"רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית": עוד סלט יווני משובח

אם אגת'ה כריסטי הייתה מסתובבת כיום בינינו, היא הייתה כנראה מרחפת לה, באמצע טיול בלתי פוסק באוויר, בזכות האוויר החם, שהיה ממלא אותה. התקופה של השנים האחרונות היא בבחינת עידן של אם כל הקאמבקים בשביל סרטי whodunit. רק השנה האחרונה הנפיקה את "מוות על הנילוס", "תראו אותם רצים" ו"התפריט"; כולם סרטים, אשר רוחה של כריסטי שורה עליהם. לא כולם נחלו הצלחות כבירות, אבל בהחלט עזרו לקדם את העובדה שהז'אנר הזה נמצא כאן בכדי להתקמבק והוא לא הולך לשום מקום. הסרט הראשון בסדרת הסרטים המתהווה של "רצח כתוב היטב" היה בבחינת הצלחה כבירה ורבת משתתפים, שענקית הסטרימינג שלחה זרועות תמנון ארוכות וקנתה את הזכויות לשני סרטי המשך.


עכשיו תורנו לקבל נתח מהעוגה | צילום: Netflix

הנוכחי הוא הראשון מבין השניים, אשר ישלימו את הטרילוגיה והוא עשה סיבוב הופעות קצרצר בבתי הקולנוע ומיד השתגר לו לפלטפורמה שתארגן לכם גם עצירות לנמנום, השכבות ילדים במיטות, הפעלת מייבש כביסה ועצירות פיפי מרובות עד אין קץ. השעתיים ועשרים של הסרט הזה יכולות להימתח בכיף לשלוש ואפילו ארבע שעות ועדיין...אלו רק אתם מול המסך ובלי הסחות דעת אחרות שיכולים לספק לכם השותפים הלא מתוכננים, שארגן לכם אולם הקולנוע, אבל כמובן גם ללא המסך הענק, האינטנסיביות וגם התחושות האותנטיות שיכול ליצור אצלכם הסרט, כאשר הכוכבים נמצאים בגודל כמעט טבעי (ולעיתים אף יותר) מול עיניכם. ההשקעה וההפקה הגרנדיוזית (גם אם שוהים בה פחות כוכבים מהסרט הראשון) של הסרט הזה פשוט מצדיקים את הצפייה במסך הגדול ביותר ועושה לו קצת עוול להשתגר ישירות למסך הטלוויזיה, מבלי ההזדמנות הרחבה לצפות בו באולם הגדול ביותר שתוכלו.

מעבר לכך שהסרט הזה מגיע כחלק מגל עצום של מותחנים בלשיים עם קורטוב קומי והוא בעצמו נע על הגבול העדין עם המילה "פארודיה", הוא מגיע בשביל האמירה המרכזית של ג'ונסון כנגד קפיטליזם ובעיקר כנגד אלו שאוחזים במושכות הקפיטליזם - בעלי ההון המוגזמים, דוגמת אילון מאסק, למשל. אי אפשר להתעלם מהדרך שבה מציג ג'ונסון את הנבל של הסרט שלו, המגולם על ידי אדוארד נורטון. הוא מציג אותו בתור שילוב שחצני, אשר יכול היה להיוולד כפרי אהבתם של מאסק וסטיב ג'ובס, אבל הג'ובסיות שלו נמצאת בפרטי לבוש ולרגעים קצרצרים בלבד. אילון מאסק בוקע הרבה יותר, כאשר מקלפים את שכבות בצל הזכוכית הזה ואי אפשר להתעלם גם מהדמיון בין הפרויקטים של המולטי מיליארדר האמיתי לבין זה שבסרט.


