"ריטואל לרצח": עוד מאותו הדבר

עוד אחד מסוג הסרטים שאתם יודעים בדיוק למה לצפות, או נכון יותר; למה לא לצפות: לסרט טוב. על כרזתו של הסרט מתנוססות דמויותיהן המזוקנות של קול האוזר ומורגן פרימן. האחד מעולם לא הצליח להניע את הקריירה למקומות מבטיחים ואילו השני כבר זכה באוסקר שלו לפני מאתיים שנה (ונראה גם אז אותו הדבר כמו היום) וכיום עסוק יותר בחשבון הבנק, בכדי להבטיח פנסיה רגועה ושקטה. ההבטחה לסרט טוב או סביר נמוכה מראש כאשר אחד מהם מככב בתפקיד ראשי וכאשר שניהם ביחד, אין כמעט ספק בנוגע לאיכותו הירודה של הסרט ואכן החשש לבינוניות בהחלט מתקיים ומתממש, כאשר הסרט מתחיל, מתגלגל לכל אותם האזורים הצפויים וגם מגיע לסופו הכמעט ידוע מראש.

אולי בגלל שפרימן מזוהה, לאחרונה, עם יצירות רעות כמו "המטרה: הבית הלבן" וגם בגלל שבמאי הסרט: ג'ורג' גאלו נמנה על כותבי "בחורים רעים" ניתנה הרשות לקברניטי הסרט להשתמש בתמונה של הבית הלבן, אשר מעטר את חציה של כרזת הסרט ועל אף שאין לו שום קשר או זיקה מינימאלית לסרט הנוכחי, הוא מעטר את חלקו התחתון של הפוסטר - בגאווה וגאון. החובבנות והחפיפניקיות הזו היא בדיוק הסמל של סרט שלא דורש מעצמו יותר מדי ובהחלט מקיים, בהתאם, מעט מאוד, אבל לטובתו אפשר לומר שמגל הסרטים הנוראיים והגרועים ששטף את בתי הקולנוע לאחרונה, בעיקר בחסות הפרידה מברוס וויליס, לא מדובר באחד מהגרועים ביותר.


אני אדבר איתך על רצח ואתה...תחייך ותהנהן, טוב? | באדיבות סרטי רד קייפ

האוזר מגלם תפקיד של בלש כוחני ואגרסיבי, בשם לוקאס בויד, אשר איבד יותר מדי בחייו. הוא נשאב לחקירות רצח של נערים ונערות ומנסה להתחקות אחרי הרוצח, אשר משאיר שביל פירורים ועקבות ברורים למדי, בכל הנוגע לדפוס הפעולה שלו. פניו של הרוצח נחשפים בשלבים, המשיקים לתחילת הסרט ולצופה לה תהיינה תהיות מרובות, בשיתוף לגיבור הראשי, בנוגע לזהותו הרוצח, אלא בנוגע לעיתוי במסגרתו הוא ייתפס על ידי הבלש וצוותו. לרוצח ישנם טקסי שחיטה ברבריים, אשר מבוססים על תרבות אפריקנית עתיקה ובכל זירת רצח הוא משאיר רמזים מדממים, כמעט כדי שיוכלו להתחקות אחרי עקבותיו, אבל לא באמת לתפוס אותו או לדעת את זהותו.

כאשר כל הניסיונות לתפסו מעלים חרס, פונה בויד למרצה מזדקן לתרבות אפריקנית, בשם דוקטור מקלס, אותו מגלם מורגן פרימן. דוקטור מקלס מצטרף לבלש בויד, במתן רמזים וידע בנוגע לזירות הרצח. השניים משתפים פעולה עד להגעה לתובנות בנוגע לזהותו של הרוצח וכמובן ירדפו אותו עד אשר יגיע הסוף, שמתיימר לנסות ולהפתיע את הצופים הלא מופתעים בכלל. קשה לומר שנפתולי העלילה לא יהיו צפויים בשלב כזה או אחר וכל ניחוש שלכם כנראה יקלע למטרה או יהיה ממש ליד, אל תופתעו אם לא באמת תופתעו בסוף הסרט, חסר ההשראה וחסר השאיפות הזה.


