"הילד מגן עדן": עוד דרמת ריגול, רק במצרים

פסטיבל קאן של השנה שעברה זיכה את סרטו של הבמאי השוודי, ממוצא מצרי - טאריק סאלח, בפרס התסריט הטוב ביותר ואף זכה ללא מעט ביקורות מפרגנות ואוהדות. עם זאת ולמרות האהבה המרובה, לה זכה הסרט, כאשר הוא מסיים את דרכו באולם הקולנוע והקרדיטים עולים הפעם עם הכתב המסולסל, אי אפשר שלא לחוש שהציפיות שהורמו וההד מסביב לסרט היו קצת מעל ומעבר. הוא אכן צולל לעומקיה של מצריים הנוכחית ומשכיל לפרוש בפני קהל הצופים, בצורה נרחבת, את מהות חלק מהסכסוכים הפנימיים במדינה, הכוללים בעיקר את אחד ממוסדות הדת המובילים שלה, על מנת לתאר מאזן כוחות שצריך טיפול מיוחד וחיצוני, אבל מעבר לייחודיות שלו בסקנדל מכוון נגד העולם הערבי, הוא לא מצליח להתעלות ולנפץ תקרות זכוכית בז'אנר סרטי הריגול והמותחנים.

סאלח לוקח אותנו למחוזותיו של כפר דייגים קטן, המצמיח את הגיבור הראשי המופנם והשקט. אדהם הוא דייג צעיר, אשר עובד עם אביו וגר ביחד עם שני אחיו בבית נטול אם. האם נפטרה לפני מספר לא ידוע של שנים והמשפחה נותרת במבנה גרעיני ומצומצם של גברים-בנים בלבד, אשר מעליהם משגיח ומפקח אב קשוח ופטריארכלי, במובן הקלאסי של המילה; כזה אשר מצליף על כפות אצבעותיהם של בניו בכל פעם שאלו סוטים מדרך הישר ולו במעט. כאשר מגיעה המלגה של אדם, בכדי שיוכל ללמוד באוניברסיטת אל-אזהר, שהיא מרכז הלימוד המוביל של האיסלאם הסוני, הוא חובש תרבוש ויוצא להתחיל את דרכו האקדמית במוסד שבו לא תראו רעלה נשית אחת מציצה אפילו, בשביל לנסות ולייצר איזון ביחס בין אלפי גברים לאפס נשים.


איפה פה המרכז לחינוך אסלאמי? | באדיבות קולנוע חדש

קצת עם תחילת דרכו בלימודים נפטר האימאם של האוניברסיטה ונדרש למצוא לו מחליף. מה שנשמע לאדם המערבי הממוצע כמו מקרה של פטירת דיקן שייפתר בהחלפתו במינוי אחד חדש במקומו, מסתבר בתור משימה קצת יותר מורכבת באותו המוסד. כוחות מנוגדים מתחילים לעבוד אלו כנגד אלו ומה שרוצה הגנרל א-סיסי, השולט במצרים, לא תמיד הולך בכפיפה אחת עם נציגי הזרמים השונים של הדת המוסלמית במצרים. אדהם מוצא את עצמו הופך להיות מעין כוח ריגול עבור אחד מהגנרלים, העובדים בשירותו של א-סיסי ומבחור תמים ופשוט, הוא מוצא את עצמו בין הפטיש לסדן, כאשר הוא צריך להבשיל אל מחוץ לקליפתו ולשרוד בזכות עצמו בלבד.

מאותו הרגע מתחיל מעין משחק של חתול ועכבר, שכמובן מתרחש בהילוך איטי, שלעיתים נדמה כמו פסיעה מחושבת על חבל דק; קצב אשר מקובל לחלוטין, במסגרתם של סרטי ריגול. אדהם הצעיר נשלח לאסוף מידע ובכל פעם שופך עוד טיפה ועוד טיפה של פרטים בנוגע לכל נושא, אותו הוא נדרש לספק למפעילו. המטרה הסופית של המפעיל שלו, כאמור, היא להטות את הכף של בחירת האימאם המועדף על א-סיסי ולמזג בין דת למדינה באופן כמעט מוחלט וכזה אשר ישרת את האינטרסים של ראש המדינה. בכך הסרט בעצם בונה את הייחודיות שלו אל מול שאר סרטים מהז'אנר והיא באה לידי ביטוי בעצם הטיפול במדינה ובקהילה, במסגרתן הוא מתרחש וכמובן מבדל את עצמו בכך שהוא שולח ביקורת מרומזת לחלונות הגבוהים, במוסדות הדת האסלאמיים במצריים.


