"אף פעם לא מאוחר": ממש לא מה שחשבתם

נדמה שאתם חושבים ויודעים בדיוק במה אתם עומדים לצפות ולו ממבט חטוף בפוסטר של הסרט וכמובן גם בזכות או בגלל השחקנית הראשית בו - אמה תומפסון. תגלגלו בראש שככל הנראה זו הולכת להיות קומדיה רומנטית על נשים באזור גיל השלישי, שרוצות קצת להרגיש בחיים ומוצאות לעצמן איזו אהבה צעירה, בדרך לא דרך, שרק התסריט יצליח להסביר. ובכן, חלק מזה נכון בהחלט, רק שמהרגע הראשון טורחות במאית הסרט: סופי הייד והתסריטאית שלו: קאת'י בראנד להסביר שהחוקים משתנים והכיוון הכללי עומד להשתנות לחלוטין ואתם תצטרכו להתאים את עצמכם אל היצירה המשותפת והנהדרת שלהן ואם לא...החוצה. קצת לפני הרגע שבו נשמעת הנקישה בדלת המלון, בו מתאכסנת בת דמותה של תומפסון, אתם יכולים לנחש שזה הולך לכיוון אחר לחלוטין ממה שחשבתם בהתחלה, כאשר הנחתם את עיניכם לכיוון כרזת הסרט.


שלום לך אישה זרה, שאני מנשק על הלחי מנימוס עסקי | באדיבות סרטי פורום פילם

תומפסון עדיין נחשבת שחקנית עסוקה ומובילה, קצת אחרי שחצתה את גיל שישים. הופעותיה עדיין נחשבות תמיד ברמה הגבוהה ביותר ורק חוסר אחידות קיים בבחירות הסרטים, שבהם היא לוקחת חלק. הסרט הזה הוא פשוט הברקה, בכל הנוגע לתסריט והבימוי שלו וכמובן, אי אפשר בלי השחקנית הראשית וגם העזר שנגדה (המגולם על ידי דריל מקורמק האירי הכובש), אשר מתגלה (פעם נוספת) בתור שחקן משכנע ושרמנטי, כשם שהוא מתיימר להיות ולהופיע בתפקידו בסרט וגם בתפקידו הגדול הנוסף מהשנה החולפת ובכלל - אייזאה ג'יזוס מהסדרה המופתית - "כנופיית ברמינגהאם", הידועים לכולם גם בתור ה-"פיקי בליינדרז".

הסרט בכיכוב השניים מתנהל, רובו ככולו, בתור דיאלוג בין שתי נפשות פצועות ושרוטות, שעל פני השטח תמיד נראות בשליטה מלאה. אם תסדרו על במה את הריהוט, זו תהיה יופי של הצגת תיאטרון. הסיפור מתחיל בהתארגנות וציפייה של צד אחד לצד השני ובאיזו שהיא סימבוליות וטקסיות בנוגע להתנהלות השניים, זה מול זה וזה בציפייה להגעת השני. האחד מייצג רוגע, קלילות וביטחון עצמי מלא, בעוד השנייה קפוצה וממתינה למפגש בין השניים, פוכרת בשערה, מסדרת מסביב ונמצאת על גבול כסיסת הציפורניים בציפייה להגעתו של החצי השני של הסרט, אל תוך חדר המלון הקטנטן, אותו שכרה בכדי שיתאים למאורע. מרגע המפגש מתחיל לו מעין משחק מרתק, כמעט כמו בין חתול לעכבר, במסגרתו כל אחד מנסה למשוך את החבל לכיוון שלו, כאשר הוא אמור להסתיים, בסופו של דבר, במיטה ובהסכמה מלאה של שני הצדדים.


זה יכול להיגמר רק פה. רק כאן ועכשיו | באדיבות סרטי פורום פילם

קצת אל תוך העלילה; דריל מקורמק מגלם את ליאו גרנד (עליו קרוי שם הסרט, בגדול ובאנגלית כמובן - לא שזה משנה למתרגמים המקומיים משהו) שהוא, בגדול, זונה ממין זכר, ג'יגולו או עובד סקס, כמו שהוא קורא לעצמו מספר פעמים. אמה תומפסון מגלמת את ננסי סטוקס, מורה לשעבר ונשואה לשעבר, לבעל אשר נפטר לפני שנתיים, שכל מה שנלמד עליו, במהלך הסרט, היא עצם העובדה שהוא היה משעמם, העניק לה נישואין משעממים ולא גרם לה לגמור אפילו פעם אחת ובתמיד במיסיונרית. מעבר לעדות על חיי נישואין משעממים, היא גם מלינה על ילדים מתסכלים, כפויי טובה ותלותיים בה למדי, על אף שהם בגילו של שותפה החד פעמי, לערב.

איך אנחנו יודעים את כל אלו מסרט שמספר על מפגשים מיניים בין אישה מבוגרת למדי לבין עובד מין לשעה? כיוון שהאישה הזו לא חוותה יותר מגבר אחד ולא חוותה איתו אורגזמה אחת מימיה ולפני שהיא נכנעת בפשטות לאל היווני השחרחר והמסותת, היא מתלבטת, נסוגה ובעיקר חרדה וממלאת את המפגש בהמון מילים, דיבורים ושיחה ערה. כעת, כאשר היא מנסה להפוך את הקערה על פיה ולצאת מהמסגרות והתכתיבים הנושנים, היא בעצם מגלה, שמבחינה תפיסתית אפילו, היא מאוד מתקשה לבצע משימה פשוטה כמו להוריד בגדים ולהתמסר.


