"שלושה עשר חיים": לחיות את רגעי הלחץ

שבו לכם מול ה-Amazon Prime שלכם ותדעו שאת הסרט הזה אתם לא עומדים לראות בכמה חלקים. זה פשוט בלתי אפשרי. שעתיים וחצי שהן מנה גדושה של מתח בלתי נתפס על אחד הסיפורים, יוצאי הדופן, שסיפרה לנו המציאות בשנים האחרונות. הסוף ידוע מראש, למי שזוכר; ולמי שלא, אל תיכנסו לגוגל וגם אם תיכנסו, זה לא יהרוס לכם מאומה מכסיסת ציפורניים אל מול רגעי האימה, הלחץ והמתח, אשר בוודאות יאחזו בכם, כמעט בכל רגע נתון בסרטו החדש של רון האוורד, שכבר מתחיל להתמרק לקראת עונת הפרסים, שתבוא אלינו לטובה, בשנה הבאה.


חברים, אתם צריכים לדאוג לי לעוד אוסקר לארון | צילום: IMDB

יש אתגר עצום בבימוי סרטים שהסוף שלהם ידוע מראש. איך לגרום לקהל לחוות את רגעי הלחץ והמתח, כאשר הם יודעים או לפחות מנחשים את הסוף? על אחת כמה וכמה מאתגר לספר סיפור, שכל העולם דיבר עליו במשך כמעט שלושה שבועות, בעת מונדיאל 2018 והוא חייב לספק את רגעי המתח, אחרת הוא יהיה שווה מעט. הבמאי האמריקאי, כתום השיער ואולפני MGM זיהו את הפוטנציאל ולקחו את הפרויקט בשביל לספק את הסיפור המלא אל הצופים, כשנה לאחר שיצא הסרט התיעודי "The Rescue" (שזמין בדיסני+) - עובדה שלא משנה מאומה מיצירת המופת המורכבת והמאתגרת של הווארד: לייצר רגעי חרדה, מתח וקשיי נשימה, רק מלצפות בנתח העלילתי, על בסיס התיעודי, שהוא ברא עבור הקהל הרחב, מול מסכי הטלוויזיה.

קבוצת נערים תאילנדים הולכים להיפגש במערת תאם לואנג, אשר נמצאים ביער קון נאם נאנג נון. נשמע כמו המצאה משוגעת, נכון? מדובר על איזור הררי ומוריק, אשר קרוי על שמה של אלה, שההר מזכיר את דמותה של אשה נמה לשנ"ץ. נזכרתם ב"מואנה"? יופי. עכשיו תתקדמו למשהו שונה לחלוטין. הנערים, שחקני קבוצת כדורגל מקומית ומאמנם, נכנסים לעשות כיף חיים, קצת לפני מסיבת יום ההולדת של אחד מהם ולא יודעים או משערים היכן בילוי הצהריים הזה יסתיים. עד מהרה הוריהם מגיעים לחפש אותם, בעקבות גשמי מונסונים שוטפים ועצם העובדה שהם לא שבו עד שעות הערב המאוחרות. שעות רבות לאחר מכן, יוצא לו לדרך אחד ממבצעי החילוץ המורכבים והמרגשים בהיסטוריה.


אתה אל תדאג מהצבע, כן? זה בקטנה | צילום: IMDB

מכיוון שצוות החילוץ המקומי התקשה להתקדם עד למציאתם של הנערים, מוזנקים כוחות מחוץ לתאילנד על מנת להגיע ולספק תמיכה, ידע ועזרה למחלצים. שני בריטיים, בשמות ריק סטנטון (המגולם על ידי ויגו מורטנסן) וג'ון וולנת'ן (המגולם על ידי קולין פארל) מגיעים בכדי לספק את התמיכה הנדרשת ומוצאים את עצמם בלב ליבה של דרמה אנושית אדירה. מצד אחד ההורים המודאגים, מצד שני המושל המקומי והמפוטר, שמקבל תפקיד אחרון בכדי לשאת באשמה, במידה והמבצע לא יצלח ומצד שלישי; ערימות של מתנדבים, שביצרו ביצורים, בנו סכרים והסיטו את המים מהמנהרה, על מנת להקל על מלאכתם של המחלצים. נדמה שבשום מקום לא היה יכול להיכתב תסריט כל כך יוצא דופן, חוץ מבמציאות עצמה.

