"עולם היורה: עולם חדש": פארק הג'ורה

כמה חבל שהוליווד מקדשת את הקפיטליזם והרווחיות מעל הכל. את המקוריות כבר לא ניתן להשיב לסדרת הסרטים הזו, מהסרט השני המקורי שלה בערך, אבל לפחות ייחודיות ואיכות הייתה יכולה לנסות ולהשתחל פנימה. טוב, נו...עזבו. הסרט השלישי בסדרת הסרטים החדשים סוגר בסטה, לפחות עד שמישהו יחשוב שזה רעיון טוב למתוח את המסטיק הלעוס הזה עוד קצת. כיאה לפינאלה של טרילוגיה, כל הקצוות מכל התקופות מנסים להגיע לכדי פרימה מוחלטת והתרה קולנועית מקסימלית, רק שהבעיה הגדולה של אותו גונג סיום, שהוא רועש מאוד וארוך כל כך, שהוא מוציא את כל יושבי הקולנוע עם צלצולים בלתי פוסקים באוזניים.


זה טריק של הדרקון הראשון...העתקה בוטה, כמו כל סדרת הסרטים הזו | צילום באדיבות Tulip Entertainment

בשנות התשעים סטיבן שפילברג יצר פארק עצום ומלא בדינוזאורים, שאינו פארק לאוכלוסיית יוצאי ברית המועצות לשעבר בלבד. הפארק, הקרוי על שם יורי, הפך לתופעה מטורפת בקרב קהל המעריצים של במאי העל היהודי והתהודה הביאה עמה סרט המשך, כארבע שנים לאחר מכן. סרט ההמשך החל לסמן את תהליך הירידה הטבעי, בסרטים מסוגו והניינטיז נגמרו. שנה לאחר פתיחתו של מילניום חדש שפילברג נותר בצוות ההפקה בלבד ומסר את מושכות הבמאי לג'ו ג'ונסטון (אשר ביים את "מותק, הילדים התכווצו", "ג'ומנג'י& quot; המקורי ו"שמי אוקטובר" לפני כן), שביים את הסרט השלישי וממנו לא התאושש, עד שהגיע, לפני עשר שנים, לביים את "קפטן אמריקה: גיבור העל הראשון". ג'ונסטון ריסק את הפרנצ'ייז עם סרט שלישי כושל, אשר נתן מנוחה לצופים, באשר הם על מנת לבלות 14 שנים שקטות ונטולות דינוזאורים קולנועיים.

לפני כשבע שנים לקח במאי העל המוצלח, כמעט לשעבר, את הפרויקט שלו למילניום החדש בסערה ובתלת מימד ושוב מעמדת ההפקה, הניח את המפתחות בידיו של קולין טרברו, אשר לא עשה יותר מדי עד אז, בכל הנוגע לצעקות "אקשן" על הסט ונתן לו אות ירוק להשתולל. טרברו לא המציא את העולם מחדש, אבל השם הכללי השתנה, הגיבורים השתנו והקונספט התעדכן במעט. הפארק נותר זהה, אבל מרשים הרבה יותר. הטכנולוגיה החדשה יחסית נראתה מבריקה ומצוחצחת ועל אף שמבחינה עלילתית לא נרשם שום חידוש מרעיש או מרגש, חוויית הצפייה הייתה מרוממת רוח והסרט היה נהדר. השני, כמו בסבב הקודם, הדגים מגמת ירידה מתונה, כשלוש שנים לאחר צאתו של הראשון ולבסוף הגענו לשלישי, בעשור חדש ושוב...ירידה נוספת, פחות מתונה, שנגמרת בהתרסקות זהה למדי, כמו בתחילת המילניום.


אני הולכת לצלול למים עכורים, בדיוק כמו הסרט הזה | צילום באדיבות Tulip Entertainment

העלילה לא הייתה משנה מעולם וגם לא תשנה בעוד שניים או שלושה עשורים, אבל הפעם ירידה נוספת נרשמה גם בכל הנוגע ל-CGI ולדמויות הפלסטיות של הדינוזאורים, שנראים זוועה ורחוקים מלשכנע, בכל הנוגע לוויזואליות שלהם. לעיתים הן נראות כמו בובות, לעיתים זה נראה קצת יותר טוב ובגדר הסביר. בכל הנוגע לחוויית השמיעה של הסרט, ובכן...אם תגיע לאולמות, בעלי הדגש עם גודל תמונה וחוזק סאונד, כנראה שאוזניכם תחרשנה, עם כל צווחת רפטור ושאגת גיגנטוזאורוס או טירנוזאורוס רקס. אורכו של הסרט לא גירד אפילו את גבולות הסביר והתפרץ מעל ומעבר למקובל ולרצוי, כאשר תוכן אמיתי אין ובאמת שלולא אפקטים קולנועיים מרשימים, לפרקים מסוימים וגם מעט ערגה (ואולי קצת רחמים) אל עבר הצוות הישן, שהגיע למפגש מחזור בתשלום (שהם מקבלים, בעיקר), כנראה שהציון שלו היה הרבה יותר נמוך.