למי קראתם מאסק?! | צילום: Netflix

התפאורה וריבוי המשתתפים השתנו, אבל הקו העלילתי נותר זהה למדי. בפעם הקודמת איל הניגוח היה מכוון אל ראשם של חבורת עלוקות מוצצי הון מידיו של ראש משפחה עשיר כקורח. הפעם החבורה השתנתה, אבל היניקה של ההון נותרה בעינה וגם איש אחד עשיר מאוד הוא המושא לרצח או לפחות כך הוא מתכנן וחושב, באופן וצורה כלשהם. קשה להסגיר יותר מדי פרטים עלילתיים, מבלי להיכנס לספויילרים או ספקולציות, שמוטב להיכנס אליהם אך ורק בתום הצפייה, אבל אין ספק שבכל הנוגע לכתיבת התסריט ולדרך שבה הסיפור מסופר ומוצג, ריאן ג'ונסון הוא לא פחות מהברקה בתחום הבימוי והתסריטאות, כאשר הוא מוכיח שגם אם הז'אנר הגיע למיצוי לפני שנים רבות, הוא עדיין מצליח להקימו מחדש. גם אם העלייה המחודשת של הז'אנר, בשנים האחרונות מתחילה להרגיש כמו סוג של חזרה על שטאנץ, אפשר לסמוך על ג'ונסון, שיגיע בשביל לרענן, לחדש ולאתגר את הז'אנר ואותנו - הצופים.

התרגום לסרט כבר הלך לאיבוד לפני שלוש שנים וגם הפעם, כאשר מתווסף שם נוסף לזה של הסרט הראשון, זה עדיין לא נשמע ולא מרגיש דומה, במאומה, לזה המקורי. איך הפך בצל הזכוכית לתעלומה יוונית? רק השד והמתרגמים המקומיים יכולים לדעת, אבל מכיוון שאנחנו עם שמקבל הרבה גזירות גרועות הרבה יותר בידיים פתוחות, קשה להלין ולבקש שהבעיה תטופל. המשמעות היא שמעתה ועד עולם וקץ הימים של סרטי ההמשך, נהיה תקועים עם "רצח כתוב היטב" על שלל נגזרותיו ונגזרות שמותיו המגוחכים. אז אם מלימונים מרובים ננסה להכין לימונדה, אפשר בשקט לקחת את הבצלים ושכבותיהם, לקצוץ ולארגן איזה המבורגר טוב, ללחוץ על הכפתורים הנכונים בשלט של נטפליקס וללעוס מול הטלוויזיה, מבלי להפריע לאף אחד בסביבה.


עזבי אותך מסך גדול, בואו נראה את הסרט באפליקציה | צילום: Netflix

כאשר הסרט הראשון יצא המילה "קורונה" עדיין הייתה מיוחסת למותג הבירה. הסרט השני לוקח שנה אחת קדימה אל תוך המגיפה, כאשר הוא מחבר את הצופים לאזור הזמן של עלילתו ושולח את בנואה בלאנק, הבלש המבריק והמטורלל מעט, אל עבר סיפונה של ספינת עשירים בלבד, בדרכם לאי של חבר עשיר במיוחד. קצת לפני המפגש על המזח, נכיר את כל הדמויות היכרות שטחית למדי, כאשר כל אחת מהן מקבלת קופסה אטומה לחלוטין ומנסה לפתור כתב חידה לא כתוב, על מנת להגיע להזמנה, אשר תקועה בתוך הקופסה. ההזמנה תוביל את כולם, בתקופת הקורונה, המסכות והסרטונים הוויראליים אל עבר ספינה, שתוביל לאי פרטי ומשם לתחילתה של פרשיית רצח, שיילך, יסתעף ויתבהר לנוכחים קצת לפני הסוף של הסרט.

