"גיבורי על מהחיים": (ממש) לא עוד מארוול או DC

הבעיה הגדולה בסרטים שתופסים ונהיים להיט אינסטנט, היא שהם לפעמים גם תופסים ונתפסים יותר מדי. במקרה של פאולו ג'נובזה הסרט המזוהה איתו היה "זרים מושלמים", שהפך לתופעה תרבותית, גלובאלית ומרובת תרגומים וגרסאות. קשה להתגבר על כזו תופעה, שהופכת להיות גדולה יותר, בהרבה, מזה שאחראי אליה באופן ישיר ולוקח זמן לדעת להפריד בין סגנון בימוי, הז'אנר המועדף על הבמאי ולבסוף גם להשוות את היצירה הנוכחית שלו עם אותה אחת שתפסה חזק ונתפסה בתור פסגת היצירה של אותו במאי.

מדובר בסרט השני שמביים ג'נובזה מאז ההוא שתפס ונתפס (בתווך היה גם "המקום", שלא זכה ליותר מדי הכרה או חיבה יתרה) ובאינטרפרטציה נוספת של הבמאי האיטלקי על חברויות, מערכות יחסים והדרך של אנשים צעירים לשרוד את הדבר הזה שנקרא: החיים המודרניים. נישא על גלי ההצלחה, אשר מורגשים עד היום, מאותה תופעה חוצת יבשות ותרבויות, עוד משנת 2016, מגיע ג'נובזה לביים עם המון כישרון ואפילו עם עוד המון ביטחון. הוא יודע שהפעם הוא יכול לשחק עם הצופים שלו קצת ולא ישפטו אותו יותר מדי לכף חובה. הוא יכול לחמוק מביקורת, כי הוא נתפס ואולי גם תופס את עצמו בתור במאי כל כך מבריק, שהסגנון שלו מלוטש ובכך הוא צודק, במידת מה.


נו...מתי ההוא של "זרים מושלמים" מוציא את החדש? | באדיבות סרטי נחשון

ג'נובזה, בסרטו החדש, מתחיל כאשר הוא מפגיש בין שני גיבוריו מחוץ לבית קפה, בלילה סגרירי, כאשר טיפות הגשם מאלצים את השניים להסתתר בפינת רחוב והשניים פוצחים בשיחה כמעט תמימה, אבל כזו שדי תשקף את הכיוונים, אליהם יתקדמו השניים במהלך הסרט. עד מהרה תבינו שאתם קצת לא מבינים כלום, כי לסרט המקסים והיפיפה הזה ישנם מספר כיווני תנועה מקבילים, בכל הנוגע לזמנים ולהתפתחויות העלילתיות שלו. פעם זה מקביל לרגע שבו בני הזוג נפגשים, פעם אחת זה עשור קדימה ולפעמים גם יש גיחה לתקופה שונה לחלוטין, ששני בני הזוג לא היו זה בחייה של זו. מבולבלים? גם אנחנו. לגמרי.

הזיווג, כך מסתבר על פי פתיחת הסרט וגם על פי כיוון התנועה המרכזי שלו, הוא לא משמיים ולכן בשלב מסוים הם הופכים את עצמם לגיבורי על, שבסך הכל מנסים לשרוד את הזוגיות המונוגמית, רבת השנים, מבלי להביא ולו ילד אחד לעולם. רגע, בואו נשתמש בדרך של ג'נובזה לשחק עם הזמנים ונחזור טיפה אחורה - אנה היא אמנית וציירת קומיקס, אשר מציירת את "דרוסילה", שהיא האלטר אגו המצוירת שלה ודרכה היא מביאה לקוראים את מה שעובר עליה ביום יום. מרקו הוא מרצה באוניברסיטה וכזה שמנסה להסביר את הכל דרך המדע, דרך תיאוריות ומתמטיקה - הם לא דומים באופיים במאומה ונראה שצריך באמת נס לזווג בין השניים וגם להשאיר אותם ביחד לתקופה ארוכה. הנס הראשון מתרחש דרך מפגש מקרי וחד פעמי והופך, בהדרגה, למערכת יחסים עמוסת מריבות וחוסר התאמה, שאיכשהו מתמסמסים בזכות אהבה, הומור ולא מעט קסם.


