"להעיר את השד": לשפוך גלונים של דם מזויף על השד

כמה שהוליווד אוהבת לנסות ולשחזר הצלחות מן העבר. אוהבת מאוד. הסרט הזה הוא בדיוק אותו ניסיון שחזור או העלאה מהאוב של נוסחה ישנה, אשר פעם עבדה ומסתבר שעדיין מצליחה לעבוד, לפחות על חלק מסוים של צופים וחובבי ז'אנר האימה. סם ריימי לא ידע אפילו שהוא עומד לייצר לעצמו כזו עדת מעריצים, כאשר סרטו הארוך השני הפך, במרוצת השנים לסרט קאלט. כאשר ריימי ביים את "מוות אכזרי" הוא לא ידע שהכישלון הקופתי והבינוניות, בה התבוסס הסרט (כמו גם בגלונים של דם מזויף), יהפכו, עם הזמן, למודל לחיקויים רבים, ניסיונות לסרטי המשך ופריקוולים כמו הסרט המדובר.

ריימי לא התייאש וביים את סרט ההמשך "מוות אכזרי 2" ולאחר כמה שנים גם את "צבא האופל" שהשאירו את המותג ואת הבמאי רלוונטיים מאי פעם. את ההמשך לקריירה של הבמאי המצליח כולם כבר מכירים, כאשר הוא ליהק את טובי מגוויר להיות הספיידרמן שלו והשאר היסטריה והיסטוריה. לאחרונה שב ריימי להתבוסס בבינוניות, עתירת תקציב, כאשר ביים את "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף", אך היד עוד נטויה והפרויקטים בהפקתו ובימויו עוד לא מראים סימני שקיעה או ירידה. בסרט הנוכחי הוא כבר לוקח חלק בתור מפיק, אבל המותג שלו ממשיך לבעוט ולדמם על פני הצופים, בכל דרך אפשרית, שניתן יהיה להגעיל אותם או לגרום להם לגחך בחיבה.


יש למישהו מגבון לח? | באדיבות Tulip Entertainment

את פרויקט הפריקוול, לסרט על הצעירים שיוצאים לנפוש בבקתה ביער ונתקלים בישות דמונית שתהרוס להם את החופשה, לקח על עצמו הבמאי הלא כל כך מוכר - לי קרונין. קרונין החליט להישאר נאמן לאפקטים, להבהלות וגם לפן הקומי, שאופיין בסרטי ההמשך של ריימי ורק החליט לשנות את המיקום, כאשר הלוקיישן הועבר לבניין מגורים הרוס ומט לנפול. את מירב ההתרחשויות וליבת העלילה תוכלו למצוא בתוך דירה של אם חד הורית ובחניון התת קרקעי של אותו בניין לא מזמין במיוחד.

אין בסרטו של קרונין תחכום יתר על המידה ובכך הוא כבר מצליח להידמות לסרטים, עליהם הוא מתבסס ואותם הוא מקדים, אבל הוא נשען באופן כבד למדי על האמצעים הוויזואליים והווקאליים, בכדי לייצר את האימפקט המקסימלי על הצופים; מי שיודע לאן הוא נכנס, כנראה ישאב סיפוק והנאה, הרבה יותר מהצופה הממוצע בסרטי אימה. את תחילת הסרט פותח קרונין במעין הומאז' מודע לעצמו, כאשר העלילה מתחילה בכלל על שפת האגם, בבקתה הממוקמת בלב יער ובתוכה יוצאת אחת הדמויות למסע רצח כמעט גרוטסקי ובהחלט מדמם, בגועל רב.


ישו מי? | באדיבות Tulip Entertainment

הפתיחה הזו מכינה את הצופים היטב, אך לא באופן מקסימלי, למה שהם עומדים לחזות בו, במהלך שאר הסרט, כאשר מהאגם והיער המלבבים עובר הפוקוס לשירותים במועדון רוק. על האסלה המלוכלכת מוצאת את עצמה בת' (המגולמת על ידי לילי סאליבן) עם בדיקת היריון חיובית ועם המון מחשבות בנוגע לדרך שהיא צריכה להתוות לעצמה כעת, מעמדת טכנאית גיטרות חשמליות של להקות זוטרות ולעמדה של אם עתידית. בת' נוסעת אל אחותה - אלי (המגולמת על ידי אליסה סאת׳רלנד), עמה הקשר התרופף עם השנים ופוגשת בה ובבני משפחתה הגרעינית; האחיינים שלה: בן ובת בוגרים וילדה קטנה.

