"רכבת הקליע": פוגעת בול

זה מרגיש קצת כאילו הסרטים של גאי ריצ'י השתתפו באורגיה מרובת משתתפים אצל "רכבת הקרח" ו"רצח באוריינט אקספרס", המארח היה ג'ון וויק ומסכנים האורחים. למה תצפו, אחרי שתבינו שבמאי שותף (שלא קיבל קרדיט על השתתפותו) של הסרט בכיכובו של קיאנו ריבס והבמאי הראשי של "דדפול 2" ושל "פצצה אטומית" הוא זה שביים את הסרט? תצפו לפצצת אנרגיה מטורפת על כל הראש, אשר מובלת על ידי בראד פיט ובהפתעה די גמורה ומרשימה, גם על ידי הפאואר קאפל של הסרט: אהרון טיילור ג'ונסון ובריאן טיירי הנרי, אשר פשוט קוראים תיגר על ההופעות הטובות ביותר, בסרט שהוא פשוט פצצת אדרנלין כיפית, לא מסובכת בכלל ועמוסת התרחשויות ודיאלוגים מתחכמים, אשר קיבלו השראה, בוודאי וללא שום ספק, מסרטי טרנטינו את ריצ'י. קחו את הכל, תארזו בפצפץ ושגרו קדימה.


הסרט מתחיל - כבה פלאפונים ושמור על שקט. אנחנו כבר נרעיש | באדיבות סרטי פורום פילם

העלילה כולה מתרחשת ברכבת שינקָנְסֶן לילית ביפן, אשר יוצאת מטוקיו והתחנה האחרונה שלה היא קיוטו. אל הרכבת עולה אדם מוזר, בשם הקוד "ליידיבאג", מחובר למפעילה שלו באוזניה ולאט לאט הצופים נחשפים לעוד ועוד דמויות משניות, אשר נמצאות קצת ברקע ולא מעט, בתור חלק ראשי של העלילה. כל דמות מקבלת פירור עלילתי מסוים, כאשר את הנתח המרכזי מוביל פיט. זה נראה כאילו דיוויד ליץ', במאי הסרט, השאיר אתגר אצל השחקנים, על כמות הדקות שלהם וכל אחד באמת מגיע עם ההופעה הטובה ביותר שלו שאפשר לדמיין. הטקסטים כבר מוכנים, הרקע, התפאורה והלוקיישן המצומצם מאיימים להוריד את ההופעות מהפסים, אבל בסופו של דבר מתקבלת הצלחה כבירה, שעונה בדיוק על הצורך באסקפיזם קולנועי קליל, מבדר ועשוי היטב, באופן שלא מאפשר להזיז את העיניים מהמסך לשנייה אחת.

העלילה היא לא העניין. היא פשוטה יחסית, על אף הצורך שלה להיות מתוחכמת, במידת מה. לא סתם נותרת התחושה שגאי ריצ'י התעסק כאן עם העניינים; ליץ' משתמש בשני שחקנים, אשר שואלים מבטא בריטי מיוחד ומוצלח עבור הסרט הזה, בראד פיט גם הוא כאן ודווקא ללא המבטא האירי ואי אפשר בלי האינטנסיביות העלילתית, בשילוב שיחות על כלום ועל...הכל ואם אפשר לשאול קצת השראה מתומאס הקטר, אז למה לא? עוד קמצוץ, כמובן, מהאלמנט המרכזי בסרטים של ריצ'י נכנס בתור האקשן המשולב בוויזואליות מהפנטת וקצב גבוה, שגם מתאימים את עצמם למהירות בה נוסעת הרכבת ותקבלו עלייה של במאי, אשר מאיים לקרוא תיגר על ההוא שקצת נחלש בשנים האחרונות. כל אלו מרכיבים את הלהיט התורן של הקיץ, שמצהיר על עצמו ככזה וגם מספק, בדיוק על פי הציפיות וההייפ שבנה ובהתאמה גם נבנה סביבו.