מי שעומד מאחוריי ומצדדיי הוא מרגל | באדיבות קולנוע חדש

האסלאם עצמו, כדת וכמעטפת עלילתית, מטופל בצורה מכובדת, מכבדת וכמעט פיוטית, במהלכו של הסרט, אבל האנשים המושכים בחוטים של המוסדות הדתיים והמדינה זוכים ליחס שונה לחלוטין, בעיקר עקב העובדה שהם מצליחים להרוס משהו, שאמור להיות כל כך טהור, בגלל אינטרסים ומינופים אישיים, שהופכים ללאומיים. אפשר לחלוטין לבצע את האנאלוגיה על הדת, באופן ישיר למדי, גם על הגיבור הראשי של הסרט. הוא מתחיל מנקודה מאוד מאוד נקייה וככל שהעלילה מתקדמת, על שלל נפתוליה, הוא מוצא את עצמו מתנהל בזחילה כמעט מתמדת על גחונו, כאשר הוא מנסה להתחמק מהאיומים הממשיים והקיומיים על חייו ועל הדברים והאנשים החשובים והיקרים לליבו.

סרטו המרתק, לפרקים, של הבמאי השוודי לא מצליח להתעלות, ברוחו ובמאפייניו, מסרטי ריגול רבים אחרים, בכל הנוגע לאלמנטים העלילתיים שלו. הוא כן מצליח לבדל את עצמו אל מחוץ לבנאליות, כאשר הוא מותח ביקורת נרחבת, שעשויה להרגיז לא מעט אישים חשובים ברחבי העולם המוסלמי וכבר עשתה את שלה, באופן מסוים וכהכנה ללא מעט אכזבות שחווה הבמאי, כאשר החל במסע הפרסום של סרטו. הוא כן מביא תרבות אחרת וחושף עולם שלם שאולי לא הורגלתם לצפות בו, במסגרת סרטים מהז'אנר, אבל לא תמיד מצליח לתת לרגעים הללו לגרום לו להיות מיוחד מספיק ולהצדיק את ערימות השבחים, להם זכה במסגרת הפסטיבל הצרפתי.


איך אתה עם משימות ריגול? | באדיבות קולנוע חדש

משפט על הסרט:
הקצב שלו לעיתים מרדים ולעיתים הוא מרשים. יש סביבו הד גדול של איכות וייחודיות, אבל בשורה התחתונה מדובר באמת בסרט לא רע, אבל גם לא יוצא מן הכלל או מדהים. הייחודיות, כאמור, מתבטאת בעיקר במוצאו והביקורת השלטונית והדתית שהוא מטיח. כאן נעוץ האומץ שבו ועל בסיס זה הוא ציפה לקבל הכרה, אהדה ואהבה ואכן קיבל.

משפט על הבמאי:
טאריק סאלח כבר גרר אחריו מחאות ובאז תקשורתי, אחרי שביים את "התקרית במלון הילטון נילוס" וכעת הוא שב לסיבוב נוסף. בין לבין הוא גם ביים את הפרק השישי בעונה השנייה של ווסטוורלד וגם את "חוזה מסוכן" הבינוני מאוד, בכיכובו של כריס פיין ולא הצליח לרגש, כאשר התעסק באיזור חיוג ארה"ב.

משפט על השחקנים:
הבמאי, שגר בשוודיה, צילם גם בשוודיה וגם בטורקיה את העלילה המתרחשת במצרים, ובין הכוכבים הראשיים שלו אפשר למצוא שלישיית ישראלים-פלסטינים : תאופיק ברהום, מכרם חורי ומוחמד בכרי, אשר עושים עבודה נפלאה ומצטרפים לפארס פארס השוודי, ממוצא לבנוני, בכדי להשלים את התמונה המגוונת של השחקנים הראשיים בסרט.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים וטיפה. ארוך מדי, מרדים מדי ומתיש בקצבו. בקלות היה יכול לקצץ לעצמו חצי שעה מיותרת.