עלילתו של הסרט השלישי בסדרה החדשה מתרחשת מספר שנים לאחר שהדינוזאורים פרצו אל מחוץ לפארק המגדר אותם והחלו להתערבב עם שאר אוכלוסיית העולם. בפתיחה מוצלחת למדי, אקספוזיציית הסרט מספרת בכתבה מסכמת, במיוחד עבורינו; הצופים, אודות הקשיים שיש לאנושות בהכלת הטורפים הפרה-היסטוריים, אשר החלו להסתובב בין בני האדם ושאר החיות. הקו הזה מנסה להיכנס לסאבטקסט הראשון, בכל הנוגע לחיים משותפים עם ישויות שעשויות לאיים על הקיום האנושי ובד בבד גם להתיים לצידו. שם זה בערך נגמר, כיוון שלאחר כמה רגעים של הסברים מקדימים נוחתת העלילה אצל אואן וקלייר, אשר משמשים הורים לנכדתו המשובטת של פרופסור לוקווד: מייזי, למקרה שהצלחתם להיזכר בה מהסרטים הקודמים ומשם העלילה רצה על אוטומט, בלי הרבה תוכן עמוק יותר מדי. מייזי מגלה תסמינים עירניים של מתבגרת טיפוסית ושונאת את שני הוריה המאמצים והרשעים, אשר רוצים להרחיק אותה מסכנות קיומיות ומחטיפות, על מנת להפוך למושא לניסויים מדעיים ו...דינוזאורים, אתם יודעים.


שכחו אותך מהניינטיז....או כן, כן, כן...מי חמוד וענתיקה? | צילום באדיבות Tulip Entertainment

בינתיים ובחלק אחר של העולם, מתגלה בכלל זן חדש של ארבה, אשר גורם לנזק ליבולים ומקרב את אוכלוסיית העולם למשבר קיומי חמור. הארבה הוא בגודל של ארנב, אבל נחמד הרבה פחות. החוקרים את מקרי הארבה הם שניים מהצוות של סרטי "פארק היורה"; אלי סאטלר ואלן גרנט (המגולמים על ידי לורה דרן הנמתחת והמנותחת וסם ניל, שהתבלבל וחשב שהוא הריסון פורד, בחלק ניכר מהזמן בסרט) והם מוזמנים, באורח פלא ובעיתוי ממש מקרי, על ידי איאן מקולם (המגולם על ידי ג'ף גולדבלום) להגיע לתאגיד, בו הוא עובד, בכדי לנסות ולקשר בינו לבין ארבה העל. התאגיד, מיותר לציין, יושב בלב ליבו של אי הרחוק משאר אוכלוסיית העולם ומכיל בתוכו...ניחשתם נכון: דינוזאורים. אלו דינוזאורים לשימור ושיפור, בניגוד לאלו הסוררים, אשר מטיילים להם ברחבי העולם; טורפים אנשים (אוף סקרין כמובן), סוסים ושאר חיות, על מנת לשמור על האיזון החדש.

בשלב מסוים עלילות שני הסרטים המאוחדים לאחד, ארוך ובלתי נגמר, יצטלבו וכולם ינחתו על אי בודד אחד, וזאת על מנת להתיר כמה פלונטרים. יש גם רשע והוא, באופן לא מפתיע מיוחד, בעל ממון, כוונות זדון ומזכיר את מיטב עשירי העולם, השולטים בתאגידים המובילים בו. שאר העלילה תהיה עבורכם לנסות ולפענח או לגלות אליה אכפתיות כלשהי והיא תתגלגל לה לאיטה, בקצב הצב מתקופת הקרטיקון, אל עבר כותרות הסיום והקרדיטים. שום דבר חדש ויתרה מכך, דווקא הרבה רגעי הומאז' שוטפים את הסרט ואיתם גם ניסיונות להישען על רגעים קלאסיים מהסרט הראשון והמקורי, אשר הוליד, בסופו של דבר, צמד טרילוגיות ושאלוהים יעזור לנו אם שפילברג מתכנן, בשלב מסוים של חייו, להגיע לשלישיית טרילוגיות, על מנת לנסות ולשבור שיא מסוים שלא קשור לביצועים, כי אם לכמות נטו.


