"פרדייס סיטי": תם ונשלם

זהו זה. סופי. ברוס וויליס עוד חי, אבל סרטים בכיכובו לא יופקו, לא יועלו מהאוב כשנה או שנתיים אחרי תום ההפקה וערימת במאים ותסריטאים חסרי כישרון לא יוכלו לנצל את השם שלו יותר. כל מה שתראו מעתה, בכל הנוגע לכוכב הקולנוע המזדקן, יהיו צילומים בדפי האינסטגרם של בנותיו וגרושתו וכמובן עדכונים על מצבו, ההולך ומתדרדר ואולי גם עדכונים טובים, מדי פעם, בנוגע לכמה שהוא מאושר בחיק משפחתו. כל כך עצוב שכך יורד לו המסך על אחת הקריירות הקולנועיות, על אחד מהשחקנים שכל כך אהבנו להתחבר אליו ואל דמויותיו, בלא מעט רגעים במהלך חייו.

הביקורת הזו נכתבת לאחר תשישות מוחלטת וגודש מוגזם, אשר נבעו מיותר מדי שעות ברוס וויליס מצטברות בחודשים האחרונים, במה שהפך להיות מעין מרדף אחרי עוד ועוד סרטי אשכבה לקריירה הזוהרת, לשעבר, של כוכב סרטי האקשן המזדקן. לא מדובר בסשן עמוס ובלתי נגמר של סרטי סדרת "מת לחיות" כי אם במיץ של הזבל הקולנועי שהוא ייצר בשנים האחרונות ומשום מה ממשיך לפקוד את בתי הקולנוע, כאילו שהולך להיות ביקוש רב ל-תת מוצר הקולנועי המביש הזה. אז עכשיו יש איזו שהיא חותמת שמדובר בסרט האחרון שיגיע ארצה, מבית היוצר של וויליס, אבל אין זה אומר שסרטים גרועים, עם כוכבים מזדקנים בראשם (ג'ון טרבולטה, למשל) לא ימשיכו לפקוד את בתי הקולנוע בישראל.


וואי...איזה באסה. ירו לי בדיוק ב...קריירה | באדיבות סרטי רד קייפ

כבר קשה, משעמם ודי מתיש לחזור על אותה המנטרה, אבל הלקחים לא נלמדים. בשום מקום. הבמאים מתחלפים, שחקני המשנה (או שהוא המשני והם הראשיים; זה לא באמת משנה) משתנים סביבו ורק סבא וויליס והדיבור התשוש והאיטי נותרים בעינם. העלילה כמובן מתיימרת להציג משהו שונה, אבל מדובר בכל פעם באותה גברת בשינוי אדרת ולא נראה כי מי שיושב מאחורי ההגה באמת מנסה לעניין את הצופים. הנוסחה גנרית לחלוטין ובהחלט יכולה להיכתב אפילו טוב יותר על ידי ChatGPT ובסוף הדרך, עם עליית הקרדיטים, התוצאה היא זהה למדי והפלוס היחיד קשור לכך שהסיוט המטופש הזה הגיע אל סופו ואפשר לצאת החוצה (אם לא עשיתם זאת קודם לכן).

המפיצים בארץ אפילו העזו להשתמש בשיתוף הפעולה הקודם בין צמד הכוכבים המזדקנים מהסרט הזה, שלקח חלק בסרטו הבלתי נשכח של קוונטין טרנטינו (שזה מכבר חוגג 60 ובוודאי לא יעז להיכנס לאולם הקולנוע שמציג את הסרט בכיכובם) - "ספרות זולה". המהלך הזה נועד, כמובן, להוסיף עוד קצת פלפל למוצר הדלוח וחסר הטעם הזה, שהגיע לבקר בארץ, לתקופה קצרצרה וכושלת ולא נראה שזה יעזור להמונים להגיע לקולנוע, על מנת לתת אהבה לסרט העלוב הזה, שרמת הכתיבה שלו תואמת את רמת הכתיבה של נערים לא חכמים במיוחד ולא כאלו בעלי קשר הדוק או זיקה, אשר מתקשרים לתעשיית הקולנוע או לכתיבה בכלל.


