"החשוד העיקרי": החשוד בגניבה מאיטלקי

הטריק של הסרט הזה כבר נוסה בלא מעט כאלו שקדמו לו, קטנים כגדולים; דוגמת "התרסקות" של פול האגיס או אם נפליג למחוזות אלימים יותר - "ספרות זולה" המופתי של קוונטין טרנטינו. נושא ההבדלים בין מעמדות, בקיצוניות יחסית, גם הודגם היטב בזוכה האוסקר של האגיס ואם לדייק עוד קצת, בפרטים, הרי שהסרט הנוכחי מבוסס, בהישענות כמעט מלאה, על סרט איטלקי, בשם "הון אנושי", של פאולו וירזי. הסרט האיטלקי ההוא, שיצא לפני כמעט עשור, זיכה את השחקנית הראשית בו (ולריה ברוני טדסקי) בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל טרייבקה היוקרתי והנחשב.

הסרט האיטלקי וגם זה האמריקאי חולקים את אותו שם באנגלית; עובדה משנית עבור המתרגמים המקומיים, אשר החליטו להפוך את זה הנוכחי למועמד להיות חלק מסרטי ז'אנר אקשן-פשע, כאשר העניקו לו את התרגום המפוקפק, הנוראי והתלוש, אשר סופק בסופו של דבר. מעבר לחלוקה של אותו השם, מדובר גם בעלילה כמעט זהה לחלוטין ובשכפול, דובר אנגלית, עבור האמריקאיים, שמעדיפים שידברו בשפה שלהם בלבד ולא מעוניינים לאמץ סרטים זרים, בתור חלק מהחבילה הקולנועית שלהם. מה טוב, שדווקא במקרים כאלו, אפשר לראות את השינוי המיוחל שנטפליקס הכניסה לתרבות האמריקאית וגם לתרבות העולמית בכלל, כאשר הרבה בזכותה גילו רבים שאנגלית היא לא השפה היחידה לייצר תכנים ראויים לצפייה.


קבל אותי באנגלית | באדיבות סרטי שובל ויונייטד קינג

הטריק, עליו דובר קודם לכן וקצת נשכח בהמשך הטקסט, הוא כזה אשר מדבר על סרט שמחלק את עצמו מראש לשלושה חלקים ובכל חלק נקודת מבט אחרת וזווית שונה של גיבור אחר בסיפור. בתחילתו יש חוליה אחת מקשרת וברגע שמתירים את הפלונטר הראשוני, הסיפור המלא מתפרץ החוצה, בשלוש הסתעפויות, שלכל אחת מהן מתקיימת הזווית שלה לעלילה. כל הסתעפות מהווה מעין גרסה פרטית, מנקודת מבט מסוימת למתחרש וכמובן מגלמת בתוכה את החששות האישיים, הקושרים את אותה הדמות ל(כמעט)מקגאפין של הסרט. וכך, מזיז המנוע העלילתי הראשי את הגלגלים בדקות הראשונות ואלו משיבים לו בגלגול טורי לשלושה כיוונים שונים, רק בשביל לייצר עלייה חזרה אל הגבעה, ממנה נזרקו.

מה שמניע את הסרט קדימה הוא תאונת דרכים של רכב, אשר נוסע בדרך אפלולית ופוגע-לא פוגע ברוכב אופניים, אשר עף הצידה ומתנגש בעץ. הרכב, ממנו בוקעת מוזיקה חזקה, עוצר לשנייה ורבע...ממשיך בנסיעתו כאילו לא קרה כלום ואז...אז מגיע לייב שרייבר. שרייבר מגלם את תפקידו של דרו; אדם פשוט למדי, בעל עסק קטן ולא רווחי במיוחד, אשר מגיע לביתו של מנהל קרנות הון סיכון, בכדי להוריד את בתו, אשר יוצאת עם בנו של האדון העשיר יותר. כאשר הוא פוגש את הורי הנער, איתו יוצאת הבת, הוא מנסה להזדחל אל תוך הזדמנות עסקית, בכדי לגדול, באופן אישי, דרך הימור, באופן בטוח ככל האפשר, על עתיד טוב יותר בשבילו ובשביל אשתו הצעירה ובתו המתבגרת.


תן צ'אנס, בסיכון נמוך. כן? | באדיבות סרטי שובל ויונייטד קינג

מאותו הרגע יוצא הסרט למסע מפוצל, כאשר איננו מאפשר לצופה לצפות בכל הפיצול הזה בבת אחת ובמקביל, אלא באופן טורי ומתגלגל, כאמור. הסיפור והעלילה מתרחבים לצדדים ומעניקים כמה קולות וכמה גרסאות לקו עלילתי אחד. כל מה שאתם חושבים ומנחשים בנוגע לדורס, מטוב כי תשימו בצד ותמתינו על מנת לנחש ולהבין מי קשור למי, למה ובאיזו צורה. בינתיים כל אחת מהדמויות מקבלת את הרחבת היריעה שלה ועל אף שלא כל הסיפורים מעניינים במידה שווה, יש לא מעט עניין בהצגת הדמויות הראשיות מכמה זוויות והעמקה אליהן ואל הסטטוס החברתי שהן מייצגות. ההון האנושי של הסרט הזה הוא מורחב ומגוון, מפולח לפי מעמדות, גילאים וגם כמובן מגדרים וכיצד כל המטען, שכל אחת מהדמויות סוחבת אחריה, מעצב אותה ואת התגובות שלה להתרחשות הראשית, אותה מציבה העלילה.