את מוכרת לי מפעם...אולי מגלגול אחר | צילום באדיבות Tulip Entertainment

מעבר לכך שהסרט נמתח ללא סוף, הטקסטים שלו אידיוטיים, במרבית שלביו והוא מרגיש כאילו מייקל ביי הגיע לרצוח סדרת סרטים חדשה. כמו כן נרשמת אכזבה נוספת שדווקא היכן שהיה אפשר לייצר מקוריות, העדיפו יוצריו של הסרט להנמיך להבות, בכל הנוגע להשתלבות של הדינוזאורים בסביבת בני האדם, כחלק ממציאות חדשה. הרגעים הללו מקבלים טיפול סתמי, אוורירי ומסתיימים בסיקוונס אקשן מופרך ומטורלל לחלוטין, שאורכו שווה ערך או אפילו קצר יותר מאורכה של האקספוזיציה. רצוי ואופיו של הסרט היה שונה, בצורה שבה היה נשאר עוד קצת מקום למקוריות ולדרך חדשה למדי, דרכה אפשר היה לספר את הסיפור של "עולם היורה" באופן טוב הרבה יותר.


מדובר בסרט שהוא בשורה עצובה לסדרת סרטים שהרשימה, במרבית שלביה, על אף שתוכן אמיתי לא תמיד היה בה. פרידה רועמת, רועשת וצווחנית משתי סדרות סרטים, שגם הניבו סדרת ספין אוף טלווזיונית ומצליחה מאת בית היוצר של נטפליקס, בעיקר בקרב קהל הילדים. באולם הקולנוע שבו הוקרן הסרט בהקרנת טרום הבכורה שלו הסתובב דינוזאור בובתי וחימם את מפעילו / מפעילתו. דינוזאור המחמד, המופעל על ידי מפעיל או מפעילה, משך הרבה תשומת לב וכמעט השכיח לא מעט מושבים ריקים, אשר לא מאפיינים טרום בכורות לסרטי בלוקבאסטר פוטנציאליים. מדובר בתעודת עניות נוספת לסרט, שכבר קשה לומר שמישהו חיכה או ציפה למשהו ממנו, מעבר לכך שהוא פשוט יסתיים וייתן לנו להשלים את השינה, נטולת הצווחות, במקום אחר.


מה אתה צועק, מה?! | צילום באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
אי התאמה בין שמות הסרטים, כאשר השני היה קרוי "עולם היורה: נפילת הממלכה", על שם נפילתה החופשית של סדרת הסרטים הללו, בסופו של דבר אל עבר בור גדול ומלא במיטב הדינוזאורים הטורפים. שום עולם חדש לא נצפה בסרט הזה, להיפך; עולם ישן ומיושן עד מאוד וכזה שדווקא מדגים המון אלמנטים שלא צריך לקחת מסדרת סרטים, הלאה - אל הבאה בתור.


משפט על הבמאי:
קולין טרברו ביים את הסרט הראשון. טרברו הצליח מעל ומעבר למצופה והתקדם עם "הספר של הנרי" החביב. בזמן שהוא החל מנוחה מהסרט השני בסך הכל שביים, הוא העביר את מקל הבמאי אל חואן אנטוניו באיונה, שביים את השני בסדרה והחזיר לו את המקל, בשביל לחרב לעצמו ולצופים את האחרון בטרילוגיה הזו.


משפט על השחקנים:
כריס פראט לא ממצה רבע מהפוטנציאל שלו ונראה מביך לפרקים לא מעטים. ברייס דאלאס האוורד כבר מצאה נישה נפלאה, במסגרתה היא מביימת פרקים של סדרות מוצלחות ושלושת הקשישים מקבלים הזדמנות נפלאה לחזור לקדמת הבמה ומגלמים את דמויותיהם באופן סביר למדי.


הלו...סרטי ג'דאייז זה לא כאן | צילום באדיבות Tulip Entertainment

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשרים! שעה יותר ממה שצריך. איזו מריחה מפוארת ואיזו עלייה חדה לסדרת סרטים שהמקסימום שהגיע אליהם אחד מהסרטים היה שעתיים וכמה דקות.