"אמסטרדם": ווי מאדאם, נו מאדאם, קסם זר בן אדם

הציפיות מהסרט הזה היו בשמיים. לכן, אולי, הביקורות משתלחות בצורה שלוחת רסן וחסרת אבחנה. סרט של דיוויד או. ראסל הוא חגיגה, אשר מתרחשת, לעיתים ואחת לכמה שנים טובות. הפעם האחרונה שהוא הוביל סרט, בתור במאי, התרחשה לפני שבע שנים, כאשר הוא שיתף פעולה (שוב) עם ג'ניפר לורנס, ב"ג'וי", אשר התקבל בביקורות מעורבות גם הוא. לפני כן קטף הבמאי המעוטר (ובעיקר השחקנים בסרטיו) ערימות על גבי ערימות של מועמדויות ואפילו גם רשם זכיות של שחקנים, תחת המעטפת של חלק מהסרטים שלו, במסגרתם הם כיכבו. על אף האמור וחרף ההצטיינות היתרה, אי אפשר להתכחש לכך כי ניכרת ירידה מסוימת באיכות סרטיו, עם חלוף השנים ובצמוד להתבגרותו. עם זאת; מה שלא השתנה, היא יכולתו הפנומנלית לרתום להפקותיו את מיטב בניה ובנותיה של הוליווד, על מנת להרים פרויקט בלתי נשכח, גם אם בסופו של דבר התוצאה הסופית עשויה להיות, לא פעם, די נשכחת.


אז מי חדש תחת השמש? | באדיבות סרטי פורום פילם

בסרט הנוכחי התסריט קצת מתבלגן, העלילה מגיעה לשיאה קצת לפני הזמן וחוטאת, לעיתם, ביותר מדי הסברים, על מנת שהצופים לא יפספסו אף אחד מהפרטים בסוף, אבל אי אפשר לומר על הסרט הזה שהוא עבודה רעה או בינונית. אינו חף מטעויות ובוודאי שלא בטוח שערימת הסופר סטארים הללו היא זו שהייתה צריכה להוליך סרט פשוט למדי, אך ליבו של הסרט נמצא במקום הנכון, מכל בחינה אפשרית. הוא מרתק ומושך לחלוטין ובעיקר בשני השלישים הראשונים שלו, הוא עמוס לעייפה בכוכבים גדולים שמגיעים עם הופעות נהדרות ובראשם כמובן כריסטיאן בייל. סרטו של או. ראסל פשוט מצחיק, קצבי, מותח ומצליח לשלב בקלות כמה סוגים של ז'אנרים בצורה שלא מרגישה מתפקעת או עמוסה מדי ומעל הכל הוא מצליח לשלב ביקורת פוליטית וחברתית נוקבת, אשר התאימה לפני מאה שנים ומתאימה גם כיום.

השנה היא 1930 וצמד חברים מוצא את עצמו באמצע פרשייה מוזרה מאוד, כאשר מפקדם מהצבא מוכרז מת ובתו מתחננת שיבצעו בגופתו נתיחה שאחרי המוות, כיוון שהוא לא מת מסיבות טבעיות, על פי טענתה. ברט; החבר הראשון, הוא הרופא שאמור לבצע את הנתיחה ואילו הארולד; החבר השני, הוא עורך הדין, אשר נשכר על ידי הבת, שבונה על כך שהשניים רוצים להשיב לה טובה, בעבור שנותיהם הטובות, בחברתו ולצידו של הגנרל ביל מיקינס, שהיה מפקדם של הצמד ואביה. קצת לפני שהעלילה מתפתחת בזמן ההווה, חוזרים השניים להרהר בסיפור ההיכרות שלהם ושל בחורה מיוחדת, אשר הצילה את חייהם, אי שם בשלהי מלחמת העולם הראשונה וקשרה את גורלה בגורלם. הרגעים הטובים ביותר של השלושה הללו התרחשו במהלך מספר חודשים באמסטרדם, בימים שלאחר המלחמה וכעת, כאשר החלום האוטופי, על הישארות שלושתם בגולה, התנפץ לרסיסים, חוזרים השניים לאפסטייט ניו יורק ולחקירה, אשר משתבשת מהר למדי.


רטייה, פציעות וכיף חיים בעיר שהכל בה אפשרי | באדיבות סרטי פורום פילם

במהרה מוצאים עצמם השניים מעורבים עמוק מאוד עם המשטרה המקומית, עשירי האיזור, שאמורים לערוב להם ולמטרותיהם וגם לתת כיוון, בנוגע למותו של מפקדם האהוב ועם עוד גורמים רבים, שיובילו לפיתרון התעלומה, אשר גדלה בהרבה ממה שהשניים ציפו, כאשר החלו לרחרח באזור. אין הפסקה במטרונום של הסרט והוא נע מצד לצד במהירות מסחרחרת, כאשר עוד ועוד תגליות מובילות לתפניות מרובות, שאמורות להגיע לפיתרון באירוע הגאלה, אותו מארגנים השניים, עבור יוצאי צבא, בהם הם גם מטפלים ביום יום - איש, איש ותחום המומחיות, במסגרתו הוא יכול להעניק עזרה מקצועית לאנשים שפעם תרמו למדינה את נפשם, גופם ושאר חלקי איברים שלא ישובו יותר.

