"המנדלוריאן 3": זוהי אכן הדרך

במשך שתי עונות וחצי (מתוך זו של "הספר של בובה פט" האנדרייטד) הייתה "המנדלוריאן" ; אולי הסדרה הכי טובה שהייתה לדיסני+ להציע ("אנדור" כבר כמעט עוקפת אותה בסיבוב). היא הייתה בנויה על לא מעט רנדומליות ועלילות חלל, אשר נתפרו היטב לרוח ז'אנר המערבונים. גיבור קשוח ובודד מפלס את דרכו ביריות אל עבר משימה חדשה, בכל פעם מחדש. שום דבר לא קדוש עבורו עד שהוא מגלה על עצמו שדווקא הוא מצא משהו שהוא יכול להיאחז בו ולחיות עבורו. קראו לדבר הזה "בייבי יודה" ואז הוא קיבל שם אמיתי (גרוגו) והחל, לאיטו, להפוך להיות חלק מאוד אינטגרלי מהסדרה ומאורך חייו של דין דג'רין, הלא הוא: מנדו המנדלורי בעל הכינויים המרובים.


אין...מצב...שאני...מ צחצח לו היום | צילום: IMDB

במהלך טיוליהם של המנדלורי והאסופי הירקרק שלו הם פגשו לא מעט דמויות צבעוניות, שחלקן הפכו להיות בעלות משמעות עלילתית וחלקן אף התקמבקו בפרקים ובעונות אחרות, לרגעים קצרצרים. לא כל הרפתקה הייתה בעלת המשכיות או אפילו חלק אינטגרלי או חתיכת פאזל עלילתית משמעותית. במשך שתי עונות התבנית של הסדרה הובילה את מנדו אל עבר נישה בעלת שני פרקים עם רציפות עלילתית, כאשר כל השאר היו אבני דרך, רגעים לזכור, לשכוח וכמעט להתעלם מקיומם, אם מתייחסים לרצף העלילתי שלה. העונה הזו גם כן צועדת במשעול זהה כמעט, רק שהפעם הרצף משתנה וכל פרק מהווה עוד מספר אבני דרך זעירות, שהן רק חלק מסוים מהפסיפס שנקרא: עונה מספר שלוש.

מנדו כבר אינו מתנקש או צייד ראשים, אלא אדם עם מטרות גדולות יותר מהישרדות או שמירה על הישרדותו של הינוקא הקטן, אשר ברשותו. הוא רוצה כפרה, גאולה ואם אפשר גם לארגן איחוד בעם, מה רע? הסרת המסכה מהעונה הראשונה רודפת אותו והוא צריך לטבול במקווה של מנדלור על מנת לקבל סליחה, מחילה וקאמבק לחובשי הקסדות הנותרים, שעוד זוכרים שהוא אחד מהם. הוא יוצא למסע על מנת להיגאל ועל הדרך מוצא את עצמו מתחיל לגלגל הנעה עלילתית, שהיינו שמחים אם מדינתנו המשוסעת הייתה מקבלת מגורם כלשהו, שהיה יכול לאחד את השורות ולהבליג על הבדלים זוטרים כמו: מי צריך לחבוש קסדה על הראש ומה עושים למי שהסיר את הקסדה בשביל לשתות מרק ללא כפית בשרית.


זרוק, זרוק את הקבב עליו | צילום: IMDB

בעונה השלישית, מעבר לשינוי בגישה, הטיים ליין חוזר בחזרה לאחור, כאשר אימפריית הרשע החבולה והמפורקת נמצאת בצללים ומנסה לעשות קאמבק, בעודה רוקמת מזימות ממיקומים סודיים, שקצת מזכירים תמונת מראה שחורה לעונה של "אנדור" - שם המרד היה של הצד השני ואילו האימפריה שלטה בגאון את שלטונה האכזרי. אם אתם מתבלבלים משינויי הכיוון והזמנים בין כל הסדרות של עולם החלומות של לוקאס, קחו מדריך טיולים מיוחד לחנוני "מלחמת הכוכבים" או שתחפשו בגוגל את מדריך הצפייה בכל תכני מארוול, על פי הסדר הנכון ואולי תצליחו לנווט בין הזמנים, מבלי ללכת לאיבוד בין עונה לעונה.