במרכז הסיפור מתקיימות, במקביל ולחוד שתי משפחות, אשר כל אחת מהדמויות שבה מקבלת מיקוד מסוים, בין אם היא מתופקדת בתור נציגה ראשית או משנית של המשפחה. המשפחה ממעמד הביניים אל מול המעמד הגבוה. המנותקים מול אלו שרוצים להתחבר (או יותר נכון - זה שרוצה להתחבר) וכל אחד ואחת בנפרד. לכל דמות יש קול ויש נתיב משלה, בו היא פוסעת לפני ואחרי המקרה, אשר בצירוף למקרים נוספים, הופך להיות בסיס איתן לטלטלות ותנודות עלילתיות מאסיביות, שגורמות לכל אחת ואחד מהמשתתפים להשתנות ולהתאקלם, על פי המצב החדש שנוצר - כל אחת, על פי הבסיס ההתנהגותי, המוכר לה, בזכות הסטטוס אליו היא משתייכת ומאלץ אותה להגיב באופן כמעט אוטומטי.


לא רק הדודה של ספיידי, למקרה ששכחתם | באדיבות סרטי שובל ויונייטד קינג

אם קצת נתעמק בדמויות, נוכל למצוא ראשון את קווינט, מנהל הקרנות האליטיסט (המגולם על ידי פיטר סארסגארד), אשר חושב שכולם בכף ידו. באותה כף יד ניתן למצוא את אשתו: קארי (המגולמת על ידי מאריסה טומיי), שהיא רעיית עשיר שבעה ומתוסכלת, אשר מחפשת ריגושים שלא בהכרח יגרמו לפירוק נישואיה ויוציאו אותה מאזור הנוחות שלה. בנו הבכור, ג'יימי, שסוחב בעיות אבא ומרגיש חובה לעמוד בסטנדרט גבוה, בשביל לרצות את אביו. בצד השני דובר כבר על דרו, שעושה רושם עלוקתי וטורדני במיוחד. הוא מגדל את בתו שאנון (המגולמת על ידי מאיה הוק - הבת של אית'ן הוק, אומה תורמן ושחקנית בסדרה "דברים מוזרים") ונשוי לרוני, הצעירה ממנו ומשמשת כאם חורגת לשאנון ומטעמי ספוילרים, לא נרחיב על תפקידה ותפקודה בעלילה.

העלילה, כמו עשרות אחרות לפניה, שוזרת את הדמויות זו בזו, בטווח ימים קצרצר ובסיפורים מקבילים, על אותו ציר קצר של זמן. ההתנגשויות בין סגנון החיים והבעיות המציפות כל אחת מהדמויות הוא מעניין, אבל ממש עד הרגע האחרון כמעט ולא מייצר מעורבות אמיתית והבנה מצד הצופה, כאשר ברור לכולם סביב מה נסובה העלילה. על אף המחסור בקשירה אמיתית וכנה אל מרבית הדמויות. תוסיפו לכך את ההנגשה של הסרט לקהל המקומי, בעזרת חופן שחקנים אמריקאים מוכרים מספיק, על מנת שיוכלו לצרוך אותו בקלות ותייצרו את העניין הדרוש, אשר הסרט הזה ציפה ליצור, על אף אפס המקוריות שהוא מייצג.


סע מהר, שלא יעצרו לבקש נדבות | באדיבות סרטי שובל ויונייטד קינג

משפט על הסרט:
גם אם הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, גם אם הוא חיקוי אמריקאי זול וגם אם לא כל השחקנים המשתתפים בו מעניקים את המאמץ המינימאלי בשביל לשכנע את הצופים, מדובר עדיין בסרט מספיק טוב בשביל צפייה ראשונה בסיפור המקורי, אם טרם צפיתם באיטלקי. אם לא בא לכם אנגלית - תעברו למקור.

משפט על הבמאי:
מארק מאיירס הוא לא קרוב משפחה של מייק מאיירס. אחרי שהורדנו את זה מעל השולחן, אפשר להתרכז בבמאי פחות מוכר, אשר אחראי על סרט או שניים, שייצרו באז בעצמם, אבל לא מספיק בשביל לעשות ממנו עדיין שם מוכר בכל בית באמריקה.

משפט על השחקנים:
שרייבר וסארסגארד בהופעות חלשות למדי. הוק בהופעה מתאמצת מדי, אלכס וולף לא רע בכלל ומעל כולם (וכולן) נמצאת מאריסה טומיי, אשר גונבת את מרבית הסצנות הטובות ואת רוב ההצגה.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. קצר וקולע. לא נמרח בדקה אפילו. תעודת כבוד.