מעבר לעלילה התזזיתית, העריכה הנפלאה והכישרון כמעט חסר התקדים שמתנקז לו בסט, יש לסרט לא מעט מסרים להשאיר לצופים ובין אלו תוכלו למצוא רלוונטיות בביקורת על היחס ללוחמים ותיקים מהצבא, שנותרו בלי הרבה בחייהם - פיננסית וגם פיזית והמדינה זונחת אותם לאנחות. תוכלו למצוא גם את ההתייחסות של הבמאי לעניין הגזע שלא הצליח להפריד בין צמד הגיבורים ואף קירב בינם, אבל כיצד הסביבה הגיבה אז ואיך עניין הגזע והצבע נותרים רלוונטיים גם היום. לקינוח ולסיום סיומת, אי אפשר להניח בצד את מה שלא השתנה משנות השלושים ונותר אקטואלי גם בימינו אנו והיא עצם העובדה שהתאגידים ואנשי החברה הגבוהה מדברים חזק, אפילו חזק מדי, כאשר מדובר בהשתלבותם של כוחות מסוימים בחברה, בתור אינדיבידואלים ומעבר לכך גם לכוח ולשררה שרצים בשלטון, בתור תוצאה כמעט ישירה של משחקי העשירים.


אז אתה לא זוכר אותי עם השפם? אם אני אחייך, זה יעזור? | באדיבות סרטי פורום פילם

אז אמסטרדם מתוארת בתור החלום הבלתי מושג, הערגה של שלושת החברים לבריחה מהמציאות, אליה הם יצטרכו להגיע בסופו של דבר והאזור המבודד שבו הם יכלו להיות מי שהם ולא לחזור, כל אחד לתיבת ההגדרות והמציאות העגמומית במסגרתה הם המשיכו לחיות. הסרט הזה, מעבר לכל מה שהוא מדבר בשנאה יוקדת וביקורת ממש לא מרומזת, הולך ומתפקס, בסופו של דבר במושג אחד שמאוד נעים לו להיתלות בו: אהבה. היא קיימת בסרט ומניעה לא מעט מהרגעים והתהליכים הטובים ביותר בו. אהבה שמתעלה מעל הגזעים, המעמדות ומעל תועלתנות קטנונית, שיכולה להוציא לאחד מהצדדים משהו מהשני. האהבה היא המושג והמונח, אשר מוליך את הסרט, כשם ששמו מרמז עליו - מקום עתיר באהבה, בפנטזיה וחלום, שגם אם אינו תמיד מושג, הוא יכול להיות בשלב מסוים של החיים ולו לזמן קצר ומהדורה מוגבלת, עם כל האנשים שפיתחת אליהם את הרגש העז הזה.

"אמסטרדם" הוא לא סרט רע, כפי שאתם הולכים להיות מוזנים, בזמן הקרוב, מביקורות וכותרות מרעישות. הסרט החדש של דיוויד או. ראסל וסוללת הכוכבים שלו אינו עילוי יוצא דופן וכזה שעשוי לגרום לכם להתקשות להבין אותו, מרוב נפתולים עלילתיים, ההיפך הוא הנכון. הוא מתיישב איפה שהוא באמצע וגם מגרד את עצמו כלפי מעלה; כי הוא פשוט עשוי היטב ומלוטש, ברגעים ארוכים מאוד ממנו. הוא טוב כיוון שהצוות העילי שמשתתף בו מעניק את התחושה הביתית והכל כך מחממת, במרבית הרגעים שבו ובעיקר כי הוא תולדה של הפקה קולנועית גדולה, מושקעת ובסופו של דבר מסתבר בתור סרט נהדר, שאפילו יישאר איתכם קצת, גם אחרי שתעזבו את עולם הקולנוע.


תראו אותם רצים - לקולנוע | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
אחת ההפקות הגדולות והמושקעות מולידה סרט נהדר, שבמרבית שלביו מצליח למתוח את הצופים, לסקרן ומעל הכל גם לבדר אותם, בשלל דרכים ומגוון ז'אנרים. אל תיתנו לערימות הבלתי נגמרות של הכוכבים להסיח את דעתכם מהסרט עצמו ואל תשפטו אותו לחומרה יתרה, בגלל אותה הסיבה בדיוק.

משפט על הבמאי:
אם תהיו חלק מהצולבים של הבמאי הנפלא ועתיר החזון הזה, כמעט מובטח שהוא עוד עשוי להיעלם לעוד כמעט עשור. שעון החול דופק ומתקתק ואו. ראסל לא נהיה צעיר יותר. הוא מפספס פה ושם, בכל הנוגע לתסריט, בעיקר, אבל בכל הנוגע לבימוי - הרוב גם הוא טוב.

משפט על השחקנים:
כריסטיאן בייל מושלם כתמיד. מרגו רובי מהפנטת. וושינגטון ג'וניור ממשיך ללכוד תפקידי מפתח בזכות שם המשפחה - הוא שחקן טוב, אפילו טוב מאוד; אבל לא מיוחד והסרט הנוכחי מוכיח זאת שוב. אניה טיילור-ג'וי וראמי מאלק בתפקידים לא רעים בכלל וגם כריס רוק עושה את שלו, בקטע הגזעני - רק הפוך והפעם גם מבלי לחטוף סלפה לפנים. מייק מאיירס עם תפקיד היסטרי ומייקל שאנון גנרי למדי והולך לאיבוד. מתיאס שונראטס ואלסנדרו ניבולה בתפקידים קטנים, כמו גם אנדראה רייסבורו, טימותי אוליפנט וזואי סלדנה. רוברט דה נירו מגיע לתת את הרעם וטיילור סוויפט בכדי להיעלם אחרי כמה דקות.



גם אנחנו הגענו לכבד את דייב בנוכחותנו | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשר דקות. לא מרגישים את הזמן נוקף ועובר, כמעט באף שלב וזו לזכותו של הסרט ובעיקר לזכותו של במאי הסרט.