"עת למות": העת של הקריירות למות כבר הגיעה ממזמן

הזבלונים בכיכובו של ברוס וויליס ממשיכים, משום מה, להציף את בתי הקולנוע שלנו, בעתות הקיץ ומעבר לכך שהמזגן לא משולם על ידיכם (הכרטיס, הפופקורן וכל השאר; דווקא כן), אין סיבה מיוחדת ללכת ולצפות בסרט הזה באולמות הקולנוע. רק לפני שבועיים הגיע לכאן "תוכנית פריצה" הכושל מאוד מאוד, בכיכובו, אשר השתחרר בשנת 2021, כחלק מתוכנית שמונת הסרטים, בהם משתתף השחקן הוותיק, שפרש לא מכבר, בגלל בעיות בריאותיות והנה, שנת 2022 היא שנה חדשה, במסגרתה שלשל השחקן הוותיק שמיניית סרטים נוספת ולולא היינו יודעים על פרישתו המאולצת, ייתכן והיה מספיק להוסיף עוד איזו חמישיית סרטים לשנה הבאה.

הפעם תפקידו של וויליס מזערי, יחסית והוא משאיר את הבמה לשחקנים בינוניים-גרועים אחרים, שחלקם כבר ידעו תקופות טובות יותר. בדיוק כמותו. גם כאן ניכר הקושי בתפקוד ובדיבור של וויליס. גם כאן אין לעלילה אחיזה מינימאלית במציאות הבסיסית ביותר, התסריט הוא ברמת כתיבה של ילדים בחטיבת ביניים ושלא נתחיל לדבר על האפקטים המיוחדים, שנראים כאילו צולמו ונערכו על ידי מצלמת פלאפון מדור ישן ועל ידי אפליקציות חובבנים. אין הרבה גם מה לספר הפעם, מעבר לטרוניות הרגילות בנוגע לאיכותם של הסרטים, בהם משתתף וויליס ואותם מפיצות החברות המקומיות, שכאילו נותנות תחושה שאין להן שום עניין באיכות או ברמה מינימאלית.


תיכף אני מגיע לביצית הזו, אני אראה לה מה זה | באדיבות סרטי יונייטד קינג

לפרקים זה נראה כמו סרט אקשן לגיטימי, אבל הפרקים הללו נמדדים בקושי בשניות ומיד איכותו של הסרט מתדרדרת אל מתחת לאפס. החורים העלילתיים מצביעים, בפעם המי יודע כמה, על רמת כותבים מגוחכת, השורות לשחקנים בגדר בדיחה והשחקנים עצמם מתאימים את רמתם אל הרמה הכללית של הסרט ונראים כמו קלישאות מהלכות, במקרה הטוב. אין שום קשר בין תוכנו של הסרט למציאות, ברמה הכי בסיסית שלה וברגע שנכנסים לסיפור פיצוצים והיריות רועמות מסביב, אפשר גם לראות עבודת גרפיקה ואפקטים, שפשוט נראים כאילו נלקחו משנים רחוקות אחורה. מביך לראות את זה מתרחש על המסך בקולנוע ויביך אתכם גם לצפות בזה בבית, במקרה שינוחו עיניכם על הטלוויזיה, מבלי היכולת להעביר את הסרט בשלט.

הסרט זורק את הצופים היישר למקרה של בני ערובה בבית ספר וליחידה מיוחדת של לוחמים, אשר ממתינה לאישור ממפקד המשטרה להסתער פנימה, עם כל כוח האש שיש להם. האירוע מסתבך והטראומות מתחילות לחלחל אל תוך אלו ששרדו, רק בשביל להוות סיפור רקע בעבור כל המשתתפים בסרט. כמה שנים לאחר מכן וטים, אחד ממעורבי האירוע ההוא, מוצא את עצמו נכנס לעימות עם עבריין מקומי, השולט ברחובות. מכאן לשם, סכום נקבע לחופש של טים והוא צריך ללכת ולהשיג אותו ובשביל זה כמובן הוא חייב את החבר'ה שלו מפעם, לאיחוד בפעם האחרונה ורק בשביל לקנות את החופש שלו ושל משפחתו בחזרה. האיחוד יוצא לדרך ואתם יכולים לקום מהנמנום.


