"השכנים מלמעלה": פתוווווווווווווח

מי מאיתנו לא סובל משכנים מרעישים? לא סובלים? הרווחתם. אם אתם מרימים ידיים, בתור תשובה לשאלת השכנים המרעישים, רק תכוונו אותן למקור הרעש. אין נוראי יותר מלהיות השכן שמתחת ולהיות נתון לחסדיהם של מזיזי רהיטים, בועטי כדורים ואנשים, שבכלליות מפגינים עליונות כמעט בלתי מודעת ויש להם יתרון עליכם בזכות המיקום שלהם בבניין. ידוע לכל כי שכנים טובים זו משאלה שאי אפשר אפילו לקנות עם כסף (אלא אם יש לכם ממש הרבה כסף ואז אתם יכולים פשוט לארגן שלא יהיו שכנים מסביב) והיא בדרך כלל מגיעה עם המון מזל ורצון טוב של אחד אחר, שאולי יושב לו מלמעלה ולא כל כך מתעניין בצרותיכם הקטנוניות.


הוא לא יאמין בנוגע למה שמחכה לו בערב | באדיבות סרטי רד קייפ

את הסרט פותחת סצנת מעקב אחרי שטיח, אשר עושה את דרכו בטנדר, עובר לידי המובילים שלו, אל תוך דירה, בה הוא יהפוך לסמל מדויק, בנוגע לזוג ספציפי והבעיות שלהם זו עם זה ועם השכנים שלהם. מהר מאוד תבינו שאתם נמצאים בסרט, אשר במרבית שלביו יכול גם להיות הצגת תיאטרון נהדרת ולא יוריד מערכו במאומה, כי ככה זה שהעלילה לא באמת מהווה פקטור כלשהו וההתרחשויות מתמקדות בסלון דירה אחת, שלעיתים מתרחבות אל המרפסת, השירותים וטיפה לכיוון המעלית. גאי נשען באופן כמעט אבסולוטי על השחקנים שלו, אשר מתמצאים היטב במרחב הקטן ומביאים את יכולות המשחק שלהם למקסימום, בכדי ליצור קומדיה מופרעת, עם נגיעות דרמטיות, אשר מתגלגלת כמו כדור שלג של רגשות, מהול בכוסות יין.

אנה וחוליו נפגשים בדירה, בתום יום העבודה של חוליו ומיד אופיים וטיב מערכת היחסים, אותה הם מנהלים כבר במשך 15 שנים, מתבהר לו במהירות רבה. אנה מתגלה במהרה בתור אדם נינוח, זורם וחברתי מאוד ואילו בעלה הוא טיפוס אנאלי, קפוץ וסרקסטי באופן כמעט יוצא מן הכלל. הפלוס והמינוס הזה, שפעם מאוד הסתדרו, כבר לא נראים כמו התאמה משמיים וזה זועק לתקרה במיוחד ובאופן סימבולי למדי, כאשר סביב השטיח החדש נהיה דיון מתוח, אשר גולש ללא מעט פסים שונים, אשר מבהירים כי אולי בני הזוג לא בשלים לקבל אורחים, בערב המסוים הזה, כמו בכל ערב, במסגרתו הם מחליפים עקיצות הדדיות ומגלים חוסר שביעות רצון, זו מנוכחותו של זה ולהיפך.


היי, אנחנו הזוג מלמעלה. הבאנו... | באדיבות סרטי רד קייפ

אנה רוצה שהשכנים יגיעו, בכדי להודות להם על עזרתם במעבר הדירה ואילו חוליו, החצי השני והלא מאזן שלה, רוצה לנסות ולדבר איתם על עצם העובדה שהם מפריעים לו לישון והסיבה תישאר בסוד, רק בכדי שיהיה לכם למה לצפות, כאשר אתם צופים. צלצול בדלת גודע את הוויכוח שלהם באיבו ומכניס את צמד השכנים מלמעלה; לאורה וסלבה. זוג השכנים מיד עושים רושם נחמד על הצופה הבלתי תלוי והאינטראקציה בין שני הזוגות נכנסת להילוך ראשון. עם כל מילה וכל נושא שיחה שעולים לאוויר עושה רושם שיש שוני לא קטן בין שני הצמדים ומעידה על כך השיחה ההולכת ומשנה את אופיה, במסגרתה שכבות ומגננות מתקלפות להן אל מחוץ למערכת היחסים המרובעת והחדשה הזו ורביעיית המבוגרים הללו מתחילה להגיב זה לזו ולזה והזו האחרים.