תקשיבי, את שילמת לי...מצידי תברברי פה עד מחר | באדיבות סרטי פורום פילם

מרגע שהסקס נשאר בחוץ והשיח נכנס פנימה, נכנסים המון נושאים אל תוך הקלחת וגם אם לעיתים זה נראה כמו ברברת בלתי נגמר ופיזור על יותר מדי נושאי שיחה, הסרט מצליח להישאר ממוקד ולעשות זאת בחינניות, כאשר בכל נושא שעולה, הדמויות מסירות שכבות על גבי שכבות ובעזרת אותה ההסרה גם פותחות את עצמן עבור הקהל ועבור הזדהות מצידו כלפיהן. התהליך הזה הוא בנאלי יחסית, בכל הנוגע לסרטים מסוג זה (מז'אנר הקומדיה הרומנטית), אבל כאשר הוא מתרחש בסרט הנוכחי זה מרגיש הרבה יותר קליל ורגיש בו זמנית, על אף שלעיתים ישנם רגעים דרמטיים מאוד ונושאים כבדי משקל. השלת הקילוגרמים העודפים של הלחץ והאנאליות המחשבתית מתבצע בעזרת כימיה נהדרת בין תומפסון למקורמק, אשר מחזיקים את הסרט נפלא ויש בינם אינטראקציה נפלאה, שיח קולח ויופי של שבירות קומיות אל מול רגעים מרגשים ודרמטיים.

זה סרט שכפי שהוא מסתובב סביב הסקס בתור נושא מרכזי, אבל מסרב להיסחף אליו, כך הוא גם מסרב לחשוף את דמויותיו, בכל הנוגע לעירום שלהם. כמעט עד הסוף. הייד ובראנד מפשיטות את הדמויות שלהן מבלי להזיז בגד, כאשר כל אחת מהדמויות חושפת את המועקות העמוקות ביותר בנוגע אל עצמה והשניים גם מנהלים שיחה אשר מערבת בתוכה, בשלבים, גם נושאים כמו: יחסים בין הורים לילדים ועל הורות בכלל, ניצול מיני, זקנה, דת, משיכה, געגועים לתקופות אחרות ואפילו אחיזה במילים ומשמעותן. הכל בקלילות והומור מהדרגה הראשונה, אשר יגרמו לכם לצחוק המון ומהלב. המורה המקובעת, הלחוצה, האנאלית ובעלת רשימת המטלות גם לנושאים, שעדיף שלא יהיו להם רשימות, אשר לא חוותה יותר מגבר אחד ואפילו איתו לא חוותה מין משמעותי אל מול הג'יגולו המרשים, השרמנטי והסקסי, שמאחורי העיניים הטובות והרגועות, מסתתרת לה נפש סוערת, שלא במפתיע. ארבעה סיבובים, שפשוט אי אפשר להוריד מהם את העיניים.


אה...שלום לך, גברת רובינסון | באדיבות סרטי פורום פילם

מה שמתקבל בסופו של דבר הוא קומדיה רומנטית ודרמטית, שפשוט שונה מכל מה שחשבתם עליה, שנייה ורבע לפני שנכנסתם אל תוך אולם הקולנוע. היא הופצה לסטרימינג (עבור הולו וסרצ'לייט), ברחבי העולם ואחרי שהופיעה בפסטיבל סאנדנס, אך למרבה המזל הפעם, החליטו המפיצים המקומיים להכניס את הסרט של הבמאית האוסטרלית אל הרשימות האקסקלוסיביות שלהם ומי שמרוויח הם אנחנו; הצופים. היפוך תפקידים מהגבר העשיר והזונה של "אישה יפה" ואפילו מתן לגיטימציה לזנות חוקית הם פועל יוצא נוסף של הסרט, שמציג שני שחקנים, בשני שלבים שונים של הקריירה ובהופעות נפלאות, כתוב ומבוצע נפלא ובעיקר מפתיע. מפתיע לטובה ובענק.

משפט על הסרט:
איזו חוויה מענגת, מרוממת ואפילו קצת מחרמנת. איך שלא תהפכו את הסרט הזה, הוא פשוט מנה גדושה של כיף, סקסיות, שובבות וגם כובד משקל, שלא תצפו לקבל מסרט במעמדו. הוא כל כך הרבה דברים ומתייחס לכל כך הרבה נושאים, שאפשר ללכת לאיבוד ועם זאת, דווקא אולי לשאוב את מרביתם, לכדי תצרף נפלא, שפשוט כיף לבנות אותו.


אתה היית שובב היום, ילד | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הבמאית:
סופי הייד, במאית אוסטרלית בלי הרבה עבודה מאחוריה, אבל עם יופי של עבודה בסרט הספציפי הזה, כזו אשר מנצחת בכל כך הרבה שלבים; החל מבחירת פסקול, שחקנים, מיקום ושימוש בו. פשוט נפלאה.

משפט על השחקנים:
אמה תומפסון בהופעה שראויה להתייחסות מיוחדת. היא כל כך הרבה דברים בתפקידה הנוכחי ומעל הכל, אישה פגיעה, נוירוטית וכזו שמנסה לנתב את הסירה, בה היא שטה, למחוזות חדשים וטובים יותר, על אף הסערה המתחוללת בתוכה, ללא הרף. המון נושאים על הפרק, בכולם היא נוגעת באלגנטיות והומור ופשוט תענוג צרוף, לראות אותה מתפרקת ומתחברת מחדש על המסך. דריל מקורמק הוא הפתעה למי שלא ראה אותו עדיין ב-"פיקי...", שם כבר בעונה הנוכחית הוא מייצר קפיצה אלגנטית אל השרמנטיות, שהתפקיד הנוכחי דורש ממנו והוא נפלא, עדין, משכנע וכובש.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי, אשר מתחלקים לארבעה פרקים ובהחלט לא צריכים להתארך בדקה אחת יותר.