האוורד מכניס מספר אלמנטים אנושיים, ככה..כדי שלא ישעמם ומציג את סטנטון האתאיסט, האדיש וזה שלא נוטה להיקשר לאף אחד, מעבר לציוד הצלילה שלו, בתור צד אחד עם תפיסת עולם מסוימת. מהצד השני מגלם פארל, באופן יוצא מן הכלל, את חברו הטוב, אשר מחובר לקרקע, אבל גם מצליח להבין לעומק את גודל המשימה וגודל הרגישות הנדרשת בה. שאר הגיבורים, דוברי האנגלית, אשר נכנסו לוואקום הנדרש להצלת המצב, מקבלים קצת פחות עומק, אבל כמעט ולא צריך יותר מדי עומקים, מעבר לאלו של המים, בהם שוחים גיבורי הסרט, מכיוון שמבצע הגילוי ומבצע ההצלה לוקחים כל נתח טוב בסרט ולא מניחים לצופה להסיט את מבטו מהמסך ולו לשנייה אחת בלבד.


במבק לי פה איזה במבוק, בשביל להזיז את המים | צילום: IMDB

אי אפשר לתאר את האוורד במילה אחרת מלבד "קוסם", כיוון שהוא מצליח לייצר תחושת פאניקה, לחץ והיסטריה בקרב קהל הצופים, שגם אם הוא יודע בדיוק מה הלך במבצע ההצלה הזה, באמת שאף צופה לא מסוגל להישאר אדיש לסצנות הופכות הקרביים הללו. ויליאם ניקולסון (התסריטאי של "גלדיאטור" ו-"אוורסט") כתב את התסריט לסרט הזה והוא מחלק אותו היטב, באופן שבו המתח בונה ציפייה, מתגמל, מוריד הילוך ואז חוזר לחלק השני, הלוחץ והמרתק הרבה יותר. שיתוף הפעולה בין הבמאי האומן לתסריטאי המיומן מוליד את אחד הסרטים הטובים שהגיעו לשירותי הסטרימינג בשנים האחרונות והאמת, גם לקולנוע. אם אתם חושבים שאלמנטים של מתח מהסרט הזה ידביקו אתכם לספה הנעימה בבית, תארו לעצמכם מה יקרה עם מסך ענק ומושבים קצת פחות נוחים מהכורסא הביתית שלכם.

הסרט הזה מבוסס על סיפור, שפשוט מוכר את עצמו ומבסס את הרוב על ניסים וצירופי מקרים מדהימים, מעבר להתגייסות אנושית עצומה וניצחונה של הרוח האנושית, אשר מוכיחה פעם אחת נוספת ובולטת, שהיא המניע העלילתי המרכזי בלא מעט סרטים, מבוססי סיפורים אמיתיים. אל תתפלאו אם היצירה השלמה, המרתקת, שנבנתה באופן מרשים וכמעט קרוב לשלמות, הולכת להיות זו שתביא לשירות הסטרימינג של Amazon Prime את הפסלון הראשון שלה, בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. בקרוב נטפליקס ינסו את מזלם, עם מיני סדרה בשם "Thai Cave Rescue" ואיזה מזל שאת הסיפור הזה הם, ככל הנראה, יתקשו להרוס. אז...תנו לג'ינג'י עוד אוסקר הוא לגמרי ראוי לכך.


נו, אז איפה נזרוק פה איזה כריש? מה אתם אומרים? | צילום: wuztrending[/b]

משפט על הסרט:
מדהים. יוצא מן הכלל ויוצא דופן. סיפור שפשוט מספר את עצמו ועל הדרך הופך את הצופים לפקעת של עצבים וגם לשלולית של רגשות. ואי אפשר היה לספר אותו טוב יותר מאשר בעזרתו של הבמאי המוכשר וצוות השחקנים המיומנים, שבחר עבור הפרויקט המרתק הזה.

משפט על הבמאי:
היכולת של רון האוורד לספר סיפור שאת סופו יודעים מראש הוא פשוט יוצא מן הכלל. הבמאי המעוטר יודע בדיוק על אילו רגעים להתעכב ואיך ובעיקר איך לגרום לכם להחסיר נשימות, במהלך סרט שאפשר לנחש את המהלכים שלו, פחות או יותר, בכל שלב.

משפט על השחקנים:
אל האוורד מצטרף צוות מרשים של שחקנים, אשר בראשם עומדים ויגו מורטנסן וקולין פארל, שאימצו מבטא בריטי נפלא, מרשים ואמין. השניים העידו כי בזמן הצילומים חוו התקפי חרדה, פאניקה ואפילו איבוד הנשימה לכמה שניות, במהלך שהייה בתוך המים. אם זו לא מחויבות של הבמאי והשחקנים שעל הסט, אז מה כן? אליהם מצרף ג'ואל אדגרטון, בתור צלע שלישית ומאוחרת יותר ואז הם כובשים כבר את המסך במשותף, עם הופעות מהפנטות ומשכנעות לחלוטין.

משפט על אורך הסרט:
מי היה מאמין שאפשר לסחוב סרט שכזה על כמעט שעתיים וחצי? אבל הוא עומד בפני עצמו, בכל דקה ודקה ואפילו לא מרגיש נמרח לרגע אחד בודד. יוצא מן הכלל ופשוט מדויק, בכל הנוגע לזמן גם כן.