שחקו אותה מופתעים, אוקיי? | באדיבות סרטי רד קייפ

במקביל לעלילה הראשית מתקיימת גם זירת פעולה קטנטנה ברומא, שבאיטליה, אשר מהווה מעין עלילת צד תומכת, שלא מתפתחת לשום מקום ורק מהווה מקור הישענות לעלילה המרכזית, ממש בשלביה הסופיים. גם על האבל של הבלש הראשי, לא יורחב יותר מדי וכאשר הוא ייחשף במלואו, לא תהיה לדבר שום תרומה לעלילה הראשית או להבנה את נפשו המיוסרת. על כל אלו, המהווים ברגים במחדל התסריט הזה, אחראים שורה לא קצרה של תסריטאים (חמישה במספר), שזה המקסימום שהם הוציאו מעצמם, למרות שחלקם כבר כתב תסריטים קצת יותר טובים מזה, המלא בחורים, יותר מגבינה שוויצרית. ניכרת התחושה שמרבית הסגל, העוסק במלאכה, עשה את המינימום בכדי לצאת עם צ'ק נוסף ולהתקדם הלאה בחייו, כולל את השחקנים הראשיים, אשר מספקים הופעות עייפות וכל כך גנריות, שלעיתים כואב לראות.

עוד מנה גדושה של בינוניות עוברת בארצנו עם כניסתו של האביב ותישכח עד מהרה, כמו העלים שנשרו להם במהלך הסתיו. עוד צ'ק שנאסף אצל מר פרימן, על מעט מאוד עבודה מאומצת, בגילו המתקדם וכמובן עוד הופעה חסרת השראה מצדו של האוזר, אשר מצטרפת לערימה כזו, שדי מסתירה את מעט הרגעים הטובים בקריירה שלו. אתם תוכלו לעבור ליד האולם שמקרין את הסרט ולחשוב כמה פעמים אם כדאי להיכנס למנת הבינוניות המרוכזת הזו, בהינתן ולא יהיו כרטיסים לסרטים טובים אחרים בסביבה או פשוט תוכלו להיכנס למוזה ולמצב המתאים בכדי לצרוך אותו.


נגמר לי הנוזל במצית כבר...כמה נרות?! | באדיבות סרטי רד קייפ

משפט על הסרט:
סרט בינוני מינוס, שהיה חייב לצאת לספריות ה-DVD ושירותי הסטרימינג הבינוניים ביותר וכמובן מקבל אצלנו במה מרכזית, בבתי הקולנוע ובחודש שבו כבר יותר נעים לצאת מהבית בשביל סרט. לראות ולשכוח או פשוט לוותר מראש, אם לא בא לכם לטמטם את השכל.

משפט על הבמאי:
ג׳ורג׳ גאלו, שהיה אחראי על לא מעט רגעים סבירים באייטיז והניינטיז, כאשר כתב תסריטים עבור הצלחות קומיות מסחררות כמו: "מרדף חצות" ו-"בחורים רעים" גם ביים וכתב תסריטים לדרמות כמו "בר מזל" ("רחוב 29") ו"צבע מקומי". הפעם הוא מרדד את עבודתו וגם פונה לז'אנר המותחן והמסתורין, שדי נעדרים מהסרט, אליו הם אמורים להשתייך.

משפט על השחקנים:
מעבר לשניים הכוכבים הראשיים, שהציפייה מהם כבר נמוכה עד לא קיימת, מראש, שאר השחקנים המשניים והתומכים עושים עבודה רעה עד עלובה. ישנם רגעים מסוימים שהחובבנים בהם ממש מביישים את המקצוע, במסגרתו הם מתיימרים להתקדם בחייהם. אפשר למצוא בתפקיד קטן עוד אחד שהוא הצבעה כמעט תמידית על איכות ירודה וגם כאן הוא בהופעה קצרה ומביכה למדי: פיטר סטורמר (שגם זכור מ"בחורים רעים", בין היתר).


משפט על אורך הסרט:
הבשורה הטובה היחידה מהסרט היא אורכו, שחולף ביעף ובתום שעה ועשרים ושש דקות אתם משוחררים, בלי להימרח יותר מדי.