סך הכל ביקשתי לפתוח את המזוודה! | באדיבות סרטי פורום פילם

הוא לא מבריק כמו עמיתיו הוותיקים ולא יהפוך לנכס צאן ברזל קולנועי, אבל הוא סרט קיצי, מבדר, קולח ובעל כל האלמנטים האסקפיסטים, אשר נטפליקס חולמת לספק לצופים; רק בקולנוע ורק טוב. כל ערימות הזבל הבלתי פוסק שענקית הסטרימינג משקיעה בהן כסף, הולכות ומתמוססות, נקטלות ונעלמות מהתודעה, בעוד סרט כזה יוציא אתכם בתחושה טובה, נהדרת ומצוינת מהקולנוע ורק אחרי שהעוגייה של הנביאה תתעכל לכם בבטן (נו, ההיא מה"מטריקס"), תבינו שראיתם כיף גדול על כלום ענק. זה סוד הקסם של הסרט, אשר נותן תחושה שהוא עילוי, בזכות הופעות נפלאות, קצב גבוה והמון שמות גדולים בקאסט שלו. אתם לא מספיקים להבין מה קורה והסרט הלא קצר הזה נותן את המהלומות המענגות שלו, בכמה חלקים ובסופו של דבר כמעט ויישכח מהתודעה, על אף ההנאה הגדולה ממנו. מספק ולא מותיר חותם, אבל הוא פשוט בידור קיצי מושלם, שלא דורש מכם הרבה, רק שתתמסרו לו בכיף, לא תחשבו יותר מדי ותנו לו להוביל אתכם בהנאה מרובה במשך שעתיים של ערגה וגעגועים לסרטים קצת יותר גדולים ממנו, שהיוו השראה בשביל להפוך אותו למה שהוא.

מדובר בסרט, אשר מתבסס על ספרו של קוטארו איסקה היפני, שנכתב לפני 12 שנים. הוא תורגם לפני כשנה לאנגלית ואת העיבוד המיוחל לתסריט הוא קיבל מידיו של זאק אולקוויץ. המונח שינקסן מתאר את רשת הרכבות המהירות ביפן והתרגום האנגלי שלהן מתייחס לחרטום המחודד ודמוי הקליע, המעטר את קצוותיה של הרכבת. בספרו של איסאקה, הדמויות הראשיות הן חיילים בארגוני פשע מקומים, בעלות משימות באיזור המוגבל שמספק חלל הרכבת ובסרטו של ליץ', על פי תסריטו של אולקוויץ הדמויות הפכו להיות פשוט לא יפניות, מלבד שתי דמויות. החלל המוגבל של הרכבת מאלץ את כולן לפגוש בכולן, בשלב כלשהו ולא תמיד לדעת אחת על השנייה, על השלישית והלאה, עד שטריגר מסוים יגרום להתנגשות הבלתי נמנעת בין דמות כזו לאחרת, בסופו של דבר ועניין.


מנסה לעזור לך לפתוח את המזוודה, מה יש? | באדיבות סרטי פורום פילם

אם נחזור לשנייה לעלילה, פיט כאמור מגלם את ה"ליידיבאג", אותו מתנקש, אשר טוען שהמזל הרע הולך בעקבותיו, באוזניה של מפעילתו - "מריה". הוא מחליט ללכת ללא נשק, כי הוא שינה את דרכיו (קצת בדומה לתפקיד שהוא גילם בסרט אחר, בשלב מוקדם יותר השנה) בזמן שהוא הולך לחטוף מזוודה לצמד התאומים הלא זהים בעליל, המגולמים על ידי צמד השחקנים בעלי שלושת השמות. לקלחת מתווספת דמות של צעירונת בשם פרינס (המגולמת על ידי אישה בעלת שם של מלך: ג’ואי קינג), שלה מניע נוסף לעלילה והיא מתהדרת בלוק של ילדת תיכון תמימה (על פי הלוק הקלאסי, היפני, עם מדי בית ספר תואמים). תוסיפו עוד כמה דמויות מתנקשים שעולים ויורדים בקצב אש ותקבלו ערימה של מניעים, אשר מתודלקים ממוקד או מוקדים מסוימים, שאת מקורם תבינו עם הגעתו של המושך בחוטים המרכזי וזה יקרה לקראת הסוף וזה לא ישנה לכם מאומה, בכל הנוגע למד ההנאה העלילתי אל מול הצורך לגלות בכלל מה מניע את כל הסרט הזה מלכתחילה.

