"היתומה: הרצח הראשון": אם זה היה טוב, אז למה לקלקל?

סרטי אימה מצמררים, העשויים ביד אומן, נשארים עם הצופה עוד שנים רבות לאחר מכן. אפילו הזיכרון הקלוש מעלה חיוך או גירוד נבוך ומלא חששות, בפדחת. דוגמאות לקלאסיקות מודרניות לא חסרות וגם במקרה של הסרט הנוכחי (או נכון יותר, לזה שהגיע לפניו) מדובר בסרט אימה שעבד, לפני קרוב לארבע עשר שנים ולא בטוח למה נפתחה תיבת הרעיונות הגמורים של הוליווד ושלחה את וויליאם ברנט-בל לגרד את הרצפה שלה, בשריטות ציפורניים, על מנת להישען על עוד הצלחת עבר, רק בשביל להיכשל בהווה. נכון, זה עבד פעם והקונספט ימשיך לעבוד עוד שנים קדימה, אבל אם אין לך משהו לחדש, אולי לפעמים עדיף להרים ידיים, בכניעה מראש, או פשוט לצאת עם רעיון מקורי והברקה פתאומית, אשר בהחלט יכולים להישען על המקור.

בשנת 2009 ודי משום מקום, התקבץ לו צוות מרשים למדי, אשר נכנס לעורו של מותחן האימה המפתיע בשם "היתומה". בין השמות כיכבו באותו סרט, שקנה לעצמו, עם הזמן, מעמד רם בקהילת חובבי האימה: ורה פרמיגה, אשר בעצמה רכשה כבר מעמד נפלא בז'אנר, על כמה מהסתעפויותיו. לצידה, בתפקיד זעיר יותר, כיכבה גם מרגו מרטינדייל, שאיכשהו משתחלת ללא מעט סרטי אימה, בהצלחה מרובה ובתור בן זוגה בסרט של פרמיגה כיכב פיטר סארסגארד; ביחד הם הקיפו נערה צעירה, מתבגרת, אשר הובילה את הסרט בסדרת מבטים מבעיתים, קריפיים ומלחיצים. על אף סיפור מסגרת פשוט ועלילה יחסית בנאלית, ביסודותיה (אבל מרתקת לחלוטין), הסרט הקטן הזה הכיל לא מעט נבירה פסיכולוגית, שהוסיפה לאפקט הלחץ שלו על הצופה. העומקים שלו, הבנייה הנהדרת, והשימוש הנכון בצילום מהפנט ומטריד הרכיבו פסיפס מורכב ונאה, אשר התחבר לו והפך ליצירה מרתקת ומטרידה.


הפעמון הזה לא עובד היום בכלל | באדיבות בתי קולנוע לב

הסרט ההוא הצליח להזדחל לאיזור נעים בצמרת של סרטי האימה מהעשור הראשון, שהתחיל את המילניום החדש והשאיר את הבמה לאחרים, לנסות ולדגדג אותו, בתת הז'אנר של האימה שהוא: אימת ילדים. פרמיגה המשיכה בדרכה אל עוד צמרות אימה פרטיות והיה נראה שאת תיבת השרצים הזו לא יפתחו פעם נוספת, עד ש.....כסף. האולפנים רצו, האולפנים יקבלו וגם אם פרמיגה ושות' לא שבים לפרנצ'ייז, מסיבות ברורות, ניתן היה עדיין לתפור סיפור ביחד עם פורמן המתבגרת, שכבר איננה נערה ויותר אשה. בעלילה הנוכחית הצליחו איכשהו לשלב את הסיפור המוזר הזה, שכבר הפסיק לשכנע מהטריילר, אבל הציפייה הייתה עדיין גבוהה, על אחת כמה וכמה שהסרט המקורי עשה קאמבק לאחרונה אל עבר הנטפליקס המקומי של כל אחד מאיתנו.

והנה אסתר מבצעת קאמבק והאמת - חבל. מרגיש טיפה מעיק, מעצם העובדה שפשוט לא הניחו ליתומה הזו להיות קבורה בבית היתומים שלה ולהניח לנו. מה שהיה מותחן פסיכולוגי מטריד ומטלטל, הפך להיות עוד חלק מאסופת סרטי האימה הבינוניים למדי, אשר מציפים את בתי הקולנוע השכם וערב, מדי קיץ וחורף. הפעם חוזרים לסיפור המקור, להרג הראשון וכדי לא לחשוף יותר מדי פרטי עלילה מספיילרים, אפשר להלך על הביצים ולנסות לתאר את המפגש המחודש עם אסתר - ילדה-אישה, שהיא גם רוצחת פסיכופטית, בזמנה הפנוי למכביר. אל סיפור המקור תוכלו להצטרף, כאשר הוא מתחיל את דרכו בבית חולים אסטוני, בהילוך גבוה למדי וממשיך דווקא בניוטרל, כאילו נותן לסרט להתדרדר אל עבר סופו המשמים וכמעט חסר התכלית.