גם אלי לא חיה את החלום האמריקאי, כאשר היא עובדת בתור מקעקעת וגרה בבית דירות מעופש, עלוב למדי וללא בעל, שייתן כתף במשימות הבית ויהיה לדמות סמכותית עבור ילדיו. דווקא נראה שהילדים לא נדפקו לחלוטין על ידי הנטישה של אביהם, אבל כעת, כאשר הדודה בבית, השיחות הרציניות והיריבות הסמויה בין האחיות מתחילות לעלות. רעידת אדמה תפער בור לא גדול מדי, אבל גם לא קטן, בחנייה של הבניין ותשלח את הילדים להוציא סדרת תקליטים ישנים וספר, העשוי ממה שנראה כמו עור יבש, אשר כולל תמונות מזוויעות שמוטב ולא היה נפתח.


ילדים, לכו לשחק בחדר... | באדיבות Tulip Entertainment

הספר כמובן נפתח ואתו גם שערי הגיהנום ומשם הדרך לתוך נשמתה וגופה של אלי...קצרה מאוד. המשפחה הגרעינית הזו תצטרך למצוא פתרונות מהירים ומקוריים בנוגע לאופן שבו היא עומדת להתמודד עם אמא, שאת גופה לקח שד בתור בת ערובה. מהשלב ההוא אתם עומדים להיות בכוננות הבהלות לא מתוחכמות מדי וגם בבדיקה לרמות הגועל שאתם מסוגלים לספוג, כאשר הכל עומד להיות גראפי (מאוד) ומדמם (מאוד מאוד), באופן שיכול להיות הגיוני אך ורק בסרטי קולנוע, מז'אנר האימה ואולי מסצנת נבחרות לסרטי מלחמה, שיידחסו ביחד אל תוך דירה אחת.

קשה לומר שההיגיון העלילתי עושה טוב למי שהגיע בשיפוטיות מסוימת על הז'אנר, אבל המיומנויות הקולנועיות של קרונין, בנוגע לאופן שבו הוא מיטיב לביים את הסיטואציות המפחידות, הקריפיות והגועליות, מצליחות לחפות על מחסור בעלילה, בסאבטקסט מינימאלי (כן, זה מתקיים בסרטי אימה ששואפים קצת יותר מהגעלות והבהלות) וביכולות משחק, שלא מתעלות מעבר לבינוניות. מי שאוהב, מכור ומחובר לז'אנר באופן טוטאלי לא יתאכזב, השאר ירגישו קצת מרומים וגם יחושו שמעבר ליכולות הטכניות, קשה לקחת משהו הביתה מעבר לתחושת הקבס, אשר אוחזת בקיבה היטב, בשלבים לא מועטים של הסרט.


מוכנים למבחן ההגעלות הגדול? | באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
לא מיצירות המופת של ז'אנר האימה ובגדול, סרט די בינוני, שפשוט נשען באופן כמעט טוטאלי על האמצעים הטכנולוגיים ועל המאפיינים הטיפוסיים של סרטי האימה. כיף גדול לחובבי הז'אנר וסרט לא קל לעיכול עבור בעלי קיבה רכה ורגישה.

משפט על הבמאי:
לי קרונין אינו במאי מוכר במיוחד או במאי שהסרטים שביים עד כה הצליחו יתר על המידה. ההזדמנות לביים סרט שמתכתב עם קאלט מז'אנר האימה הוציאה ממנו יצירתיות, המון (המון) גלונים של דם מזויף, שליטה במרחבים קטנים ובאלמנטים הקלאסיים של סרטי אימה. התנסות מרשימה, שבוודאי תסדר לו עבודת נוספות בהוליווד ותיתן לו את הזרקור ולו לקצבת התהילה המינימאלית, שהוא צריך בשביל לייצר לעצמו שם גדול יותר.

משפט על השחקנים:
צמד האחיות המגולמות על ידי לילי סאליבן ואליסה סאת׳רלנד עושות עבודה סולידית ובעיקר סאת׳רלנד נדרשת להצטיין בהקרפה בלתי פוסקת. הילדים הגדולים (המגולמים על ידי מורגן דיוויד ו-גבריאל אקולס) עושים עבודה סבירה במקסימום ומטריד לחשוב מה עברה נל פישר הקטנה במהלך הסט המטריד הזה ועדיין הצליחה לבצע עבודה לא רעה בכלל.


משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. זמן קלאסי בשביל לייצר את הטון הנכון ובשביל לא למרוח שנייה אחת מיותרת של דם ניגר.