"ההזמנה": צפוי ולעוס, אבל נסבל

היום שבו נחשפה נטלי עמנואל לעולם, בתור מיסנדיי של "משחקי הכס", היה יום חג עבורה ותקווה לעתיד בהיר עבור השחקנית הבריטית הנהדרת הזו. מאז היא מעמיסה את עצמה בבחירות קולנועיות בינוניות והקריירה שלה לא מצליחה לנסוק, בכל הנוגע לטיב התכנים, בהם היא לוקחת חלק. הסרט הנוכחי הוא עוד בחירה לא יוצאת דופן והשינוי היחיד הוא בז'אנר והשתלטות על התפקיד הראשי, אשר מבדלים את התפקיד הנוכחי שלה מאחרים, בהם הייתה שחקנית משנית, והיו בעצמם סרטים משניים למדי; דוגמת סדרות סרטי "מהיר ועצבני", "הרץ במבוך ו"צבא הגנבים".


אולי תחזרי קצת לתפקידים נורמאליים? | באדיבות סרטי פורום פילם

בפעם הזו משתתפת עמנואל הצעירה (יחסית) והמבטיחה (כמעט לשעבר) בסרט אימה גותי, שמהלך בין גבולות הגזרה הברורים מאוד, שהז'אנר הכתיב מזה שנים. על ההפקה הזו אחראיות שתי נשים; אחת בעמדת הבמאית (ג'סיקה מ. תומפסון) ואילו השנייה היא התסריטאית (בלייר באטלר) ושתיהן לא מנסות לאתגר את מחוזות הז'אנר, בכל הנוגע לחוקיות וליצירתיות, על אף שהן ממש מנסות עם הכנסת צבע לדמותה של הדמות הראשית, שתהיה נתונה לאיום מתמיד לא רק מגברים, כמו בכל תסריט אימה קלאסי, כי אם מגברים לבנים ועשירים. גם העניין הזה לא מייצר שום שוני או מאתגר את הז'אנר.

עלילה הסרט מספרת על איווי, בחורה צעירה ויתומה משני הוריה, שחלומה הוא להיות אמנית והחיים גלגלו אותה למלצר באירועי יוקרה, שם העשירים (והלבנים הפריווילגים) מעניקים טיפ ברוחב לב ובתמורה גם חופנים איברים. איווי וחברתה מתגוררות בניו יורק ואחרי אחד האירועים הנוצצים היא מקבלת במתנה אריזת הפתעה, שהייתה מיועדת לאורחים העשירים ובתוכה ערכה לבדיקה גנטית, שבמסגרתה היא יכולה לנסות ולמצוא קרובי משפחה ואולי לפצות את עצמה על חיים, במסגרתם הייתה חלק ממשפחה מצומצמת; שתי הורים ובת.


אוי סליחה, זה נשבר לי. איפה אב הבית? | באדיבות סרטי פורום פילם

למרבה ההפתעה היא מגלה שיש לה שיוך למשפחת אצולה בריטית וקרבת דם לאוליבר - בחור לבן (ועשיר, כי למה לא?), שטוען שהיא בת דודתו האבודה וחרף הבדלי הצבעים הברורים בין השניים, הוא מעדכן את איווי המופתעת כי רומן סודי, שהלך כמה דורות אחורה, יצר את קשר הדם המפתיע הזה. אוליבר הנרגש מספר לה כי כל משפחתו כבר ממתינה לפגוש את הקרובה האבודה ובמקרה (ממש במקרה) יש חתונה של מיליונרים, שהוא מכיר, באנגליה והוא מזמין אותה לעלות על מטוס ולעזוב לכמה ימים את החיים הבינוניים שלה, על מנת להתפלש בכסף, ייחוס ולבנים עשירים ופריווילגים ועל הדרך להכיר את משפחתה, שעונה על כל הקריטריונים האפשריים.

בעת הגעתה לטירה העצומה, מתוודעת איווי לרב משרתים מנוול, לאדונו הצעיר והחתיך ולצוות משרתות, שהחוקים החלים עליהן מרגישים קצת כמו עבדות עתיקה. המשפחה החדשה מתרגשת מהמגדר של איווי, מעל הכל ושמה את הנושא הגזעי בצד, אבל כל הרמזים בוהקים ומהבהבים לכל צופה בר דעת, בכל הנוגע לכיוון הצפוי למדי, אליו מתקדמת לה העלילה. במקביל להלם התרבות, אליו היא נחשפת, ישנה ישות מסתורית שמהלכת אימים על חלק מיושבי הטירה וגם, ממש בקטנה, על איווי עצמה. אדון הטירה החתיך, כמצופה מתסריט דליל וחלוש, מגלה עניין מיוחד בנערה הצעירה, שהגיעה למפתן טירתו ומשם החיבה ממריאה.