מעתה והלאה ספויילרים ובחירות העונה, שלא תגידו שלא הזהרנו:


הפרק הטוב ביותר:
התלבטות גדולה מאוד בין הפרק החותם של העונה לבין זה שלפניו, שעל פי המסורת של כל הסדרות הוא תמיד הפרק הטוב ביותר של העונה. בסוף ויכוח פנימי, אשר התרחש בעיקר במוחו של כותב שורות אלו, זכה הפרק השביעי (או פרק 22, אשר גם ידוע בשמו: "המרגלים") בתור הפרק המנצח. הוא לא היה ארוך או מרוח מדי והוא האיץ בצורה מחושבת, נכונה ונבונה, אל עבר השיא, כאשר הוא משאיר את הטעם לעוד, בדיוק כפי שצריך להשאיר לפרק המותח של סיום העונה. קיין מעבירה את השרביט בחזרה ל-מ.גדעון ומשם הכל מסלים ומתדרדר כנגד השבטים המתאחדים, בכדי לבנות את ביתם חזרה על הכוכב המקולל, לכאורה. הכל מהכל בפרק נפלא, שעונה על כל הציפיות ממנו.


לשלוף חרבות ויאללה...לפרק הכי טוב | צילום: IMDB


הפרק הכי פחות טוב:
הפעם קשה להכתיר אחד כזה, שהיה גרוע, אז נלך על הכי פחות טוב וגם לו ישנם שני מתחרים: האחד הוא הפרק השלישי (או אם תרצו, פרק מספר 19), שלקח סטייה עלילתית ממש רצינית ולא תמיד הצדיק אותה. השני הוא הפרק השישי (פרק מספר 22 בטוטאל), שהכיל מסע תלוש למדי, שקצת החזיר לנקודות החלשות של העונות הקודמות וגם כן גדע את הרצף העלילתי, אשר הלך ונבנה לכדי עלילת צד חלשלושה למדי, בכדי להגיע למטרה הנכספת שהיא ההתקדמות הלינארית והמדודה בציר העלילה. הפרק הזה, שהכיל שלושה אורחים מפתיעים למדי, אליהם עוד נתייחס בהמשך, היה מאולץ למדי, לא בנה יותר מדי את הפן העלילתי, מעבר לשיתוף פעולה צונן בין בו קטאן קריז ודין "מנדו" דג'רין, אבל הצליח לתפקד מספיק טוב, בסופו, בכדי להינצל מטביעה.


ציד הרובוטים הגדול | צילום: IMDB

הז'אנר המועדף:
גם כאן התקמבק לו האלמנט של מנדו המגן, כמו שהיה בתחילת שתי העונות הקודמות. הוא מגיע לסשן עזרה לבני עמו, המנדלורים, רק בכדי לקבל הפנייה למקווה, חוזר בשביל להציל אסופי מקומי מעוף דורס מקומי ובסוף גם מגייס את נבארו מפני פיראטים. הוא עדיין האקדוחן הבודד, אבל הוא מתחיל להיטמע בתור חלק אינטגרלי מתא משפחתי קטן ולאחר מכן גם מתחיל הטמעה, בתור חלק משבט ויש שיאמרו בהמשך גם בתור חלק מעם. קצת פחות מערבוני, האמת, אבל עדיין הסטייל והשוטטות בין עיירות קטנות, המוקפות בהרים חוליים והדיפת התקפות של פולשים כוחניים, אשר מצריכות שריף רגעי; כל אלו מזכירים את הז'אנר שכל כך היה אהוב ומקובל בשתי העונות הראשונות ונחלש בעונה הנוכחית, אך עדיין מוביל בכל הנוגע לסגנון ולתמה המרכזית של הסדרה.


מדורת השבט, אבל על אמת | צילום: IMDB

הופעת האורח החוזר:
קארל וות'רס (שלנצח יהיה אפולו קריד של סדרת סרטי "רוקי") כבר היה בגיחות בעונות הקודמות, אבל בתפקיד קצת שונה באופיו. הפעם הוא חוזר להיות דמות שעברה התפתחות, בערך כמו זו של מנדו וכזו שנהנית לתת רקע ולספק בית לאיחוד העצום והמרגש של כל בני המנדלורים. גריף קארגה היה טיפוס חלקלק, ערמומי ותועלתני בעיקר כלפי עצמו והוא השתנה, התהפך במאה שמונים מעלות ובסופו של דבר גם כזה שמייצג איזה שהוא צד נוסף בהתפתחות של דין "מנדו" דג'רין בסדרה.


