"מבצע פנמה": מבצע סוף הקיץ

מל גיבסון כבר ויתר ממזמן על מעמדו ההוליוודי הרם ומנצל את שמו, בעיקר בכדי להיכנס לכל מיני הפקות זוטרות, אשר יניבו לו הכנסה זמנית ולאותן הפקות הוא בסך הכל צריך לנדב את שמו וכמובן כמה דקות של משחק עצל וחסר תשוקה. קול האוזר מעולם לא היה שחקן שמסוגל להיות משהו מעבר לגיבור משני בסרטי אקשן וכך, נפגשו להם השניים בהפקה ביזארית וזוטרה, אשר מתעסקת, באמצע החיים ושנות האלפיים המתקדמות, עם סיפור מהאייטיז. אין הבהרה ברורה למה עכשיו ולמה דווקא פנמה והאם אפשר גם את ההפקה הזו לקשור למלחמות המתרחשות בימים אלו ממש. איך שלא הופכים את העוגה הזו, קשה להצביע על המוטיבציה של מפיקי הסרט הזול הזה, להיתלות דווקא בסיפור מפנמה.

הכל מתחיל באופן צפוי למדי, עם בקר - חייל אמריקאי לשעבר, אשר איבד את כל מה שיש לו לחיות עבורו והוא מתמקד, בעיקר, בהרס עצמי ומשתדל לחיות את חייו במצב שכיבה, עם בקבוק אלכוהול פתוח ביד ורצוי כזה שהוא שבור, כדי להוסיף לדרמה את כף היד המדממת שלו. סוכן חרש שולח אותו בשלהי שנות השמונים לבצע עסקה, אשר עומדת להשפיע על המצב, הרגיש ממילא, בפנמה והוא מוצא את עצמו באמצע סערה פוליטית, מדינית ואם כבר פנמה, אז למה לא לחבור לברון סמים מקומי? בקר מנסה להגיע עמו להסכמות בנוגע לקידום מסע הרכש, שהיה אמור להיות קצר ממה שהתפתח וזאת בכדי שהבוסים באמריקה יוכלו להתחיל להניע ולגלגל את גלגלי המהפכה קדימה.


שמע, איך אני יוצא מהחור הזה? מי דיבר בכלל על יערות?! | צילום: IMDB

שמו של הגנרל מנואל נורייגה מהווה בעיקר מנוע עלילתי, אשר ידאג לתעסוקה של בקר, בריצות קדימה, אחורה ולצדדים, בכל הנוגע לשהותו בפנמה, אשר הולכת ומסתמנת בתור סיוט, קצת אחרי שהוא מתחיל טיפה ליהנות שם. חילופי השלטון הפוטנציאליים של פנמה מתרחשים להם ברקע, אבל קשה להבין בדיוק את הקשר של הגיבור אליהם. על כך אחראים שלושה תסריטאים, שעשו מאמצים רבים לבלגן את מה שאתם מקבלים, בסופו של דבר, לצפייה על מסך הקולנוע, משום מה. הקצב לא אחיד, כמו גם התסריט ונפתולי העלילה ואם לומר את האמת, כמעט לא הגיוני לדאוג לגיבורים, שקשה להזדהות עמם או לעקוב אחרי מעלילהם.

הסרט מציג את השתחלותו של בקר אל תוך ארגון סמים, אשר מקושר לשלטון וכיצד, תוך כדי שהוא מנסה להשלים את העסקה המרכזית והחשובה, הוא נשאב לעולם ההוא, דרך פאם פאטאל מקומית וסוחר סמים עם לב זהב ופין מפלדה. בעיה מרכזית היא פשוט התסריט המקושקש והמבולגן שלא יודע היכן למקד את הצופים שלו. מעבר לכך ובנוסף לזאת, התסריט פשוט לא מייצר שום עניין, מעבר לבלאגן וההבלחות הרגעיות של האקשן וכמובן הסצנות המיניות והגראפיות למדי, שיש לסרט להציע.


עד עכשיו היה קשה לי להתגבר, אבל השמלה הזו... | צילום: IMDB

כאשר שני השמות המרכזיים, שעליהם הידקת את הפוסטר שלך לקיר, הם שמותיהם של האוזר וגיבסון, אתה כנראה בבעיה גדולה, בתור מפיק. לא התכוננת מראש שהסרט הזה ייצא מגבולות הספריות של הסטרימינג ופתאום הוא הגיע לבתי הקולנוע ואתה צריך להבין מי הולך לצפות בו וכמה אהבה הוא יקבל. הוא לא קיבל וסבירות גבוהה שלא הרבה צופים וצופות גדשו את בתי הקולנוע והלכו דווקא לצפות במל גיבסון עם אקדח, במקום לצפות ב... בעצם כל סרט אחר, שיש לו קצת דופק. "אמסטרדם" למשל יכול להיות בחירה ראויה, שאפשר לצפות בה במקום האסון הקולנועי הנוכחי.

ללא התפתחויות מעניינות, אקשן ראוי לצפייה או רמה מסוימת של מינימום סף, בכל הנוגע לתחום המשחק והבימוי, קשה לראות את הסרט הזה ממריא בשום מקום, בו הוא ייכנס ישירות לבתי הקולנוע. יש לו מקום חם בין ספריותיהן של נטפליקס ו-Hulu, אבל מעבר להן ולשאר רשתות הסטרימינג, שצריכות ריפוד שמי, קשה לראות קהל שעבר את גיל 18 וחשב שיש כאן משהו לעבוד איתו, מעבר לבדיחות העקומות של מל גיבסון, שאיכשהו עוד מצליח לשרוד את מבחן הזמן ולספק אותן. אם אתם ממש לא מוצאים שום דבר אחר לראות בקולנוע ובא לכם קצת לנוח, אולי תנסו...אם המוח שלכם עדיין לא דייסתי, אפשר ורצוי לוותר בהחלט.


הופ, רגע...לאן אתה בורח עם האופנוע? אני רק על רולרבליידס | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
עוד תוצרת בינונית ומטה של שני שחקנים ובמאי, שלא ממש מעניינים אותם תכנים עם עומקים. הצ'ק הגיע ואנחנו נמשיך להמתין לסרט הבא, תוך כדי דילוג קליל מעל מהמורות שכאלו.

משפט על הבמאי:
מארק נוולדין, אשר רשם שיא רגעי עם הראשון, שבין שני סרטי ״קראנק״, אך חירבן אותו לחלוטין עם צמד המשכונים: "קראנק 2: מתח גבה ו-"גוסט ריידר: רוח של נקמה". במאי משפיע איננו ולא יהיה, אבל סרטים שנכנסו לקאלט הוא כבר הצליח לייצר.

משפט על השחקנים:
מה עוד אפשר לומר על שני אלו? מל גיבסון לא יכול עדיין להתחרות עם ברוס וויליס, אבל מראה כבר את סימני הזקנה בסרט הנוכחי. קול האוזר לא היה מספיק חשוב, כדי להיזכר בהמשך השנים, כמו גיבסון, אבל הוא כאן והוא מוביל. לא תפרגנו לא ותשארו עד סוף הסרט (לא באמת חייבים)?

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי על השעון. הגיע הזמן לישון. אין ספק שהוא הרוויח זאת.