הנה...שם. הסוף של הקריירה שלך גם כן מעבר לפינה | באדיבות סרטי רד קייפ

וויליס הוא שוטר לשעבר, שמנסה לתפוס עבריין, אשר הוא מנסה לתפוס במשך שנים ובסצנת הפתיחה הוא משאיר את הבמה למי שמגלם את בנו - ריאן, בכדי שינסה ללכוד את הפושע החמקמק, ביחד עם חבר שוטר, לשעבר, אשר הפך לצייד ראשים (ומגולם על ידי סטיבן דורף). העלילה מתרחשת במאווי, שבהוואי ובסצנות שלאחר מכן תוכלו למצוא מערכת בחירות ממומנת על ידי אחד מעשירי האי - אמריקני בשם באקלי (המגולם על ידי ג'ונטרה וולטה, שניכר כי קרא משהו לקול שלו, עם הגיל המתקדם, בו הוא שוהה), אשר עושה רושם של נוכל חלקלק, כבר מהרגע הראשון שהוא מוצג לצופים, במהלכו של הסרט. בהמשך יחבור ריאן הבן, אל בלשית-שוטרת יפיפייה, שגם תשתמש בעזרתן של חשפניות ממועדון מוכר בעיר (איך לא?) והכל יגיע למקומו בשלום.

קשה לומר משהו חיובי על העלילה או על הסרט בכלל. באמת שאי אפשר להתייחס אליה ברצינות ובעיקר כאשר גם מקשיבים לחלק מהמשפטים שנאמרים בסרט. גובל בבדיחה רעה וחסרת טעם. כל קשר להיגיון מינימלי הולך לאיבוד ברגע שהסרט מתחיל וגם ברגעים שהסרט הזה מנסה להעלות חיוך, זה יותר חיוך של רחמים מעוצמת הפאתטיות המוצגת בסרט. אפילו הפספוסים בסוף עלובים ולא מצליחים לרומם את מצב הרוח העכור בגלל עצם העובדה שכך מסיים וויליס את קריירת המשחק שלו, בשקיעה עמוקה אל מצולותיה של הוליווד ומבלי לייצר משהו שייזכר אחורה, כאשר מגיעים לסכם קריירה ענפה, בלא מעט רגעים ממנה. כולנו ננסה לזכור את האיש והסרטים שלו לחיוב, אבל יהיה קשה מאוד למחוק מהזיכרון את החרפה, הנעוצה בתקופה הקולנועית הרעה שהוא ייצר אותם ללא הפוגה והפסקה וביזה כל רגע טוב מקריירה עשירה בלא מעט רגעים שדווקא כן שווה היה לזכור.


מוציאים להורג את שאריות הכבוד של ברוס וויליס | באדיבות סרטי רד קייפ

משפט על הסרט:
אין הרבה דברים טובים שאפשר לומר על הבחירות של וויליס לקראת סוף הקריירה שלו. הסרט הזה הוא עוד אבן דרך חסרת משמעות, בכל הנוגע לקולנוע והוא לא ייזכר לחיוב; הן מעצם העובדה שהוא מהווה מעין אקורד אחרון לקריירה מפוארת, בחלקה והן, מעצם העובדה שהוא פשוט סרט מחורבן.

משפט על במאי הסרט:
צ'אק ראסל איננו שם מוכר מדי לחובבי הקולנוע בארץ, אבל כאשר מסתכלים על ההיסטוריה שלו, הוא היה שם בתור אחד שליווה את הניינטיז עם כמה יצירות אייקוניות וכאלו שהשפיעו, בדרך כזו או אחרת על חובבי הקולנוע בארץ ועל שחקני קולנוע מעניינים בשלהי שנות התשעים. הוא ביים את "המסכה" עם ג'ים קארי, את "אירייזר" הזניח, אבל הזכור לטובה לנערי הניינטיז, בכיכובם של ונסה וויליאמס וארנולד שוורצנגר ואפילו היה שם בשביל לדחוף את הקריירה של דווין ג'ונסון קדימה, עם "מלך העקרבים". ראסל גם שיתף פעולה פעם אחת עם מר טרבולטה, בסרט שעדיף שאף אחד מהם לא יזכור ("I Am Wrath") וכעת הוא קובר (בארץ לפחות) את הקריירה של וויליס, באופן רשמי. עתיר הישגים - ללא ספק.

משפט על השחקנים:
הזקנים והקולביות ועוד כמה מפעם. אל וויליס, טרבולטה ודורף מצטרפים גם נואל גוגליימי (שכולכם מכירים מכל כך הרבה סרטים, בתפקידים הגנריים ביותר של פושע מקסיקני) ובלייק ג'נר. אליהם מצטרפות פראייה לונדברג, אמבר אברה ועוד כמה דוגמניות על גבול שחקניות הפורנו, אשר מעטרות את המסך בהרבה מאוד יופי ומעט מאוד כישרון משחק.

משפט על אורך הסרט:
לפחות לא היה צריך לסבול את הסרט הזה יותר משעה, עשרים ושתיים דקות ועוד חמש דקות למי שרוצה לצפות בפספוסים אמיתיים ולא אלו שצולמו והפכו לסרט עצמו.