"עולם מוזר": מוזר זה נהדר

הסרט ה-61 במספר, אשר יוצא את אולפני ההנפשה של וולט דיסני, הוא הרפתקה צבעונית, שמגיעה עם המון יומרות להראות התקדמות בעוד דברים מעבר לאנימציה. את הסרט כתב וביים קווי נגוין ואיתו גם מביים דון הול (שזכה באוסקרים על בימוי משותף לסרטים 'ריה והדרקון האחרון', '6 גיבורים') והשניים מבצעים עבודה טובה, קודם כל בנוגע לוויזואליות הצבעונית והנהדרת של הסרט, בעלילה ובסאבטקסט הטיפה יותר מתוחכם עבור ילדים קטנים ובסופו של דבר גם בשליחת מסרים בנוגע לדרך, במסגרתה הם מקבעים את נציגי הקהילה הלהט"בית בתור שותפים פעילים וקבועים במסעות שלהם.


אתה תהיה הצעצוע השיווקי של הסרט הזה | באדיבות סרטי פורום פילם

הסרט מתעסק בשני סוגים של תאים: התא המשפחתי והתא הקטן והאינטימי, שזקוק לדישון תמידי. שני סוגי התאים, אשר משתנים כל כמה עשורים ונראים שונים במהות שלהם, מאלו שקדמו להם, מקבלים עדכון גרסה בסרט הנוכחי. האב הפטריארך מופיע בתחילת הסרט בתור מוביל כמעט עיוור לצרכים כלשהם מאשר שלו, בהמשך הסרט דמות האב נראית שונה כמעט לחלוטין ועם זאת, הבסיס המשפחתי קיים שם כל אותו הזמן. מקומו ותפקידו של הבן מתעדכן מעט והאם, על אף שאיננה מקבלת דגש רב, כי זה עדיין מסתמן בתור סרט בעל יחסים מהותיים בין אבות לבנים, מתפקדת בעיקר בתור מלווה בשני סוגי התאים המשפחתיים ובסופו של דבר ניכר כי היא נמצאת בסרט בתור משקיפה בעלת דומיננטיות מעודכנת.

התא השני מתייחס לקהילה; זו אשר יוצאת מעבר למשפחה ומתייחסת לסביבה, במסגרתה המשפחה הספציפית של הסרט מתקיימת. אתם יכולים לקחת את הגודל לאן שתרצו, אבל בסרט הנוכחי מדובר בקהילה כמעט שבטית או עירונית, אבל כזו המתיימרת להיות מעין קהילת מיקרוקוסמוס לזו העולמית שלנו. הקהילה הזו זקוקה למשהו שהוא מעבר ליחסים בין אישיים, אשר מתקיימים בין בעל לאשתו או בין אחד מהם לבין ילדיו. אותה קהילה כבר נכנסת לדיון ברמה הישרדותית, כאשר המדובר במהלכו של הסרט הוא מציאת משאבים, על מנת שהכוכב או המקום שבו אנשי הקהילה גרים, ימשיך להתקיים.


אם נסתכל קדימה נוכל להסתדר עם מה שיש | באדיבות סרטי פורום פילם

בתחילתו ובסופו של דבר הסרט החדש של דיסני הוא סרט הרפתקאות עם קווי עלילה בסיסיים וברורים למדי. הוא החל וגם המשיך בתור סרט אשר עלילתו קורצת, בעיקר, בתור מחווה לסיפורי ההרפתקאות, אשר היו נפוצים בקרב מגזינים זולים במחצית הראשונה של המאה ה-20 והוא גם ממשיך בתור אחד כזה וזה הקסם הגדול שלו. הקסמים האחרים שלו נוגעים בעיקר בייצוג הירוק שלו, כאשר הסאבטקסט מחפש לשים דגש ולשאול את הצופים הצעירים למה משמשת המטאפורה שלו וכיצד היא מדברת על דרכים שאפשר להציל את הכוכב שלנו ובאותה הנשימה גם מנסה לשאול אותם ואת המלווים שלהם למה הוא מראה סימני דעיכה?

