"רובוטריקים: עליית החיות": חזרה ליסודות ובלי מייקל ביי

בראשית נבראה הסדרה המצוירת אשר הוגשה בחסותה של חברת הַסְבְּרוֹ והפציעה אי שם בשנות השמונים העליזות. סדרת הרובוטים האמריקאית בעצם השתלטה והרחיבה את החזון של חברת הצעצועים היפנית - טאקארה ומשם השאר היסטוריה ובשנים האחרונות גם היסטריה. אין ילד שגדל בשנות השמונים שלא יודע לייצר את הצליל המתוק הזה, לפחות על פי פרשנותו האישית, של הפיכת מכונית לרובוט ולהפך. בתחילת המילניום או אם לדייק קצת יותר - לפני 16 שנים, הניח "במאי" הקולנוע המשוקץ וחובב הראוותניות - מייקל ביי את טלפיו על מותג הרובוטים והחל להשחיתו ולפרקו לגורמים, תוך כדי שהוא יוצר חמישיית סרטים שרק אחד מהם היה ראוי לצפייה ואילו כל השאר הלכו ואיבדו מכוחם וגם בסופו של דבר, מקהל צופיהם.


אני סבא של באמבלבי - ביימתי את הסרט הראשון בסדרה | באדיבות סרטי פורום פילם

היה נראה כי המגע של סדרת הסרטים הזו מתחיל לאבד מאחיזתו בצופים, בדיוק עשור לאחר צאת הסרט הראשון וביי שחרר. הוא שחרר על מנת לאפשר את חזון הספין אוף וכעת גם הפריקוול. הספין אוף הוגש בדמותו של רובוט המשנה האהוב - "באמבלבי" וגם על מנת שהמותג הקולנועי לא ימות באופן רשמי ואכן כך היה. סרט הצד על גיבור משני, אשר מתגלה לראשונה בשנות השמונים (על כל המשתמע מכך, בעיקר לכיוון הוויזואליות וכמובן פס הקול) עשה חיל בבתי הקולנוע וגם בקרב הקהל וקהילת המבקרים. לא היה מדובר ביצירת מופת קולנועית ייחודית, שלא נראתה במחוזותינו בעבר, אבל בהחלט ניתן היה לסמן הצלחה במשימה של לא להמית את סדרת הסרטים ויתרה מכך, להפריח בלון ניסוי, בכדי לראות אם יש אופציה להתחיל יקום קולנועי חדש, שינסה להקהות ולהשכיח את הכאב שגרם זה הקודם, אותו יצר ספק במאי וספק מגלומן מוחצן.

בלון הניסוי נחת בשלום, מבלי להתפוצץ והוכיח שאפשר להתקדם ואם אפשר עדיין להתקדם ברוורס, אל תקופה שאיננה שנות האלפיים, מה טוב. עבד באייטיז, קדימה להתקדם לניינטיז ומשם השמיים הם הגבול. אותו השטאנץ שעבד עם הנוסחא, במסגרתה כולם נהנים לקבל את הרובוטריקים בשנים מוקדמות קיבל הזדמנות לניסוי חדש בעשור שלאחר מכן והנה שוב קיבלנו טלפונים נייחים, ביפרים ואת ביגי סמולס בפס הקול וברקמקולים של אולם ה-IMAX המקומי. מה שעבד אצל הדבורון הצהבהב ודובר הרדיואית המדוברת, עובד שוב והפעם הוא זז עוד קצת הצידה, בכדי לתת את הבמה לרכב אחר, שיהפוך להיות החבר הכי טוב של נער מקומי. הפעם מיראז' הוא הגיבור והשאר היסטוריה - עד לסרט הבא.


לוקח הפעם את תפקיד הסחבק הרובוטי | באדיבות סרטי פורום פילם

זה מתחיל אל מחוץ לכדור הארץ, רק כדי לסבר את העין והאוזן בנוגע לפרטי הסכסוך ובנוגע לפרטי הפריט, עליו מגנים ורבים כוחות האור מול כוחות השחור. יש שם רובוטים של חיות, שאם תחפרו עמוק, במידה ואינכם מעריצים הדוקים לכל תוכן רובוטריקי, המצוי אי שם במהלך השנים, תגלו שהם היו חלק מעולמות הרובוטריקים בסוף שנות התשעים, בואכה שנות האלפיים. החיות הללו דומות באופן מחשיד למדי לחיות של כדור הארץ וזה מוזר למדי, בעיקר בהנחה ומדובר בגזע חייזרי, אבל עזבו אתכם מפרטים קטנים, כי הסרט הזה רצוף בחוסר היגיון עלילתי קונסיסטנטי ולא מתעניין בפרטים קטנים, גדולים או אפילו בכתיבה של טקסטים הראויים לניתוח של ילד בן עשר.