מדובר בסרט שמאזן את עצמו ואז מפיל את הכדור, כדי להרים אותו חזרה בשביל להתמסר שוב. בכל פעם שנמצאת טיפה של יציבות בשיח ובכל פעם שישנה מעין מילת קוד, בכדי לבצע יציאה ולהציל את המצב, אחד המשתתפים כאילו דוחף גרב לפיו של זה שרצה למלט את כולם מהמצב המביך. גאי מגיע לדבר על שתי גישות בזוגיות, על מערכות יחסים וכמובן על כאילו פרוגרסיביות אל מול בנאליות ובעיקר על שחיקה בהן וכיצד כל אחד מבני הזוג, בעלי האופי השונה לחלוטין, לוקח את השחיקה ונותן לה להשפיע עליו.


אל תבואו יותר, אוקיי? | באדיבות סרטי רד קייפ

בכל כמה דקות שעוברות בסרט, הקצב מתגבר וזה נראה כאילו בשלבים מסוימים מאוד, לוחץ דום טורטו על כפתור ה-Nitro המיוחד שלו, מזניק את השיחה בכמה רמות למעלה ומשנה את אופייה לחלוטין. התמימות היחסית והמהולה בשובבות של סלבה ולאורה, אל מול הסרקזם הבוער של חוליו והמבוכה האינסופית, בה נמצאת אנה, יוצרים תרכובת, שבסופו של דבר נועדה להתפוצץ ומדובר בתענוג, כמעט בוסרי, להיות הזבוב על הקיר, כאשר הפיצוץ מתרחש לנגד עינינו. ארבעה סוגים שונים של אנשים מתמזגים להם לשיחה, שמתחילה באופן הכי תמים וחברותי שיש ואז הולכת ומתנפחת למימדי ענק ובעיקר לכאלו ממש לא צפויים.

האיזון בין הדרמטי לקומי מתאפשר בזכות הנושא המרכזי של הסרט; מעבר לרביעיית 'כלי המיתר', השותפה להצגה הגדולה, אותה אורג גאי לקהל הצופים שלו ועל כן, בקלות אפשר לומר כי מדובר באחת הקומדיות השנונות והמבטיחות של הקיץ הנוכחי. מדובר בקומדיה קלילה, שעדיין מושכת אחריה נושאים טעונים וכזו שמצליחה לגרור אחריה דיונים, שנקטעים לא אחת ולא פעמיים עם המון צחוקים, עצורים יותר ופחות. הופעות מלוטשות ומשכנעות של כל ארבעת השחקנים ובימוי ביד בוטחת ומשכנעת, אשר אוסף עמו את כל הכישרון הזה, בתוך לוקיישן מצומצם. קומדיה על זוגות ובעיקר על זוגיות בעידן מודרני, שזרועות התמנון שלה מגיעות למרחבים שלא תמיד הכרנו או חקרנו.


אני רק רוצה לשמוע קצת מוצרט וללכת לישון | באדיבות סרטי רד קייפ

משפט על הסרט:
הסרט הזה יתפוס אתכם לא מוכנים ובהפתעה גמורה, בערך כשם שזוג השכנים מלמעלה מצליח להפתיע את שכניו המארחים. הוא שנון, מצחיק וסוחף ובעיקר כתוב ומבוים היטב. אחת הקומדיות המוצלחות של הקיץ מגיעה לה מספרד ואתם פשוט צריכים לראות אותה.


משפט על הבמאי:
סאסק גאי (אשר ביים את "טרומן - חברים עד הסוף", שזכה ללא מעט הצלחה בארץ) סיפר כי הוא קיבל השראה משכנים רועשים, שגררו לא מעט דיונים בבית והחליט לשפוך את הכל על הכתב וכמה טוב שהוא מיטיב לעשות זאת בדרך הקולנועית והייחודית שלו.

משפט על השחקנים:
חאווייר קמארה, ששיתף כבר פעולה עם גאי ב"טרומן" הוא בהחלט הדמות המרתקת ביותר בסרט וזו, יוצאת הדופן מכולם - מעין צ'נדלר מבוגר וממורמר הרבה יותר. לצידו אלברטו סאן חואן, שמהווה אנתיטזה כמעט מוחלטת לדמותו של קאמרה וצמד הנשים מגולם באופן יוצא מן הכלל על ידי גריזלדה סיציליאני ובלן קואסטה (מנילה מ"בית הנייר").

משפט על אורך הסרט:
שמונים דקות של תיאטרון במסווה של קולנוע. זורם, קולח ולא נמרח אפילו בדקה אחת.