על פי חוקי הקריד | צילום: IMDB

אלו רצו להידחף:
זו אמנם לא מסורת רבת שנים, אבל עדיין סוג של מסורת בהתהוות. "המנדלוריאן" ; היא סדרה, שמאז עונתה הראשונה, משכה סלברטיז מכל קנה מידה, כאשר חופן גדול מהם השתתף בלא מעט פרקים מצמד העונות הראשונות. העונה הנוכחית דווקא לא התברכה ביותר מדי שחקנים מוכרים, אבל בפרק השישי (הידוע בכינויו: פרק 22 או "רוצחים שכירים") ניכר ברייס דאלאס האוורד החליטה לפנק את הצופים בקצת שמות מוכרים, בפרק שלא היה משיאיה של העונה והרגיש מאולץ ולא טבעי כמעט כמו ההשתתפות של שלושת האורחים המפתיעים שלו בסדרה - ג'ק בלאק, ליזו וכריסטופר לויד.


אנחנו רק קפצנו לבקר ולאסוף צ'ק | צילום: IMDB

הכוח הנשי העולה:
מנדו דג'רין מעולם לא הרגיש צורך להראות את עליונותו ואת היותו זכר אלפא שלו בשום מקום, בתור היותו לוחם צנוע ועניו. כחלק מכל עונה, הוא נותן לגיבורות שלצדו לתת בראש וגם הפעם הוא משאיר את הבכורה ל-בו קאטן קריז, שאף מקבלת את חרב האור והופכת להיות המנהיגה הבלתי מעורערת. זו שתאחד בין שבטי המנדלורים גם מקבלת את הגושפנקא ממנהיגת השבט המקורית (שאת שמה לא נדע לעולם) והסדרה הזו מקבלת חותמת נוספת לכך שהכיוון הכללי של המסעות בין הכוכבים, הם כבר מזמן לא נחלתו של מגדר אחד.


מפנה את הבמה לאוחזת בחרב | צילום: IMDB


זוהרת! | צילום: IMDB

הרגע המרגש של העונה:
אי אפשר שלא להתרגש ובכל פעם מחדש, מיחסי האב-בן של מנדו את גרוגו. הלב נשבר לרסיסים כאשר נפרדו דרכיהם והתאחה מחדש, כאשר אותן דרכים הודבקו להן פעם נוספת ועכשיו, כאילו שהיינו צריכים עדות נוספת לכך שהשניים אכן מתפקדים בתור תחליפי אב ובן - האחד עבור השני, גם משרד הרווחה והביטחון החברתי המנדלורי המקומי נותן את החותמת הרשמית. אז כן, יעקמו הצינים את פניהם ויאמרו בבוז כי לא היה כאן ספק לרגע בנוגע לטיב היחסים בין גרוגו למנדו ומי צריך את ההליך הפורמאלי הזה? אבל בעונה שבה מנדו הולך לטבול במימי המקווה של מנדלור במשך שלושה פרקים, בשם הטקסיות, כנראה שהוא גם יכול להגיש בקשה לאימוץ, כדי שאף סקייווקר לא יגיע לאסוף ממנו את האסופי שלו.


לא תאמץ? | צילום: IMDB

ההוא (וגם ההיא) שצעק להם: "אקשן!":
שוב כל פרק בוים על ידי במאי או במאית שונים בתכלית. קארל ווטרס ביים את הפרק הרביעי של העונה (שדווקא לא היה שותף לו, מבחינת תפקידו בתור שחקן), ברייס האוורד, כאמור, את השישי ונוטף הכוכבים, לי אייזק צ'אנס ("מינארי") מביים את הפרק השלישי והתלוש מכולם וגם פיטר ראמזי, אשר ביים את "ספיידרמן: ממד העכביש" (וגם זכה עליו באוסקר) זכה לביים פרק אחד. את כולם לוקח בסיבוב ריק פאמויה ("חומר טוב"), אשר ביים שלושה פרקים בעונה הזו (ועוד שלושה בסך הכל, בשתי העונות הקודמות), כאשר שניים מהם הם הפרקים האחרונים לעונה וכל מילה מיותרת.