בניגוד לדרעק שהאכיל והשקה אותנו מייקל ביי, בסרטיו האחרונים, הפעם מדובר בהרבה יותר פאן, פחות רובוטים מתפוצצים בהגזמות (חוץ מהסיקוונס האחרון) וקוהרנטיות עלילתית סבירה לחלוטין. בלי הגזמות פרועות (מדי) ומשהו שאפשר לעקוב אחריו ובעיקר אפשר לנסות ולצפות ממנו שינסה לא להשתוות לסדרת הסרטים הקודמים. אז חזרה לכוכב ההוא, הנשלט על ידי חיות ומפתח על, שיכול לעשות כל מיני דברים בכל העולמות ואותו רוצה יוניקרון - האל בולס הכוכבים והבלתי מנוצח. כל כך מנוצח שהוא צריך איזה מפתח העשוי מחומר בעל אנרגיה גבוהה (או משהו בסגנון), אשר יאפשר לו להעלות את צבאותיו על היקום וכמובן לשבוע מכמה כוכבי לכת, כי הוא כבר לא אכל שנים.


תביאו את המפתח או שלא תיכנסו הביתה | באדיבות סרטי פורום פילם

מעבר לכך שבשלב הראשוני של הסרט תמיד עולה השאלה איך כל הישויות הכי חזקות ביקום צריכות משהו פשוט וטריוויאלי, כמו מפתח (חזק ככל שיהיה) בשביל לשלוט בעולם, הסרט מאוד רוצה להתקדם קדימה אל עבר גיבוריו האנושיים וכמובן אל השילוב שלהם עם הרובוטים. האירוע הזה אכן מתרחש, כאשר אנחנו מונחתים אל שנת 1994 ושם נפגוש חייל משוחרר, בשם נואה (או נוח, בשבילכם) דיאז ותותח אלקטרוניקה, אשר גר עם אמו ואחיו החולה והוא שנייה ממעידה לחיי פשע. במקביל גם נוכל לפגוש את אלנה וואלאס, שהיא ארכיאולוגית מתמחה או שקר כלשהו שקשור לחפירות ארכיאולוגיות וידע הרצוי, עבור עזרה לקראת סיום הסרט. אלנה היא גם זו אשר משחררת את האנרגיה הסודית של המפתח, שיגרום ליוניקרון לשלוח את שליחיו לכדור הארץ ומשם הכל יילך בדיוק כפי שציפיתם, פחות או יותר. הרובוטים הטובים נגד אלו הרעים, על פי הנוסחה הקלאסית, בתוספת בני אנוש.

אתם לא תצטרכו להתעמק בעלילה יותר מדי, כי היא קלישאתית וממוחזרת עד זרא ונשענת באופן כבד על פס הקול הניינטיזי, אשר יעורר בכם, ילדי ונערי הניינטיז, תחושת נוסטלגיה עמוקה וחיבור כמעט מיסטי והרבה יותר חזק לסדרה שרצה בכל הכוח, באותם השנים. אתם כן תצטרכו להתעמק בסיבה, בגינה נקרא הסרט הזה: "עליית החיות", כיוון שהן די נחבאות אל הכלים ומגיעות בשלב ההתחלה ולאחר מכן, בשלב מאוחר למדי וכזה שלא מצדיק את הענקת שם הסרט, בגינן. תוכלו להתפקס גם הרבה יותר בגיבורים האנושיים, משתי סיבות: הם מקבלים הרבה זמן במה בזכות כתיבה, שמאפשרת להם להשתתף ולא להיות חסרי ערך וגם כמובן בזכות העובדה שהגיבורה הנשית איננה מייגן פוקס או דוגמנית על עם יכולות משחק של במבוק.