אני רק אתגלגל לי בשקט אל החדר שלי | באדיבות סרטי פורום פילם

הטוויסט הקטן יתגלה רק בנוגע לזהותם של הנוכחים, אבל בכל הנוגע לשאר - סביר להניח שתגלו את הכל הרבה לפני השליש האחרון והצפוי למדי. אם עשיתם את הטעות, שתהרוג לכם את מעט האלמנטים של ההפתעה שעוד נותרו מהתסריט הצפוי, עד כאב הזה וראיתם את הטריילר, ייתכן וכבר לא יהיה לכם צורך או חשק לראות את הגרסה המורחבת משתי הדקות וקצת של הטריילר. לא ברור כל כך מה הייתה המטרה בפרסום גרסה מקוצרת של הסרט, הכוללת בתוכה את כל נפתוליה של העלילה (שכבר תבינו לבד, שאינם כה מפותלים) ולקרוא לה טריילר. מרגיש כאילו ההפקה הרגישה שהצופים העצלנים יראו את התקציר הכתוב ויעדיפו לוותר, אז ייצרו עבורם גרסה מקוצרת, בשביל שיוכלו לסמן וי.

ישנם רגעים קטנים של הבהלות ורגעים קטנים אף יותר של חוסר וודאות, בנוגע להתפתחות העלילתית, אבל כל אלו מתחילים להתמוסס אי שם בשלהי השליש השני של הסרט, עם הגעתן של השושבינות הקריקטוריסטיות למדי ומשם המדרון תלול והעלילה מתגלגלת בו עד לסיום, הכמעט תמוה, שמנסה לבדוק עם הצופים לגבי נכונות לסרט המשך. צעד כזה יהיה חוסר מודעות תהומי, בכל הנוגע לניסיון ההפקה לחלוב עוד משהו מהבינוניות הזו ועם זאת ולמרות הכל, מדובר בסרט שהוא ניסיון סביר לנתק את המוח ולהתמסר לשטויות, מבלי לחשוב יותר מדי על תוכנו. האחריות עליכם.


איך גופיית הסבא יושבת עליי? | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
הוא לא גרוע כמו שהוא נשמע ויש בו רגעים מועטים של הקפצות זולות, שלפעמים עובדות ולפעמים לא. אין אפילו רגעים מועטים של חיבור לדמויות ולאמירה הגדולה, מעבר לגבולות העלילתיים. בינוני מינוס, אבל מעביר את הזמן בצורה סבירה ונשכח מיד אחרי הצפייה בו.

משפט על במאית הסרט:
ג'סיקה מ. תומפסון, בסרטה הארוך השני, בסך הכל, לא מביאה שום בשורה למסך הגדול (וגם לא לקטן). מנסה לערבב מסרים חברתיים, אבל היא עדיין מזנבת ברעיונות המפותחים יותר, שהגיש ג'ורדן פיל, בסרטיו האחרונים.

משפט על השחקנים:
נטלי עמנואל בתפקיד סתמי למדי ונגרר אחרי הבינוניות העלילתית. בסרט הזה קשה לזהות שהיא כישרון מבוזבז, אבל טוב היה לו רק הייתה בוחרת יותר מיסנדיי ופחות רמזי לתפקידיה. לצידה אסופה של שחקנים בינוניים ופחות מוכרים: תומאס דוהרטי, יו סקינר, אלנה בודן וסטפני קורלניסון הדנית היפיפייה ("מר רובוט", "ליגיון" ו"אגדות המחר") ומקנחים עם צמד הוותיקים: קרול אן קרופורד ושון פרטווי, שלא מצליחים להושיע את הסרט מהבינוניות של השחקנים שלו ונגררים גם הם לתצוגה מביכה למדי.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים בדיוק. אולי רבע שעה יותר ממה שצריך. הרעיון הובן ואפשר היה לסגור את הבאסטה קצת לפני.