"אין מצב": כשהג'ורדן עלה על הפיל
ביקורות
נדמה שג'ורדן פיל התבשם קצת יותר מדי מההצלחות של עצמו וכעת הגיע, בשלב מוקדם למדי, הרגע שבו הוא נסחף וקצת מאבד כיוון. בתור מותחן עם נגיעות אימה, הוא בסדר, אבל רק בסדר. מרבית הצופים שבאמת ישאבו הנאה מהסרט, ייהנו בעיקר לנתח אותו מכל זווית וכיוון אפשריים.
יום שני, 12 בספטמבר 2022
"אין מצב": כשהג'ורדן עלה על הפיל
שוב מגיע הרגע הזה שבו מגיע במאי מוצלח ומוכח וקורע את הצופים לשני סוגי קהלים ואפילו, לעיתים גם, שלושה. המטאור, המוכר יותר בשם: ג'ורדן פיל זכה בפרס האוסקר עבור התסריט של הסרט הראשון, אותו ביים: "תברח" וזכה לאהבה והצלחה כמעט חסרת תקדים, ממש בן לילה. כולם יודעים מה קורה לקונצנזוס וכאלה האוחזים במעמד הנקשר עם אותה המילה; סופם להתפורר בסופו של דבר, לאחר זמן מה. מסתבר שכעת, בסרט השלישי, ההתפוררות מגיעה בשלב מוקדם למדי, לפחות על פי תמונת הפילוח ההולכת ומתרחבת, בכל הנוגע לקהל צופיו וקהל המבקרים.
לצופיה הנאמנים של אחת הסדרות הוותיקות בארצות הברית - סאות' פארק, בוודאי זכור הפרק ההוא, מתחילת העונה העשירית, במסגרתו עוברת משפחתו של קייל ברופלובסקי לסאן פרנסיסקו ונטמעת היטב בזחיחות והיוהרה של המקומיים. תושבי פריסקו נוהגים לנפוח, להתכופף למטה ולהריח את אוויר הפלוץ הנעלה שלהם ולזלזל, בהתנשאות וזלזול מופגן, במי שאינו כמותם או שאינו מבין אותם. זה קצת מרגיש ככה אצל מר פיל, אם לומר את האמת, כאשר הוא כמעט מרשה לעצמו לדרוש מהצופים שלו לפתוח ספר עב כרס, בשם האינטרנט ולנתח עד בלי די את המשמעויות הנסתרות, אשר מסתתרות להן בין הטקסטים והסצנות שלו.
אם יש איזו שהיא סדרה שיכולה להתאים לכל מצב, אז מדובר בחברים האלו.
פיל כל כך מנסה לייצר אמירה או אם לומר את האמת, בכל הנוגע לסרט הנוכחי; אמירות, שהוא פשוט מסיט את סרטו מהדרך ומהעיקר והנתח המרכזי והוא בעצם סרט הקולנוע שלו. סרטו השלישי של פיל מתגלה כמותחן עם נגיעות מסוימות, הנעות על גבול הקורטוב, של אימה ובתור שכזה הוא סרט סביר לחלוטין, בעל צילום נהדר, התפלגות ז'אנרית מרתקת (גם קומדיה נכנסת לתמהיל) וגם הופעות טובות, עד מצוינות, מחברי הקאסט. זהו. הוא לא באמת מפחיד, הקישוריות בין שני הסיפורים הראשיים שלו לוקה בחסר ואם אתם באמת רוצים להבין מה מר פיל ניסה או מנסה להגיד לכם, אתם תגיעו עמוק מאוד בחיפוש שלכם בעמודי הגוגל או היוטיוב.
גם הפעם מדובר בשם אניגמטי, עבור סרטו וכזה אשר לא מרמז שום דבר על עלילתו. גם הפעם מדובר בשם שהוא מילה אחת ומאותו הרגע שהסרט מתחיל, אתם תחפשו בנרות מתי הגיבורים שלו משתמשים באותה המילה ולמה לעזאזל דווקא היא זו שמתארת את הסרט ופורשת עליו חסות. חידה ראשונה מיני רבות וכמובן חלק ראשון בפאזל או נכון יותר כניסתכם לחדר הבריחה, ממנו תוכלו להימלט באופן לינארי ולאחר שפתרתם את כל החידות, שנפרשות בפניכם. במידה ולא הצלחתם לפתור אף חידה, תוכלו ליהנות מקו עלילתי פשטני ופשוט להשתמש באינטרנט בתור במדריך חדר הבריחה, שצריך להניס אתכם החוצה כי הקבוצה הבאה כבר מחכה בתור, בחוץ ומתייבשת.
רק באתי לאלף את הסוס, כאילו...מה עכשיו? | צילום: IMDB
דניאל קלויה (המועסק החביב על פיל והתגלית שלו ב"תברח") וקיקי פאלמר ("נוכלות בלי חשבון") מגלמים זוג אחים, מאלפי סוסים ויורשי עסק, במסגרתו הם מעניקים את שירותיהם לסרטי קולנוע, בתור מאלפי סוסים ובעבור סטים קולנועיים. השניים איבדו את אביהם (המגולם לרסיס שנייה על ידי קית' דיוויד) בתאונה כמעט על טבעית וביזארית, במסגרתה חפצים נחתו מהשמיים ואחד מהם (מטבע) הרג את האב. לאחר מותו של אבי המשפחה, כל אחד מפנה את כעסיו, זעמו וחוסר הביטחון שלו למקום אחר. בעוד או ג'יי מופנם, אדיש וכמעט קפוא, אחותו; אמרלד, היא פצצת אנרגיה, שלא מצליחה לנתב את כל מה שנאגר בה ליותר מדי.