יפה ולא אופה. ארכאולוגית! | באדיבות סרטי פורום פילם

אפילו שהסרט ממשיך את הקו המטופש, בכל הנוגע לטקסטים שלו ולפאתוס המוגזם, במסגרתו נאמר חלק לא מבוטל של אותם טקסטים רדודים, שכאילו יועדו לקהל יעד צעיר בלבד, ניכר כי הוא משיג את מטרתו - אתחול כמעט מלא והקאת ההרגלים הרעים שהתפתחו להם במסגרת סדרת ביי. הייתה הזדמנות לספין אוף, שהפך להיות מעין חלק ראשון בפריקוול, אשר נמשך עד לימינו אנו ומאותת באופן מאוד חזק לקראת בריאת היקום המחודש, שעשוי להוות מעין כור היתוך של שני יקומים כושלים, אשר לא הצליחו לרשום יותר מדי המראות (בלי התרסקויות קולוסאליות) בשנים האחרונות.

לבסוף ומעל הכל היה גם האקשן, שהיה בכמויות ואפילו בהקרנת תלת הממד, אשר כללה את המשקפיים הכה לא רלוונטיות כבר לתקופתנו - לא הכאיב לעיניים, כפי שעשו קודמיו והיווה מעין גרסה משופרת לערימת המתכות והשמן, אשר איימו לדרוש שימוש במשקפיים אמיתיים, לקראת סוף הצפייה בהם. מהאמירה הזו ניתן ורצוי להחריג כמובן את הקרב האחרון, שהיה מוגזם בכל רמה אפשרית - הן ויזואלית, הן מילולית והן קונספטואלית, אבל הוא לא מצליח להרוס את הרושם הכללי, אותו מותיר הסרט בסופו של דבר ואפילו גורם לכך שעשוי להתעורר עניין מחודש בפרויקט הבא בתור. הרובוטריקים חוזרים וגם אם מדובר בחזרה בחצי כוח וחצי מוח, עדיין מדובר בחזרה מבורכת וכזו המנסה ללמוד מטעויות העבר ואפילו מצליחה ליישם חלק קטן מהמסקנות כבר בהזדמנות הנוכחית.


למי קראת חיה?! | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
אתם תמשיכו לייצר סרטי רובוטריקים ואנחנו נגיע, בהנחה והם לא יהיו מחורבנים לחלוטין כמו אלו שהצליח להרוס מיסטר ביי. הקסם חוזר באופן יחסי וכזה המספיק בשביל להתחיל ולפנטז על יקום קולנועי חדש.

משפט על הבמאי:
סטיבן קייפל ג'וניור, אשר זכור בעיקר בזכות היותו הבמאי והתסריטאי של קריד 2 עושה עבודה סבירה למדי בניסיון להחזיר את המותג הזה על פסי הרכבת ולמרות לא מעט מהמורות ויצירת סרט בינוני למדי, עדיין מצליח לצאת עם ידו על העליונה.

משפט על השחקנים:
אנטוני ראמוס ("המילטון"), אשר כיכב בתפקידים קטנים וגדולים בלא מעט סרטים נהדרים מהשנים האחרונות וקצת נראה כמו הגרסה המקסיקנית ל-דולב חזיזה עושה עבודה בינונית למדי בהובלת הסרט, כאשר לצדו דומיניק פישבק, שלא מתעלה מעל הטקסטים החבוטים, אותם היא מקריאה באופן מבוהל ומפוזר. פיטר קאלן חוזר לדבב את אופטימוס פריים (ולא, זה לא ליאם ניסן, למרות שזה יוכל להחליף אותו במקרה הצורך - עדיין...צעיר ממנו בעשור), רון פרלמן האגדי מדבב את אופטימוס פריימל (של החיות) ועוד מדבבים נהדרים מתווספים לצוות בקולם של פיטר דינקלג' (את סקוורג'), מישל יאו (את איירייזור) ומעל כולם פיט דיווידסון, אשר מפיח ומכניס המון חיים וקול לדמותו של מיראז'. הופעה אורח נחמדה מצידה של לונה לורן ולז, אשר לנצח תהיה חקוקה בליבנו בתור דוקטור גלוריה של "אוז" וסגן לגוורטה של "דקסטר".


תאכל משהו. אתה נראה רזה לאללה | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על אורך הסרט:
שעתיים וקצת. כמובן שארוך מדי. סרטים כאלו לא צריכים לעבור את השעה והארבעים דקות.