"נעדרת": פשוט נהדרת

בראשית בראו מריק וניק את העריכה ב"חיפוש" והעריכה נתנה תחושת תוהו ובהו ויאמרו ניק ומריק: יהי סרט ואכן היה סרט. ויראו הצמד את עריכתו הסופית של הסרט ויראו כי מצליח הוא וייצאו לפרק ב', הפעם בתור זוג במאים ויביימו את הסרט, באותו הסגנון וישכרו עורכים משלהם, בשביל לערוך פחות ולבדוק יותר ויראו כי טוב. וייצא הסרט בחודש ינואר המקולל (בדרך כלל) ויעזור להפוך את חודש ינואר, שנת 2023 לאחד מחודשי ינואר הסבירים, הנסבלים; על גבול המוצלחים' של העשורים האחרונים ויראו הצופים כי טוב ויראו המבקרים כי טוב וישבחו את חודש ינואר בכל הזדמנות, אפילו כאשר יגיע חודש פברואר לסיום הנראה לעין. ויראו כולם כי טוב וימתינו בשקיקה לחודש ינואר של שנה הבאה, על מנת לראות האם ניתן לשחזר הצלחה חד עשורית.

הכל מתחיל או התחיל באותו הסרט, בכיכובו של ג'ון צ'ו (הידוע לכולם בתור נער ה-MILF מ"אמריקן פאי" וכמובן בתור הרולד, מ"הרולד וקומר משתוללים באמריקה"), אשר ייצר גלים והדים לפני חמש שנים בדיוק. בסרט "חיפוש" רתם אניש צ'אגנטי את יכולות הכתיבה והבימוי בכדי להיתפס על גימיק, שרק ימשוך את הצופים בפעם הראשונה, בעוד כל השאר כבר יעשה (ואכן עשה) את העבודה. היה זה סרט קולנוע ייחודי, שצולם כולו דרך המסכים ופרש עלילה מותחת, בשביל שתשכחו, לכל אורכו ומהלכו, שאתם אשכרה צופים בסרט על מסך גדול. בכל הנוגע לחלקו הפנימי...ובכן...הו� � מתרחש בשלל מסכים קטנים ומספר את הסיפור שלו, מבלי להישען באופן מלא על הטכנולוגיה שלו. העניין הזה יכול להחזיק מעמד בהתחלה ואם הסיפור לא טוב דיו, הגימיק יתפורר לכדי אבק וכפי שתוכלו להבין גם מהסרט הקודם וגם מזה הנוכחי - הוא לא מתפורר, ההפך הוא הנכון.


מי שקרא לנו "דור המסכים" - צדק | באדיבות סרטי פורום פילם

בסרט הנוכחי כבר לא שותפים ג'ון צ'ו או צ'אגנטי, אבל העורכים מאותו הסרט החליטו לקדם את עצמם וגם את השיטה, במסגרתה בוים הסרט הראשון ונערך בקפידה ובידיהם. וויל מריק וניקולאס ד. ג'ונסון משתמשים בידע הטכני שלהם, בעריכה קולנועית ומשכללים את התחום, הפעם, גם לכדי אומנות, דווקא מכסא הבמאים. בכל הנוגע לפרישת העלילה, מציגים יכולות לא פחות טובות מאלו אשר הוצגו בסרט ההוא, מלפני חמש שנים. גם הפעם הסרט לא יכול להחזיק אך ורק על עניין סיפור עלילתו דרך שלל מצלמות, בהן משתמשת הגיבורה הראשית וכבר לאחר זמן לא ארוך במיוחד, העלילה עולה על פסיה המואצים והמהירים של רכבת הקליע, כאשר היא מגובה בעריכה מופתית, שמותירה לסתות שמוטות.

ג'ון (June) היא נערה בת 18 וחייה ממוצעים למדי. היא אומנם התייתמה מאביה בגיל צעיר, אבל אמא מגדלת אותה בחרדה ודאגה רבה, (כמעט) ככל אם נורמטיבית למדי. הסרט מתחיל בוידאו קצרצר מגיל צעיר של ג'ון, כאשר היא מבלה ביחד עם אביה ולאחר מכן הסרט נוסע מעל עשור קדימה בזמן ולבחורה צעירה, אשר בוהה במסך, מתכתבת עם חברות ומחכה שאמא'לה ובן הזוג של אמא'לה יעופו לה מהבית וישאירו את כל כולו לה, לחברותיה ולמסיבות עד אור הבוקר. כאשר הסרט לא מצולם ממסך המחשב, כלפי חוץ, או מציג את האתרים בהם משוטטת ג'ון, הוא עובר למצלמות אבטחה ביתיות, מצלמות כביש וכמובן שיחות וידאו מיותרות ומאולצות, שנדחפות פנימה, על מנת לשמור על הגחלת הממחושבת.