פרצוף קשוח מספר 1 | באדיבות סרטי יונייטד קינג

בלתי אפשרי להעיד, בסרטים מסוג זה, על חיבור כלשהו לאחת הדמויות, שנשארות שטוחות כמו פלקט, אשר ממתין ביום הראשון של בית הספר, לילדי כיתה א', שיציירו עליו. הכל מהיר וחד פעמי, החיבור בין הדמויות לקהל ובינן לבין עצמן רופף, במקרה הטוב וקרוע במקרה הרגיל והעין (וגם האוזן) מתקשה להתרגל לטקסטים, לצילומים החובבניים ולעבודת העריכה והאפקטים המצחיקים, שיש לסרט הזה ולדומיו להציע. שוב מרגיש שהגיעו לעשות עלינו סיבוב ושוב נבקש להשתמש בביקורת זו בתור המלצה ובתור נסיוב מנע, שיעזור לכם לקבל החלטה קלה ופשוט לדלג על הסרט הזה, כאשר אתם עומדים ומתלבטים בנוגע לקניית כרטיס ולאיזה מהסרטים להיכנס, בעמידתכם בקופות של אולמות הקולנוע.

עוד סרט נשכח, במסגרתו וויליס מאבד עוד חלק מנשמתו, שכבר נפצעה ומתה ממזמן. עוד קרוב לשעתיים שלא יחזרו אליכם בחיים ועוד דוגמא לסרט, שלא מחפש אפילו לרגע את המקוריות ומסתפק בפחות מהמינימום ולו רק לשם ההפצה. רמה נמוכה, ביצועים כושלים בכל פרמטר אפשרי ועלילה מטופשת, חסרת היגיון וחסרת נקודות חיוביות, בתוכה ומחוצה לה. זה מרגיש בכל פעם שכבר נגמרו המילים, בכל הנוגע לסרטים הזניחים, במסגרת ז'אנר שמותאם למתבגרים בעיקר, אבל בכל פעם אפשר למצוא עוד ועוד מילים בשביל לנסות ולתאר את הרצון להביא לכאן סרטים נורמליים, שלא חייבים להיות חלק מיקומי הקומיקס האינסופיים של מארוול את DC.


פרצוף קשוח מספר 2 | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
עוד זבל שנשאר על רצפות רבות של חדרי עריכה. אחרי שנלעס ונזרק, הוא מודבק ומטולא על ידי אספני תסריטים מתים והצליח, בניגוד לכל הסיכויים, לקרום עור וגידים וכמה חבל שכך.


משפט על הבמאי:
ווס מילר הוא עוד במאי סרטי זבל, אשר מלהק, בדומה להרבה קולגות שלו בתפקיד ובמעמד, את השחקנים שהוליווד סיימה להשתמש בהם וירקה אותם אל מחוץ לכתלים היוקרתיים שלה. אין מאחוריו הרבה היסטוריה ורצוי, שאם זה הכיוון שאותו הוא לוקח, שגם לא ישאיר הרבה היסטוריה הלאה.


משפט על השחקנים:
ברוס וויליס עם ליקויי הדיבור ההולכים ומתפתחים שלו פשוט נראה נורא ונשמע עוד יותר נורא. פרנק גרילו בתפקיד סביר ועצוב שהוא עוד נותן במה לסרטים מסוג זה, מכיוון שהוא כבר הוכיח בשנים האחרונות שהוא מסוגל לקצת יותר. קווין דילון, אחיו של מאט דילון, (ודומה לו באופן מפחיד) הוא צל עגמומי של אחיו ושחקן איום ונורא ואיתו שמות נוספים ולא מרשימים, כמו ג'יאני קאפלדי, למשל, אשר מגיח לתפקיד מצחיק יותר מאשר רציני.


הגנריים לנשק | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים. כמעט חצי שעה יותר ממה שצריך היה הסרט הזה.