"מכתב אהבה": צאי אל החלון

ביקורות
סרטו החדש של ז'רום בונל מתקשה להחליט מי הוא רוצה להיות, במה הוא רוצה לעסוק ואיזו תגובה הוא מקווה לקבל ממי שצופה בו. ככה, מבלי להתכוון, יוצא לו סרט לא מגובש, אבל מאוד אנושי ולא רע בכלל.

"מכתב אהבה": צאי אל החלון
"מכתב אהבה": צאי אל החלון

מי אתה, "מכתב אהבה" ומה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? מלודרמה רומנטית? קומדיה סרקסטית? אולי סתם דרמה בנגיעות סאטירה? התמהילים עולים וקופצים מדי כמה דקות עבור סרט, כאשר הוא, בדיוק כמו הגיבור שלו, מנסה ללכת, לשנות כיוון ולברוח מסיטואציה, אבל כמו שמייקל קורליאונה מתלונן ב"הסנדק 3": "...Just When I Thought I Was Out, They Pull Me Back In", כך בדיוק הוא גיבור הסרט: ג'ונאס, שעושה את הכל בינו לבין עצמו, עם ליבו המשוסע, עם העט ודפי הנייר, שהולכים ונערמים להם לכדי חבילה, שלעולם לא נדע מה כתוב בה ובעיקר עם הרצון לברוח למקום אחר, אבל עם העוגן שקושר אותו למקום אחד - מתחת לחלונה של אהובתו.

ז'רום בונל מפזר הרבה ערפל בסרטו החדש, על מנת להשאיר אתכם תוהים ומשתהים בנוגע לאירועים שלא ראיתם וגם לא תראו במהלכו של הסרט. הוא מטיל את מלוא כובדה של העלילה על גיבור אחד מתוסכל ומתוסבך, אבל מפזר לצידו גיבורים משנה, שיקחו אליהם קצת מהנטל. קצת עם המאהבת לשעבר, קצת עם האישה, שתיכף תהיה לשעבר ועוד טיפה עם בעל בית קפה ואישה, הקשורה אליו ואיך אפשר בלי ילד מגודל ואמו, המתלוננת הסדרתית. ערימת דמויות, אשר מתקבצות להן בבית קפה פריזאי קטן ואינטימי, בשביל לצאת איתכם למסע קצרצר למדי, אבל עמוס באירועים, שאלות ותהיות.


מה הסיפור שלך? כאילו...מה המכתב שלך? | התמונות באדיבות קולנוע חדש

את ג'ונאס, הגיבור הראשי של הסרט, אנחנו פוגשים כבר בתחילתו, כאשר הוא שיכור ומנסה לחזור למסיבה בבניין משרדים גדול. השומר מנסה להרחיק אותו ולהבין מי הוא ואיך הוא קשור לאזור, במעין תמונה סימבולית עבור כל הסרט, מאותו הרגע ואילך. משם, בסצנה שלאחר מכן, ג'ונאס כבר ימצא את עצמו בדרכו אל חברתו לשעבר - לאה והחלקים של הפאזל הסבוך מאוד הזה יתחילו, לאיטם, להתקדם אל עבר שזירה עלילתית, שלא בהכרח תמיד מתחברת. ג'ונאס עדיין מוצא את עצמו נמשך אל לאה, כמו עש ללהבה והוא נשרף בכל פעם מחדש, לכן הוא מחליט לעשות מעשה ולכתוב לה מכתב.

את המכתב הוא מתחיל להגות על קפה, בבית קפה קטן ומקומי, ממש מול דירת ביתה של לאה, כדי שיוכל לקבל השראה וכדי שיוכל לקטוע את הקשר הזה, כבר יותר מדי זמן אחרי איבו. הוא מגלה שמתייה, מנהל משמרת הבוקר והצהריים של בית הקפה, בו הוא מתמקם, מגיב בסבלנות מפתיעה, יחסית, לכך שהוא לוגם לו מקום, לכמה שעות ובקושי משלם על הקפה שהוא לוגם במקום עצמו. מתייה מגלה עניין יוצא דופן בסיפורו של ג'ונאס ומתפקד בתור סוג של פסיכולוג וזאת, לא מעט, בזכות היתרון המובנה שיש לו, בתור נותן שירות להמון אנשים ובעיקר לקבועים, שמתגוררים בסביבה.