השניים מגלים קשר בין מות אביהם לבין ענן חמקן, אשר מסתתר לו בשמיים, משמיע קולות ומארגן הפסקות חשמל יזומות, מבלי לתאם עם חברת החשמל או עם נציגיה. במקביל להרעת התנאים בעסק הסוסים ההוליוודיים של השניים, הם חושבים שיהיה זה רעיון טוב ללכוד תמונה מנצחת של הענן החייזרי ומכאן מתחיל לו מבול הפרשנויות לביקורת חברתית של פיל על התרבות המנציחה את "התמונה שתבטיח הופעה אצל אופרה". במקביל הוא גם מפנה ביקורת לציניות, אשר אופפת את העולם בנוגע לאותה תמונה, אל מול הצד השני, של היוצר והאומן, שמוכן לעשות קצת יותר בשביל האומנות שאותה הוא מצלם, למרות שמדובר בעצם באותו הנושא, רק מזוויות שונות לחלוטין.
סך הכל רציתי לצלם איזו תמונה או שתיים של עננים | צילום: IMDB
כמו שאפשר להבין, הצילום לוכד כאן תפקיד משמעותי, בכל הנוגע לעלילה של פיל ולמסרים שלו. הוא מתפייט בנוגע לאהבה לקולנוע, על שלל התפקידים המקיפים הפקה קולנועית ומעבר לכך גם מדבר על גזענות וחיות, כי למה לא? החייזר עצמו מקבל דימוי חייתי, הסוסים מגלמים תפקיד משמעותי ואי אפשר בלי גורדי השימפנזה המופרעת, שביום בהיר אחד מחליטה להיכנס לאמוק, במהלך צילום סיטקום אמריקאי משנות השבעים. לכולם תפקידים מכריעים ומשמעותיים בעלילה ואת כולם תהנו לנתח ולפרשן באובססיה בלתי פוסקת, עד שתשכחו לגמרי שבסך הכל צפיתם בסרט מתח, המפלרטט עם אימה, כדי להמשיך ולהגשים את חזונו של פיל - להיות במאי סרטי אימה שונה וייחודי בנוף הכל כך בנאלי שלהם.
מדובר, בסך הכל, בסרטו השלישי, בתור במאי, של פיל; הבמאי שצמח מקומדיה בכלל ועלה בתור כוכב היסטרי בשמי האימה ההוליוודיים. ניכר כי הפמפום הבלתי פוסק שהוא כבר מגיע למקבילו בשם, מעולם הכדורסל, פגע בו, בכל הנוגע לניפוח מידת הזחיחות והיוהרה והוא בטוח שהוא יכול לייצר סרטים בעלי פני שטח בנאליים ופשוט לטעון אותם בערימות של מטענים רבי משמעות ועשירים בפרשנות. הרשת מתפוצצת מתיאוריות, פרשנויות וסחיטת העלילה והסאבטקסט עד דק, אבל גם בלא מעט צופים משועממים ולא מרוצים, שהעדיפו את הקולנוע שלהם פשוט יותר ולא אומנותי עד כדי עילפון מהצורך לפרק כל דקה בעלילת הסרט לגורמים.
במהרה תעלה על הסוס בחזרה, כן? | צילום: IMDB
משפט על הסרט:
עומד בזכות עצמו וללא צורך בפרשנויות בלתי פוסקות, כאשר הוא שם את מסיכת המתח והאימה. כאשר חודרים עמוק יותר ואל תוך עצמותיו, הוא מעניק פרשנויות מרתקות מאת הבמאי ומכתבי אהבה וביקורת לשלל נושאים אמריקאים וגלובליים, אבל כל הקטע הזה לא תמיד ממריא ובעיקר עשוי להתיש.
משפט על במאי הסרט:
תופעת הקולנוע האמריקאי הזו הגיעה לנקודת עצירה רגעית, אשר רחוקה רגע ורבע, בעיניי לא מעט צופים, מלהפוך להיות מ.נייט שאמאלאן. פיל עדיין מפגין יכולות משובחות, בכל הנוגע ליצירת סרטים מורכבים ועשויים היטב, אבל הדרך הולכת ומתפספסת, מסרט לסרט והגיע הזמן להחזיר את הסוס הזה למרוץ.
משפט על השחקנים:
קיקי פאלמר היא האש, דניאל קלויה הוא הקרח וסטיבן יואן הוא, איפה שהוא, הגורם המאזן וגם זה הגורם להתלקחות, עם הופעה נהדרת. ברנדון פראה בהופעה מעניינת ומבדרת והוא מהווה דגש מסוים לקו העדין בין מתח, אימה וקומדיה, שמשלב הבמאי בהצלחה, ביחד עם קמצוץ מערבוני.
משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשר דקות, ככה בהערכה גסה. לא הזמן המתאים והראוי לסרט אימה ולא למותחן, שלא מצליח למתוח את היריעה של העלילה שלו. אפשר היה לקצר בחצי שעה בכיף.
סיכום המבקר
10/
6.5