הקצב של הסרט גבוה ואינו פוסק כמעט בשום שלב, ההשראה שהוא קיבל ממספר במאים בולטים בתחום מורגשת וכמובן שאי אפשר להתעלם מהשפעות תרבות פופ ואנימציה יפנית, בכל הנוגע להפיכת הסרט, למה שהוא בזכות האלימות המסוגננת שלו. בסצנות האקשן אתם עשויים להישאר חסרי מילים ולהיזכר בלא מעט רגעים גדולים, שסיפקו אלו שנתנו את ההשראה לאותם רגעים, אבל גם תמצאו לא מעט בנאליות, היכן שציפיתם למצוא אקשן יוצא דופן, המגובה לעיתים ביותר מדי פלאשבקים, שזועקים אקספוזיציה מיותרת לאוויר. לקראת סופו הוא הולך ונחלש, במספר אלמנטים ומקומות, אבל התוצאה עדיין מרשימה וגוררת הנאה, רגעית ככל שלא תהיה. "רכבת הקליע" בדיוק מספק את מה שציפיתם ממנו לספק וכמעט שלא טיפה מעבר לזה וזו המכה הגדולה שלו והאכזבה מכך שהוא לא מסוגל להיות יותר ממה שהוא נותן ועדיין ובשורה התחתונה והמרכזית - מדובר בכיף הגדול של הקיץ ובסרט שלא תרצו להחמיץ בקולנוע.


כשתהיו גדול...נו, לא באמת תהיו כמוני | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
ההנאה הגדולה והמובטחת של הקיץ, עם כל הדיבורים על חוסר היכולת שלו להיות סרט גדול באמת, עדיין מדובר באחד הסרטים המהנים והמספקים של הקיץ, בכל הנוגע לאקשן, לטקסטים והקצב שלו. עומד בציפיות ופשוט לא יותר מכך.

משפט על הבמאי:
דיוויד ליץ' שהיה כפיל גוף של בראד פיט בלא פחות מחמישה סרטים, הולך ומוכיח שהפוטנציאל מתחיל להתממש לאיטו ומספק עוד תצוגת תכלית מרשימה בוויזואליות שלה ובביצוע. הוא עדיין לא נכנס לליגה של הגדולים, אבל בהחלט מכוון בשמם של גדולים ממנו בהרבה ואם זו לא הצהרת כוונות...מה כן?


בואי ניתן להם לנחש מאיזה סרט הסצנה הזו לקוחה בכלל | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על השחקנים:
אחרי שהגיע לתפקיד אורח קטן אצל סנדרה בולוק וצ'נינג טייטום, מוביל בראד פיט את הסרט הנוכחי ונותן להם להתארח אצלו. אהרון טיילור ג'ונסון ובריאן טיירי הנרי הם ללא ספק הגניבה הגדולה של הסרט והופעות קטנות של כוכבים על נוספים יירשמו בדמותם של הירויוקי סנאדה, מייקל שאנון, זאזי ביטס, מאסי אוקה (הירו מ"גיבורים"), לוגאן לרמן, קארן פוקהארה ("הבנים"), אנדרו קוג'י ("עיני נחש: ג'י איי ג'ו ההתחלה") והראפר באד באני. כן, כן...זו אכן רשימה מכובדת, ששווה להשקיע בשבילה את הזמן בקולנוע.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים וטיפה. אמנם מבחינת הזמן נטו, מרגיש כאילו כדאי להלין על כך, אבל לא תספיקו להסתכל בשעון וזה כבר יהיה מאחוריכם, בהנאה ועונג גדול.