כמו שאומר בנואה של קרייג, מדובר בחבורה אקלקטית וכמעט לא קשורה, אשר עורכת מפגש שנתי ומה שנראה כמו מפגש חברים ידידותי, יתחיל לבעבע מרגע הישמע הגונג. מיילס ברון הוא בעל האי והוא מגולם על ידי אדוארד נורטון, שנוטה להיעלם לתקופות ארוכות מדי מסרטים בקולנוע ואז הוא שב בכדי להזכיר לנו איזה שחקן עצום הוא. ברון הוא אדם בעל ביטחון עצמי מופרז והוא מרגיש שכולם בכיסו הקטן וניכר כי יש לו מודעות גבוהה לכך שהוא עשוי לשמש בתור מטרה חמה והמשחק המרכזי, בגינו הוא מזמין את חבריו לאי הפרטי שלו, הוא משחק שבמסגרתו הוא כביכול אמור להירצח על ידי אחד מהם ואת התקרית הזו אמור לפתור הבלש המפורסם. ברון הוא שחצן ומצליחן, מפס הייצור של דור חדש וניכר כי הוא שומר על הצלחתו על אף שהוא לא תמיד מבין מה הוא פולט ואיך הוא מתנהג לאנשים. מאוהב בעיקר בעצמו וממתין לליקוקים.


מקווה שאהבת את המכונית הקטנה הזו, עיצבו אותה במיוחד עבור האי | צילום: Netflix

את שאר החבורה מרכיבים דיוק קודי, שהוא משפיען רשת סתום ושרירי (המגולם על ידי דייב בטיסטה, שפשוט צובר תאוצה קומית מטורפת בהוליווד), הצמודה שלו - יפיפיה בשם וויסקי, שלא אומרת הרבה, אבל נראית מדהים בבגד ים, חנון מחשבים מבריק בשם ליונל טוסיינט (המגולם על ידי לסלי אודום ג'וניור), המושלת הווקאלית והלחוצה של קונטיקט (המגולמת על ידי קת'רין האן) ולבסוף גם מגיעה בירדי ג'יי (אותה מגלמת קייט האדסון), שהיא דוגמנית עבר, אשר המירה את תפקידה למעצבת בגדי יוגה וידועה בזכות פיה הגדול, ציוציה המטופשים והעוזרת הצמודה שלה (המגולמת על ידי ג'סיקה הנוויק), אשר מלווה אותה לכל מקום ומטשטשת את עקבותיה המגושמים ברשתות החברתיות.

האחרונה בחבורה והכי פחות קשורה אליהם היא אנדי ברנד (אותה מגלמת ג'אנל מוניי). אנדי הייתה השותפה העסקית המרכזית של ברון וחלק מהחבורה, עד שברון עצמו החליט לנשל אותה במהלך מרושע ומבריק וכאשר היא דורכת על הסיפון, אף אחד לא מצליח להבין מה הביא אותה לבצע את הצעד. מרגע שכולם עולים על הסיפון, מתחילה המתיחות ומתחילות האינטריגות לבצבץ - אלמנט שיילך ויתגבר מהרגע שיעלו על האי וייכנסו לאחוזה המפוארת של בעל האי והחבר המשותף, שהוא לא באמת חבר, כמו שהזמן יילך ויכניס את הצופים אל עובי הקורה של עלילת הסרט. המשחק מתחיל והוא עומד להתבסס על העקרונות המוכרים של הז'אנר, אבל מעבר לכך הולך להתמקד ג'ונסון גם בניגוח מקביל לכמה תופעות הרווחות בעידן הנוכחי והוא יעשה זאת בהומור, חן ובעזרת כתיבה נפלאה ובימוי מיומן.


מי היה צריך את הסופ"ש המעצבן הזה בכלל? | צילום: Netflix

אחד מהסרטים המדוברים של השנה החולפת הוא "משולש העצבות", אותו ביים השוודי הנהדר - רובן אוסטלנד ולא מעט קווים מקבילים בין סרטו של השוודי לסרט הנוכחי. היאכטה, הניגוח של המעמד העליון, הרשתות החברתיות וכמובן הביתור, חסר הרחמים, של מולטי מיליארדרים וההגחכה שלהם אל מול הצופים. אם כבר הם טובעים בכסף ושלל חסינויות, אותן הם קונים באותו הכסף, שיידעו שלפחות ישנם עדיין חוגים מסוימים שמוכנים לשים אותם על המוקד ולהבעיר ללא רחמים. כאלו הם אוסטלנד וגם ג'ונסון, כאשר הם פועלים, כל אחד בקו העלילתי והמחשבתי שלו, בשביל לנסות וליצור איזון מסוים, אל מול החומות וההגנות, אשר מספק לאותם בעלי הון הכסף שלהם.