בסיסו של הסרט וגם מה שהיה אמור להיות שמו הראשון, מדבר על משפחת מחפשים, אשר הופכת למשלחת להצלת הכוכב בניסיון להשיג מקור אנרגיה חלופי לכוכב שלהם. כמעט שלושים שנים עוברות מאז יצאה המשלחת הראשונה והביאה עמה פיתרון זמני, מסתבר, ומגיע הרגע שבו המשפחה החדשה צריכה למצוא תחליף לתחליף ויוצאת למסע חדש, שתופס כיוון לא צפוי ומאוד צבעוני. המשפחה הנוכחית מורכבת מזוג הורים, שאחד מהם מהווה חלק אינטגרלי ומאוד חשוב בקהילה הביתית וגם העירונית שלו ומבן מתבגר, שהסרט החליט על זהות מינית שונה ולא שגרתית בשבילו, בכל הנוגע לסרטי דיסני לפחות.


מי שכח להוציא את הכלב לפיפי? | באדיבות סרטי פורום פילם

עד לסרט הנוכחי כל דמות של דיסני, אשר נגעה לקהילה הגאה הייתה בדרך כלל עטופה ברמזים וסודיות ואז הגיע "שנות-אור", אשר נוצר בשיתוף עם פיקסאר וטרף את הקלפים. הפעם זוהי דיסני לבדה, אשר מעניקה ייצוג ברור עבור אחת מהדמויות הכי מרכזיות בסרט ומחליקה זאת היטב בגרונם של הצופים הצעירים והבוגרים, גם יחד. בן מולאטי להורים שווי ערך ושוני צבעים והעולם לא מזדעזע ולא רועד יותר ממה שהוא צריך בשביל לקבל כדוריות ירוקות, על מנת לייצר אנרגיה חלופית לעצמו. שוב הזדמנות לדבר על נושא, שהופך להיות כמעט עניין שבשגרה ואפילו הילדים, הצופים בסרט, לא שואלים או מעירים הערות בנוגע לשונות של המין, אותו מחבב הנער המוצג בסרט.

"עולם מוזר" הוא, בבסיסו, סרט הרפתקאות פשוט למדי, אשר הולך בקווים צפויים למדי ולא מאתגר את הז'אנר של סרטי ההרפתקאות. הוא מציג בעיקר התקדמות מאחורי הקלעים, אבל מעבר לכך הוא פשוט סרט ילדים נהדר, שקשה להתעלם מהצבעוניות שלו ומהשכבות העלילתיות שלו, אשר מצליחות לייצר מעט אתגר, קצת מעבר לסרטי הילדים הנוכחיים והשגרתיים. אין בשורה מרעישה, בכל הנוגע לשורה התחתונה שלו או בנוגע להתפתחותו, אבל הוא עונה על כל שאר הציפיות עם היותו סרט מהנה וכיפי עבור הילדים וגם עבור המבוגרים, שיעבירו זמן משפחתי עם משפחה קולנועית יוצאת דופן.


אל תגיד שלא למדת לשחק פוקר | באדיבות סרטי פורום פילם

בקיצור ולעניין:
במקור הסרט היה אמור להיקרא "קלייד המחפש" והוא, בסופו של דבר (וגם בתחילתו) קצת יותר מתשעים דקות של כיף, צבעוניות וסרט הרפתקאות בטעם של פעם, שמכניס המון טעמים רלוונטיים ועכשוויים והופך את החוויה לעדכנית ונהדרת.

ביים וסיים:
הסרט מבוים על ידי שניים: דון הול, ושותפו קווי נגוין, שגם כתב את התסריט. הוא הופק על ידי רוי קונלי. שלושת אלו עבדו כבר על 'ריה והדרקון האחרון' והלך להם לא רע, עם כל הקטע של האוסקר, ככה שהם החליטו לשתף פעולה שוב ויצא להם לא רע בכלל. שוב.


סביר להניח שתראו אותו בכל חנות צעצועים מעכשיו | באדיבות סרטי פורום פילם

לוהקו ושיחקו:
סך הכל שישה שחקנים וכולם נהדרים ונפלאים. ג'ייק ג'ילנהול בתפקיד הראשי ולצידו לוסי לו, גבריאל יוניון ודניס קוויד, שאת מקום הימצאם בהוליווד לא תמיד אפשר לאתר. אלן טודיק בחיקויים והקולות וג'בוקי יאנג-וייט הלא מוכר במיוחד, שתורם את קולו עבור תפקידו של אית'ן הבן.

כמה זמן זה?
שעה וארבעים. לא חורג יותר מדי מגבולותיו המאוד מוגדרים של סרט מצויר.