נראה לי תפסתי פה אחלה של בית | באדיבות בתי קולנוע לב

אסתר מחפשת שוב משפחה שתאמץ אותה, אבל הפעם המניפולציות עובדות באופן דו כיווני וזה כל מה שאפשר לומר, על מנת לא להסגיר שום פרט, שיהרוס את הצפייה מראש. את רגעי האימה והמתח של הסרט הראשון החליפו רגעים כמעט קומיים והמקאבריות והפלצות התחלפו בבנאליות ורגעים סתמיים למדי. נכון, זה סרט על הורות, במידה מסוימת ונכון שיש עוד לא מעט רגעים, שמדברים על כל הנוגע למשפחה וכיצד היא מסומלת בסרט, אבל הסימבוליזם הוא כמעט לצאת ידי חובה וסתמי למדי, כי אין לסרט הזה יותר מדי מה לומר, בין השורות. הטון והקצב של הסרט מסמנים החלשות רצינית וכזו שמורידה אותו שתי דרגות למטה, מתחת לסרט המקורי, שאחז בגרונות הצופים, בעזרת עלילה מותחת ובעזרת סאבטקסט עמוק הרבה יותר, שאשכרה גרם למחשבות מטרידות להתרוצץ במוח, בסנכרון מדויק עם רגעי האימה המזוקקים.

הרצח הראשון של היתומה הוא סיפור שאולי עדיף היה שלא יסופר. בתור סרט אימה גנרי מאוד הוא עומד בפני עצמו, בצליעה רבה. בתור פריקוול לסרט כל כך טוב, הוא מאכזב למדי וכמעט גורר אחריו חרטה. יש סיפורים ורגעים קולנועיים, אשר עדיף לו היו מאופסנים היטב בארכיון, כאשר הזיכרון מהם הוא חיובי ולא היו מזנים את הזיכרון וההצלחה, רק לשם בצע כסף. מכאן אפשר עוד למרוח את הפרנצ'ייז הזה עוד שנים רבות קדימה וייתכן כי זה עוד עלול לקרות, אבל אולי מוטב לקחת את הסיכון ולייצר קצת רעיונות מקוריים ולהפסיק להיאחז בהצלחות העבר. בקרוב ג'יימס קמרון הולך לבחון את הנוסחא הזו עלינו עם המשכון לסרט מאוד מוצלח משנת 2009, תרצו לקחת הימור לאן הוא יילך?


איפה הילדה המעצבנת הזו? | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
במילה אחת: אכזבה. בשתי מילים: מיותר למדי. בשלוש מילים: נו, יאללה...נראה. סרט אימה סביר מינוס וכמעט מניח את הדעת, שבעוכריו מתיישבת העובדה שהוא בן חורג מאוד לסרט אימה כל כך הרבה יותר טוב.

משפט על במאי הסרט:
וויליאם ברנט-בל הוא במאי סרטי אימה לא רע בכלל. בגדול. מצד אחד הוא ביים את "השטן שבפנים", שזכה לקיתונות של בוז, אך לא היה כל כך רע כמו שזכרו לו. מצד אחד ביים את "הילד", שהיה מוצלח ועם זאת, גם ומהצד השני, ביים את "הילד 2" שהיה נוראי. בגדול נראה שהוא תקוע בלופ סרטי אימה אינסופי, שאולי שווה לנסות ולשבור אותו.

משפט על השחקנים:
איזבלה פורמן התבגרה ודעכה ביכולות הקריפיות שלה. לצידה ג'וליה סטיילס, שהקריירה שלה כבר עברה את טקס האשכבה שלה מזמן. מעבר לשתיים אין שחקנים ששווים אזכור, לא בשמותיהם ולא ביכולות המשחק שלהם.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. סוגרים סיפור וקדימה הביתה. לפחות כאן מדובר בסרט קצר ולעניין. כמו שסרט אימה צריך להיות.