרטו החדש של דמיאן סיפרון הוא כל מה שמותחן טוב צריך להכיל. שני גיבורים ראשיים פגומים, אשר משתפים פעולה מכורח הנסיבות, מוצאים איזה שהוא חיבור לא סביר בינם. מתנקש מטורף שמגיע ככוח משחית, בלתי ניתן לעצירה וכזה שאיש לא מבין את המניעים למעשיו יוצר קושי לתפוס אותו בידי המשטרה וה-FBI. צילומים ראוותניים ואומנותיים, המגיעים בעיקר בתחילתו של הסרט מוציאים את הצופה משיווי משקלו לחלוטין ויוצרים זעזוע כבר בדקות הפתיחה של הסרט. סיפרון צולל אל תוך התופת כמה שניות אחרי שהוא משוויץ ביכולותיו לייצר היפוך ויזואלי בצילום של עיר חוגגת עם זיקוקים בשמיים, אשר מתחלף בזוועת הטבח והפלת השמיים על כל בני האנוש החוגגים, מבלי לגלות לצופים את שצפוי להם - זוהי עבודת ההכנה של הבמאי הארגנטינאי. זה מה שתצטרכו בשביל לדעת לאן אתם נכנסים.

השנה החדשה נכנסת והחוגגים על הגגות עושים את מה שהם יודעים הכי טוב - להקצין סיטואציה פשוטה, לכאורה, לכדי מסיבה וחגיגה מופרזת וחסרת פרופורציה. ירייה מפלחת את החגיגות ובזכות עבודת הסאונד ועבודת עריכה משובחות נוצר ניגוד שגם נראה וגם נשמע מדהים. סיפרון נהנה להציג צילומים מרשימים, כאשר הוא משקיף, תחילה, על העיר מלמעלה ולאחר מכן עובר אל גיבורת הסרט, אשר משקיפה על העיר הזועקת מלמטה ואז שוב מלמעלה. לאחר מכן עובר סיפרון לצילומים יצירתיים ואומנותיים בבריכה, כחלק מרוטינה יומית של הגיבורה ובכלל, הסרט הזה רושם הישג ויזואלי מרשים למדי, בכל הנוגע לחזון של הבמאי שלו וליכולתו להפוך אתכם, הצופים, להיות חלק אינטגרלי מההצגה שהוא רוצה להציג בקול שאון והמולה גדולים, ככל האפשר. אחרי שהאבק שוקע, סרטו של סיפרון מתפזר ליותר מדי כיוונים ומאבד את הייחודיות המרתקת שלו, בעודו נותר עם סיפור אחד, שמפתח לו עוד מספר סיפורי צד - מעניינים לא פחות, אבל מעכבי בערה לעיתים.


שתדעי לך שבדיחת המשיכה באצבע לא נמאסת לעולם | באדיבות בתי קולנוע לב

הגיבורה של הסרט היא שוטרת מקוף פשוטה למדי, שבערב השנה החדשה עוד נשלחת לטפל בשיכורה סוררת, המתנחלת בדיינר מקומי. כאשר הקקה פוגע במאוורר והורג ערימות על גבי ערימות של אנשים חוגגים וחפים מפשע, ה-FBI נכנס לתמונה ועמו מבצע כניסה מרשימה גם הסוכן התיאטרלי: למארק. למארק רוצה אורוות נקיות ויודע שגם החיפוש שלו אחרי האיש שהבעיר פאניקה במיליוני תושבים נגוע בנגע פוליטיקות פנימיות של שלל ארגונים הקשורים אליו באופן ישיר או עקיף - חלקם מנהלים אותו ואת צעדיו, למרותו וחלקם ממתין בצד, על מנת לנסות ולהכות על ברזל הקרדיט, בעודו חם. הוא מגייס לעבודה את השוטרת הצעירה כי הוא מזהה אצלה ניצוץ, חוכמת חיים וחוכמת רחוב, אשר רבים מסוכני השטח לא ניחנים בה והשניים יוצאים למסע מקפיא עורקים, על מנת לאתר את הרוצח ולהרגיע את הגזרה.

יש ניצוצות של גאונות בסרט הזה של הבמאי הארגנטינאי, שכבר עשה את שלו עם "סיפורים פרועים" ומשהו מהרוח של אותה ערימת סיפורים מופרעים בהחלט נמצא גם בסרט הזה. בין אם מדובר בכתיבה או בצילום, הבמאי הנפלא הזה, שעושה גיחה לארצות הברית, בשביל לעבוד עם שני שחקנים בעלי שם אנדרייטד למדי, מצליח לגעת בלא מעט רגעים, בגאונות נרטיבית בנוגע לאופן שבו רואים הגיבורים את העולם ולאחר מכן איך הכל מתנגש עם האופן שבו רואה הרוצח את העולם. הכל מתקשר היטב גם לאותו מועמד לאוסקר הסרט הזר של שנת 2014. שיילין וודלי ובן מנדלסון בהופעות נפלאות, ששוב מדגישות כמה טובים הם - הפעם גם ביחד ולא רק לחוד ומעליהם מנצח במאי מופלא, שלא זורק את ההזדמנות הראשונה שלו בהוליווד ומייצר מותחן נהדר, שעל אף הפיזור שלו - הוא נפלא ומרתק.


נו...מה עם הקפה? בשביל זה שכרתי אותך ל-FBI? | באדיבות בתי קולנוע לב