תורידי את הרגליים. אני קורא כאן | באדיבות סרטי נחשון

ג'נובזה מביים את הסרט על פי מקצבים שנראים כמעט שרירותיים; פעם אחת הוא מזנק קדימה בזמן, פעם אחת נשען אחורה ולעיתים הוא אפילו מאחד בין עבר והווה, כאשר בכל פעם הוא מנסה לשמור על איזה שהוא חוט מקשר, מבחינה עלילתית. לפעמים הוא מתייחס לזוגיות בתור משהו מדעי ומאוד רציונלי ולעיתים הוא מסתכל על כל הסיפור בתור אובייקט פילוסופי ומסובב את התמונה מכמה זוויות, כדי שיהיה נוח יותר להסתכל עליה ולהבין מה הוא רוצה מהצופים ומה הוא מצפה מהם שישאבו, יקבלו ויבינו מהיצירה המורכבת וגם הפשוטה למדי, בבסיסה.

הקו המרכזי פשוט וישיר למדי ודווקא הענפים העלילתיים, עליהם תולה הבמאי האיטלקי את הייחודיות שלו, הם אלו שמצליחים להותיר את הצופה מסוחרר ומבולבל. לא מעט רגעי עלילה מתחילים ומסתיימים עם בנאליות, על אף הרצון של ג'נובזה לייצר ייחודיות ודווקא הרגעים הסנסציוניים, לכאורה, מצליחים לשמור את הפשטות העלילתית ולעזור לצופים להתחבר לקסם של הסרט וזאת על אף הסיבוכיות המכוונת שלו. את גיבורי העל שלכם תחפשו בסרטים של מארוול ו-DC, אבל ייתכן, שכאשר תסיימו את הצפייה בסרט הזה לא בטוח שתרגישו כאילו אתם מבצעים אקט של גבורה, כאשר תנסו לזקק רגעים משמימים בזוגיות שלכם לכדי סנסציה ייחודית כמו בסרטו של הבמאי האיטלקי.


לא היה לי זקן עבות לפני שנייה ורבע? | באדיבות סרטי נחשון

משפט על הסרט:
על אף לא מעט חסרונות שלו, מדובר בסרט נהדר שבאמת מצליח להשאיר את הצופים שלו סקרנים וחסרי כיוון - בו זמנית.

משפט על הבמאי:
יכול להיות שבידיים אחרות הסרט הזה היה מרגיש הרבה פחות...אבל כאשר האחריות מונחת בידיו הבוטחות של הבמאי האיטלקי המוכשר הזה, אי אפשר להשליך הצידה את סרטו או לפטור אותו בבוז, אחרי חצי שעה של צפייה. טכניקות הבימוי של ג'נובזה מוציאות הרבה יותר סקרנות ועניין מהסרט הזה, שספק אם היה מצליח בידיו של במאי בעל חזון פחות מרשים מזה של האיטלקי.


גיבורת העל של הסרט | באדיבות סרטי נחשון

משפט על השחקנים:
יסמין טרינקה מהממת ומתפוצצת בכל רגע נתון על המסך. האנרגיות שלה מדבקות ואי אפשר להוריד ממנה את העיניים. אלסנדרו בורגי, לעומת זאת, מתאים למדי לתפקיד שהוא מגלם, כי גם ברושם הכללי שהוא מותיר קשה לומר שיש משהו ייחודי בהופעתו, העבשה למדי.

משפט על אורך הסרט:
קצת פחות משעתיים. לעיתים הואלס הזה בין הזמנים, התקופות והמיקומים מתיש וניתן בהחלט היה לקצר את הסרט הזה ברבע שעה, שהייתה ממקדת הרבה יותר.