"מוריס המדהים": מוריס ה-סביר
ביקורות
הסרט החדש, שמקבל את פניהם של הילדים בפסח, מפתיע לטובה במרבית שלביו ומשלב סיפורי אגדה עם מוח מופרע. סיפורו של טרי פראצ'ט קורם עור וגידים והופך לסרט אנימציה חביב למדי, אבל כזה שלא באמת מצליח להתעלות מעבר לבינוניות ובנאליות, בסופו של דבר.
יום שני, 3 באפריל 2023
"מוריס המדהים": מוריס ה-סביר
פסח. גבירותיי ורבותיי. פסח בפתח, המגב והסמרטוטים במתח. האסלות מוכנות ליציאת מצריים וההורים לילדים קטנים (הכל יחסי בחיים) כבר מכרטסים עוד ועוד כניסות לאולמות ממוזגים, בשביל לברוח מהחום של אוגוסט המוקדם, הידוע בארץ ישראל בשם: אפריל. הגדולות של המצוירים לא מספקות את הסחורה לאחרונה ומי שיגיע בקרוב לאולמות הקולנוע יהיו סרטים זניחים למדי, שימלאו את לב הילדים באושר רב וירוקנו את כיסי הוריהם ולא תמיד בצדק. המקרה המדובר הפעם מתיישב היכן שהוא באמצע, כי לא מדובר באחד הסרטים שייזכרו הלאה, בתור סרטי ילדים אייקוניים, אבל בהחלט מדובר בדרך נהדרת להעביר את אחד מימות השבוע, במסגרתן אין כל כך מה לעשות בחוץ, בחום ועם ילדים קטנים ותובעניים.
הפעם, הגיע זמנו של סיפור ילדים ראשון אי פעם, מבית היוצר של טרי פראצ'ט, לקבל עיבוד קולנועי משלו ועל אף המראה הראשוני המרתיע, בכל הנוגע לאנימציה ואפילו בנוגע לתוכן שלו, הוא מתגלה בתור סרט ילדים מתקתק, בעל מסר כל כך רלוונטי לתקופה של היום; בעיקר במדינת היהודים. פראצ'ט תמיד היה ידוע בכתיבה עמוסה בניואנסים בעלי ביקורת חברתית ועם זאת, כמובן, מהולה ומתובלת בהומור קליל. גם בסרט הנוכחי, המבוסס על ספרו: "מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים" הוא כמובן משתמש בהומור ומעניק קצת טיפים, אשר מנהיגי מדינות מרובות יכולים להשתמש בהם על מנת להיטיב עם חיי המדינות, אותן הם מנהלים.
אני מוריס...ואני מדהים! | באדיבות סרטי רד קייפ
פראצ'ט הוא סופר ספרי ילדים בריטי, אשר זכה במדליית קרנגי בין פרסי ספרי הילדים, בשנת 2001. הסופר המצליח גרף, במהלך הקריירה שלו וחייו האישיים עוד תארי כבוד אחרים ובנוסף גם זכה בתואר אבירות, אך תמיד הדגיש שהפרס משנת 2001 הוא זה בו הוא הכי היה גאה לזכות. הסיפור של מוריס החתול הוא אחד מהבודדים בין הספרים של סר פראצ'ט, שעמד בפני עצמו וכזה אשר לא היווה חלק מסדרה כלשהי והדמויות שהיו בו לא הופיעו באף אחד מהיקומים הספרותיים, אשר נוצרו בידי הסופר המהולל.
העלילה של הסרט מתחילה עם קריינות מפיה של ילדה בשם מליסיה, שמספרת סיפור מסגרת קצרצר ואף מסבירה, באקט של מטא/שבירת קיר רביעי, על הקונספט הספרותי של סיפור מסגרת. משם היא צוללת אל העלילה ומציגה לילדים את מוריס, אשר מכנה את עצמו בשם התואר: "מדהים". מוריס הוא חתול נכלולי, שמפעיל ילד צעיר ובעל חלילית, בשם קית' וערימה של עכברי רחוב בשביל להרוויח כמה גרושים מטיולים בעיירות שונות בעולם אגדי, במסגרתו חיות מדברות מתקיימות ולא מפילות את הפוגשים בהן מהרגליים, באופן יחסי לאנשים הפוגשים בחיות מדברות. בכל עיירה, אליה מגיעים מוריס והנלווים, מתחילה מגפת עכברים; מוריס מגיע, פותר את הבעיה בעזרתו של קית' המנגן, שקי כסף מגיעים אל כיסיהם של החבורה העליזה והם ממשיכים במעלליהם - היישר לעיירה הבאה.