נראית מתרגשת לחזרת אמא מחו"ל...NOT | באדיבות סרטי פורום פילם

ג'ון נשלחת לאסוף את אמה משדה התעופה ביום החזרה שלה מהחופשה ושם העניינים מתחילים להסתבך, כאשר בני הזוג לא חוזרים מהחופשה וג'ון פוצחת בחקירה אישית ופרטית משלה, על מנת לנסות ולאתר את אמה לבד ובכוחות עצמה, כאשר היא מבינה שכחולי המדים יחכו לניירת ואישורים קודם. התושיה הרבה שיש לבחורה הצעירה הזו מתבססת, באופן ניכר, על שירותים אינטרנטיים בסיסיים, פחות או יותר: החלפת סיסמא, חיבור לאפליקציה, השכרת שירותים און ליין לקניות, ניקיונות וכמובן, איך לא? בדיקה של רכישות אחרונות בכרטיסי אשראי, שאינם משויכים לבעליהם - נוכל הטינדר ושאר חבורת נוכלי הרשתות החבריות וגם אלו שלא, רושמים לעצמם וי גדול וטפיחה ענקית על השכם.

סוד הקסם של הסרט הוא בעיקר היכולת שלו לשמור על שלהבת המתח של הצופים, בכל שלב ושלב ממנו ובכל גילוי והסרת שכבה בדרך לפיתרון התעלומה, אשר מצליחה להישאר אניגמטית כמעט עד השלבים האחרונים שלה. מעבר לכך, אי אפשר שלא לציין שוב את הגימיק, שלא מעיק והוא שיטת הצילום והעריכה - זה עובד שוב ומוכיח שאם עבר מספיק זמן ללא סרט דומה או זהה, הוא יעבור בגרון היטב ואפילו תבקשו מנה נוספת בעוד כמה שנים לפחות. צמד הבמאים-עורכים-תס� �יטאים מצליח לפגוע ולקלוע פעם נוספת, מעמדה אחרת ומייצרים מותחן אפקטיבי, מרשים וויזואלית וטכנולוגית, שפשוט עובד בכל אחת ואחת מהמחלקות ועוזר לשכתב עוד קצת את חוקי הז'אנר. אל תתפלאו אם בעוד כמה שנים יגיע סרט נוסף ואיכשהו תושלם לה טרילוגיית סרטי "המצולמים במסך".


מחזיקה את אחד מכלי הצילום של הסרט | באדיבות סרטי פורום פילם

בקיצור ולעניין:
למרות שכל הסרט מדבר אליכם מתוך מסך המחשב, מומלץ לא לוותר ולצפות בו בקולנוע. בשביל האפקט, בשביל הגדלת המסך ובשביל לתת צ'אנס לסרט נהדר שכזה באולמות הקולנוע. מצליח לשמור על הגימיק ומגדיל אותו, בכדי שלא יישאר בתחומי הגימיק בלבד.

ביימו וערכו:
וויל מריק וניקולאס ד. ג'ונסון הם שני עורכים, אשר מעבודותיהם הקודמות תוכלו לסמן את "אמא'לה" ובעיקר את הסרט הראשון בסדרת סרטי "אני והמסך שלי יוצאים לחקור" - הלא הוא: "חיפוש". הפעם הם החליטו שאת העריכה המבריקה הם ישאירו לאחרים ולקחו את המושכות בתחום הבימוי. זה עובד להם, בגדול ובשני התחומים.


נראה לי שמישהו מצלם אותנו | באדיבות סרטי פורום פילם

לוהקו ושיחקו:
ניה לונג תהיה מוכרת ללא מעט צופים, בעיקר מסדרת סרטי "ביג מאמא" והיא אוחזת בתפקידון קטן, אך משמעותי בסרט. טים גריפין הוא בעיקר התאום של סטיב-או וקן לואנג הוא הפנים המוכרות מעשרות סרטים וסדרות, שלא תוכלו שלא לזהות אותו מכמה מקומות ביחד ולחוד ("אבודים", "שעת שיא", "המסור" והרשימה עוד ארוכה ומסועפת). מעל כולם וכולן נוצצת סטורם ריד, שהיא כוכבת עולה בסדרות וסרטים ("בלתי נראה", "יחידת המתאבדים"), אשר פשוט נושאת את מרבית הנטל של הסרט על כתפיה ועומדת בכבוד רב בכל הציפיות.

כמה זמן זה?
כמעט שעתיים, שהסוף קצת הולך, מתארך ומתפקע מאלמנט ההפתעה שלו. בגדול מדובר בסרט שמחזיק אתכם מעורבים בכל זמן הריצה שלו ואולי יכול היה להתקצר ממש במעט.