על אף ריבוי הפרטים בסרט, משתמש בכולם ג'ונסון בצורה חכמה ובאופן מתוחכם, כיאה לסרט שהמשתתפים בו מעטים, אבל הדרמה והעומס העלילתי בו גדולים. לא הכל מתרחש בזמן ההווה ולא כל הפרטים מוצגים באופן ישיר, אבל בדיוק כשם שעשה בפעם הקודמת, עם הסרט הקודם והנפלא, כך גם הפעם מעביר הבמאי הנהדר את הצופים שלו, במשך כמעט שעתיים וחצי, בשחייה צורנית, עם עלילה קולחת ובימוי משובח, שרק הולך ומחדד את העובדה שמדובר כאן באמן, בעבודתו. לא בכל הרגעים מצליח הסרט להיות אינטנסיבי ולשמור על אותה הרמה, אבל ברגעים המעטים שזה קורה, ההחלקה והמעבר הלאה מתרחשים באופן כל כך מופתי, שכמעט ולא שמים לב. עוד פרק בעלילת "רצח כתוב היטב" מסתיים עם כתיבה נפלאה ורק מחדד את הרצון להגיע כבר לסגירה של הטרילוגיה המעניינת והכתובה היטב הזו.


לא רק כתוב היטב, אלא גם מבוצע היטב | צילום: Netflix

משפט על הסרט:
הסרט הקודם נחל הצלחה גדולה והביא עמו בשורה חדשה בז'אנר. רוח רעננה ומרעננת, שממשיכה לנשוב גם בסרט השני בסדרה, שלא בהכרח קשור לסרט הקודם. גם הפעם מדובר בהצלחה נפלאה, מרתקת, מצחיקה וביקורתית, שלא נס ליחה.

משפט על הבמאי:
ריאן ג'ונסון כבר הפך להיות שם דבר בהוליווד וכבר לא צריך להזכיר את הברקות העבר שלו (טוב, נו...פעם אחרונה ודי) כמו "בריק", "הנוכלים בלום" ו"לופר". ועל אף "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" הוא כבר מתחיל לספור מועמדויות לאוסקר, כאשר בפעם שעברה הוא היה מועמד על התסריט והפסיד לזוכה הגדול של האוסקר, בשנת הקורונה - בונג ג'ון הו וה"פרזיטים" שלו. הבמאי והתסריטאי הסוליסט הזה מציג פעם נוספת שהוא כאן להישאר.


למי קראתם בונד? | צילום: Netflix

משפטים על השחקנים:
ערב רב של שחקנים ועל אף שפעם שעברה הם היו רבים יותר, הפעם האיכות מדברת. נראה שהנישה של ג'יימס בונד נתפסה אצל דניאל קרייג על ידי ההפך הגמור ממנו. דייב בטיסטה מוכיח שדור המתאבקים האחרון מצליח להפיק הצלחות מפתיעות מאוד בתחום המשחק בקולנוע והוא שוב מתפקד בתור ההברקה הקומית שעל הסט. אד נורטון גאוני בתור המנוול של הסרט, קייט הדסון מזכירה לכולם שהיא לא נעלמה, על אף שעבר לא מעט זמן בלי וקתרין האן היא פשוט אגדה אייקונית ולא מוערכת. גונבת את ההצגה, כמעט באופן קבוע, השחקנית העולה: ג'אנל מוניי ואפילו הופעות קמאו מיניאטוריות של יו גרנט ואית'ן הוק מגיעות למי שהגיע להשתתף בחגיגה.


משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשרים. מוגזם, לכאורה, אבל לא מורגש בכלל מזרימה הנפלאה של הסרט. אחד מהבודדים באורכים הללו שלא צריך לגעת בזמן שלו.