כשתקראי את המכתב, כבר אהיה רחוק... | התמונות באדיבות קולנוע חדש

המכתב הוא האירוע, אבל הוא אניגמטי ואולי מנסה לשאול את הצופים, דרך הכותב שלו ודרך השותפים שסביבו, שאלות בנוגע למהות האהבה ומערכות יחסים, שרבות מהן נפרשות בפני הצופים. אף אחת ממערכות היחסים הללו לא מקבלת סיום סגור, לכל אחת ואחת מהן, בין אם בין זוגות ובין אם בין בני משפחה, יש לאן לעלות ולאן לרדת והמכתב הוא כמו רוח, אשר משנה כיוון בכל כמה דקות ולוקחת את הגיבור של הסרט למקומות אחרים ולתפניות אחרות. כל אחת ואחת מהתפניות בעלילה מאלצת את הגיבור לשנות מיקום ולצאת מהחמ"ל שפתח בבית הקפה; אבל הוא נעול, מצידו, מחפש סגירה ומתקשה לבחור את הדרך לסגור את הפרשה.

הכיוונים המרובים של העלילה מקשים את ההתמקדות במסר אחד ואולי זו הכוונה של בונל, שרוצה בכוונה לייצר את הפסיפס העמוס הזה, שמתפקע מסוגים שונים של בני אדם וסוגים שונים של התקדמות עלילתית ועם כיוונים שונים לחלוטין, של גורלות ושל ניתוב רגשות, מצד כל אחד מהגיבורים. ועם כל המגרעות, חוסר הסדר, הבלבול העלילתי והתקפות הפרעות הקשב והריכוז שיש לבמאי ולגיבור שלו, במהלך הסרט כולו, אי אפשר שלא להתפעם מהגיבורים האנושיים שלו, מהקסם הקומי והפשוט שלו, מהלב ובעיקר מההופעות הנפלאות, שפשוט לא נותנות לסרט לשקוע ולהישכח במהרה.


אני אוכל משהו קטן וזז | התמונות באדיבות קולנוע חדש

משפט על הסרט:
מתקשה להתעלות ולהשכיח בלאגן עלילתי ולעיתים גם חוסר הבנה וגודש עלילתי, על מרחב וזמן קטנים מאוד, אבל הקסם, ההומור והקלילות של הסרט הזה, ביחד עם הופעות נפלאות של השחקנים המרכזיים שבו פשוט משכיחים את המגרעות הללו ולו לזמן הקצוב שהוא תופס לנו מהיום.

משפט על במאי הסרט:
ז'רום בונל מעמיס כיווני עלילה ומפזר את הכובד בין מספר לא קטן של גיבורי משנה, לוכד את המהות הפריזאית מזוויות שונות לחלוטין מסרטים מסחריים וקלאסיים יותר ויוצר את הקלאסה שלו בעצמו ולא רע בכלל.

משפט על השחקנים:
הופעות יוצאות מן הכלל של גרגורי מונטל הנוירוטי, העצבני ושובה הלב ולצידו גרגורי גדבויס הנפלא, שכבר הבריק ממש לא מזמן בסרט שבו הוא היה הכוכב הראשי ("דלישס"). הופעה סולידית גם מצידה של זוכת הסזאר - אנאיס דמוסטייר ("שלגי הקילימנג'רו"). שאר הצוות המסייע בתפקידי המשנה פשוט עושה עבודה נהדרת והם מהווים חלק מהמארג המנצח של הסרט.

משפט על אורך הסרט:
שעה, עשרים וחמש דקות. ממצה את עצמו קצת לקראת הסיום ומושך טיפה אחרי כן. הקסם שלו מצליח להחזיק עד הרגע האחרון.

סיכום המבקר
10/
6.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "מכתב אהבה": צאי אל החלון
סרטים בקולנוע