הרגע המוזר של העונה:
מוף גדעון של ג'יאנקרלו אספוזיטו החל בכניסה לרשימה המאוד מכובדת של רשעים מוכרים, אשר מגולמים על ידי השחקן, שהשתיקה או המיעוט במילים, יפים לו מאוד. הוא לא היה צריך להכביר במילים מול וולטר ווייט או מייק ארמנטראוט והחברים וגם בתור סטן אדגר של The Boys, הוא היה חד כתער וכל מילה פגעה בדיוק רב מזה של סכין מנתחים. הוא פיזר רוע ויראה מסביבו בכל סדרה ובכל עונה של כל אחת מהסדרות, אבל נדמה שבמהלך העונה הנוכחית, עם מיעוט הפרקים והתפקיד המצומצם, ניכר כי גם כוחו וקרנו נמצאו בירידה, כאשר השיא מגיע בעודו מספר על התוכנית המרושעת שלו למנדו, שנייה אחרי שהיא כושלת באופן קולוסאלי וטוטאלי. תוסיפו לכך את החרירים העלילתיים, במסגרתם הוא בעצם מנטר את מנדו, בבסיסו שלו ומאפשר לו לנוע ולהסתובב חופשי במסדרונותיו ומאפשר לו, בצעד עלילתי ביזארי למדי, לחרב את כל תכניותיו - כל אלו הן עובדות או כשלים, אשר מצביעים על בקיעים עלילתיים חמורים ותסריטאות עצלה ולוקחים את הרגע הביזארי של העונה בהליכה.


הגיע הזמן לפרוש בשיא | צילום: IMDB

העברת שרביט הרשע:
בהמשך ישיר למדי לאנטגוניסט שכבר איבד מכוח ההרתעה, הרושם וגם טיפה עלה על המנגל, לקראת סופו המר (Never Say Never), ניכר שהסדרה מחפשת את הרשע הבא שלה ולא באמצעות תוכנית ריאליטי. על אף שקשה למדי להעלות את המילים והרמיזות הללו לכיוונו של ג'יאנקרלו אספוזיטו, בנוגע לפרישה וירידה מבמת הרשע המקומית, ניכר כי התגלתה עבורו יופי של מחליפה, שגם קיבלה פרק שלם בהובלתה הסמויה והגלויה ועוד כמה נתחים צדדיים. אליה קיין (המגולמת על ידי קייטי מ. אובריאן, שגם גילמה ממש לאחרונה את ג'נטורה ב"אנטמן והצרעה: קוונטומאניה") היא כמו פוקימון לפני התפתחות (מה לעשות? הילדים חופרים); ניכר שהיא ממש בדרך, פסע מלהפוך להיות הגדעונית החדשה ויש לה את כל הפוטנציאל לפרוח ורק ימים יגידו אם היא השחקנית הנכונה לביצוע המשימה.


המשפט החרוש ועדיין...זוהי הדרך:
לא משנה מתי, לא משנה מה הקונטקסט או הסבטקסט, this is the way. ליום חורף קר או יום קיץ חמים this is the way. להסכמה או לאי הסכמה מוסווית היטב this is the way.......... שימו המון חובשי קסדות מנדלורים בחלל סגור או באוויר הפתוח ותראו כמה פעמים מתקבל המשפט הזה בטוטאל. רק אל תנסו לספור - this is defently not the way.


אין אחת שאומרת את המשפט הזה טוב ממני | צילום: IMDB

ולסיום סיומת:
העונה נסגרת כאשר מנדו מתיישב לו על מחוץ לבית הקבוע שלו, כאשר אחת מהרגליים שלו מורמת, כאות למנוחה וסיום המסעות והטלטלות. להוריד את הקסדה? הצחקתם את פדרו פסקל... ממש קצת מתחתיו יש דווקא שתי רגליים מרחפות באוויר, כלפי מעלה והן שייכות לצפרדע מקומית, שגרוגו מבצע עליה אימוני ג'דיי. אם אתם מחפשים סגירה יפה, בזמן וללא סחבת מיותרת ואולי גם פרישה בשיא, ייתכן שזו הדרך, אבל ממש לא בטוח שכדאי לבנות על זה.


אז.....תהיה עוד עונה? | צילום: IMDB