אחד אוהד הפועל והשני סתם אוהד הצלחות | באדיבות סרטי רד קייפ
ביום מן הימים משתלבות הדרכים של קית', מוריס וחבורת העכברים שלהם עם דרכה של מליסיה, כאשר הם יגיעו לעיירה בה היא חיה ויצאו להרפתקה, שתכלול המון עכברים, ראש עיר לא כשיר במיוחד וצמד נוכלים ערמומיים. מרגע הגעתם של החבורה הרמאית לעיר החדשה, התפניות, הטרלול ובעיקר המקור הכתוב, עולים על פסים לא כל כך שפויים (לא שהיו שם לפני כן) עד לסופו של הסרט. תוסיפו להכל גם סאב-טקסט שוחר שלום ומסר פייסני ותוכלו כמובן גם לחבר אותו, כמו עוד לא מעט התפתחויות עלילתיות בלא מעט סרטים, ללא מעט סיומי סרטים, שמתחילים טוב, ממשיכים באופן מפתיע ומסיימים בסיומת חלושה, צפויה ובנאלית להחריד.
הסרט נהנה לזגזג בין עולמות האגדות ובמיוחד נהנה להשתעשע עם רעיון החלילן מהמלין, כאשר הוא מריץ עליו דאחקות ומשתמש בו בתור בסיס מסוים, בכדי לבנות את העלילה של עצמו, אבל בסופו של דבר הוא שב ומלמד את הצופים את המסר הרגיל - עכברים ובני אדם יכולים לחיות יחד, כמשל ברור למי שבא לכם להלביש את המסקנות עליו. אם הם יכולים, אז על אחת כמה וכמה 0מולנים וביביסטים יכולים לקחת נשימת אוויר גדולה ועמוקה ולסדר את כל המחלוקות בדרכי שלום. במדינה משוסעת, שדגל ישראל הפך להיות סמל להפגנות משני הצדדים ולא לפטריוטיות נטו, אפשר לקחת גם מסרט ילדים פשוט, אך מטורלל שכזה, ערימה של מסקנות כיצד ניתן לפתור בעיות ואיך אפשר להגיע להידברות באמצעים מינימליסטיים.
אם אני אחלל מספיק, תחכי לי? | באדיבות סרטי רד קייפ
משפט על הסרט:
בסך הכל מדובר בסרט חמוד למדי. לא קופץ מעל הפופיק או מרשים בצורה יוצאת דופן, אבל יש בו קסם מיוחד שיכול להחזיק את הילדים, עד הסוף וגם להיזכר בתור חוויה נעימה, מלמדת ומעניינת.
משפט על הבמאים של הסרט:
צמד במאים לא מוכר במיוחד: טובי גנקל ופלוריאן ווסטרמן הם שלקחו את האתגר, בתרגום ספרו של פראצ'ט אל המסך הגדול והמצויר. האחד (ווסטרמן) הוא איש אפקטים וויזואליים ואילו השני במאי סרטים מצוירים מדרג ב', שעושה קפיצה קטנה, לפחות בכל הנוגע לליהוק של הקאסט לסרט הזה. יוצא להם לא רע בכלל.
היום בתפריט...גבינה בלי חורים! | באדיבות סרטי רד קייפ
משפט על השחקנים:
המדבבים בעברית (בין הראשיים: אסף פריינטה, נועה כהן, יהונתן מגון, צביקה פורמן) עושים עבודה סבירה למדי ולא יוצאים מגדרם בשביל להיזכר יתר על המידה. לעומת זאת, כאשר מסתכלים על הקאסט המקורי, רק מתעורר החשק לצפות בסרט, פעם נוספת, באנגלית, על מנת לקבל את המנה שמוגשת על ידי יו לורי, אמיליה קלארק, דיוויד טננט, דייוויד ת'יוליס, ג'מה ארטרטון והיימיש פטאל.
משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי (טיפה פחות), שמתחילה לקרטע ולהתחנן לסגירה כרבע שעה לקראת הסוף.
סיכום המבקר
10/
6.5