"משחקת באש": משחק של דמעות (ובושה)

בראשית (או נכון יותר, בשנת 1980) ברא סטיבן קינג את "אש זרה"; סיפור על ילדה להורים בעלי כוחות, אשר ניתנו להם במסגרת ניסוי סודי של הממשלה. כמו בלא מעט ספרי סטיבן קינג, גם בספר הזה יש ילדה, אשר לה כוחות מיוחדים; במקרה הזה היא מבער אנושי, אשר יכול לשרוף בכוח המחשבה כל מה שסביבו. גם בספר הזה היא מעוררת דאגה, מכוחותיה, אשר עשויים לצאת משליטה בכל רגע נתון והם עוד יצאו והיא תצטרך לדעת כיצד להשתמש בהם, כדי...נו...להיות מוכנה לכל מקרה שלא יבוא ואם אתם יכולים לנחש נכון, הוא עוד בוא יבוא.


בתחרות צמודה, בנוגע למי פחות טובה | צילום: Screen Rant

אנחנו קופצים ארבע שנים במכונת הזמן שלנו ומגיעים לשנת 1984. שנים נהדרות לקולנוע וגם לכיס של סטיבן קינג, אשר משלשל לתוכו ערימות של דולרים וסנטים בעבור תמלוגים על צמד ספרים שלו, אשר מבשילים לכדי סרטים. "ילדי התירס" וגם "יורקת האש" כי בארץ, מסתבר, שקשה לתרגם סימולטנית את השם Firestarter או לחילופין את שם הספר בעברית ("אש זרה", זוכרים? מהפסקה למעלה). בסרט מככבים מרטין שין ופרדי ג'ונס (בעל הגבות העבותות מהסרט "חולית" הראשון); זצ"ל, הת'ר לוקליר; תבדל"א וילדה אחת קטנה, שפרצה שנתיים לפני כן בסרט קטן בשם: "אי.טי - חבר מכוכב אחר". לילדה קראו דרו ברימור והיא כיכבה בסרט בינוני פלוס, שניכר כי אפשר היה לסתום עליו ועל הסיפור שמאחוריו את הגולל בכל הנוגע לניסיונות הקולנועיים, עבור הספר.

מדלגים בצעדי ענק כמעט שלושים שנים קדימה לגרסה הקולנועית החדשה, לסיפור שכבר סופר עשרות אלפי פעמים, בהשראת ספריו והסרטים שנוצרו על פיו של סטיבן קינג. כוחות על בחסות ממשלתית ורדיפה אחרי החריג, אפשר למצוא בסדרה שבדיוק היום משתחררת לעונה השלישית ב-Amazon Prime ונקראת The Boys. לא ברור למה היה צריך לייצר גרסה נוספת לספר שיצא לפני שלושים ושתיים שנים, שהגרסה הקודמת שלו הייתה חיוורת בעצמה ומאז הקולנוע כבר ייצר עוד עשרות גרסאות לאותו הסיפור. הוליווד, אשר משוועת כבר שנים לקצת מקוריות, מוכיחה דרך הסרט הזה, שאין הרבה למה לצפות מעבר לעוד ערימות של חידושים והמשכונים בלתי פוסקים וממוחזרים.


שמישהו יביא לי גומיה! | באדיבות סרטי Tulip Entertainment

אם במקרה ראיתם את שם הסרט והתגנב לפניכם חיוך, בזכות זיכרון מלהיט העל זמני של להקת ה-Prodigy, קצת לפני הכניסה לאולם הקולנוע, עדיף שתעצרו ותחשבו מסלול מחדש. אל תתנו לשם המקורי לתעתע, כיוון שהוא דווקא כן שומר על הזיקה לשם הספר ולשם הסרט משנות השמונים, אבל מעבר לכך ובשנת 2022, הוא נותר צל חיוור נוסף לתרגום סרטי קינג למסך הגדול. מדובר במשהו שנראה ומרגיש כמו טעות נגררת של מפיקי הסרט והכוכב הראשי שלו, שדווקא כבר הוכיח לאחרונה כי יש בו קצת יותר מהקוביות בבטן והמראה החיצוני, כאשר כיכב בסרט "משפטו של טד בנדי".

וכך חוזרים הצופים והקוראים בפעם השלישית לסיפור של צ'ארלי מק'גי הצעירה, שכבר מגיל צעיר מתגלה כפירומנית קינטית לא קטנה ומוסיפה אלמנטים חדשים של לחץ להורים צעירים, שצריכים לדאוג שהיא תמיד מרוצה, אחרת....שריפה בבית. עם התקדמות הסרט מגלים הצופים שגם הוריה אוחזים בכוחות על טבעיים, שהם תולדה של ניסוי ממשלתי וכעת הם מתגוררים להם כמשפחה נורמלית, מתחת לרדאר של הגופים האחראיים ליצירתם. קפיצה זריזה משריפה, לה היא גורמת בגיל עריסה ולעריסה עצמה, מביאה את הצופים לפגוש בצ'ארלי בת ה-12, שמתחילה לגלות עוד ועוד כי הכוחות שלה לא מצייתים לניסיונות ההרגעה המזויפים שניסתה לאמץ בחסות עצות הוריה.


אני מוציא לאט לאט את תפוחי האדמה, כדי שתוכלי לצלות אותם לצהריים | באדיבות סרטי Tulip Entertainment

הסרט נותן קצת זמן לעלילה להתפתח באופן הצפוי למדי ומאז...שעמומון אחד גדול וארוך, על אף שמבחינת הזמן הכולל שלו הוא די קצר. צ'ארלי ואביה יוצאים למסע הימלטות מצייד ראשים, הנשלח בחסות אותו מוסד ממשלתי מוסווה, אשר הפך את הוריה למה שהם ובגדול גם אותה למה שהיא. צ'ארלי מתפקדת בתור מעין רוג של "אקס-מן: הפניקס האפילה", מוגברת, צעירה יותר וחסרת שליטה בכוחותיה. הסרט הזה ממש לא מרגיש כמו סיפור מקור, אשר היווה השראה לערימת סרטי "אקס-מן", אלא כמו גרסה חיוורת שקיבלה השראה משני הסרטים החלשים של סדרת הסרטים (גם הפניקס וגם "המוטנטים החדשים" הכושל והמאכזב עד מאד.

הצילום לא מרשים והסרט מרגיש עכור וחשוך, במרביתו. העלילה מחוררת כמו אחרי מסננת גדולה מאוד והמשחק של אף אחד מהנוכחים לא אמין ברמה המינימאלית, בשביל לנסות ולרתום את הצופים בצורה כלשהי. נותר רק לצפות ולקוות שהכישלון הגדול של הסרט הזה יעשה סוף לחידושים, לפחות בכל הנוגע לספר הספציפי הזה של קינג. בנוגע לכל השאר? ובכן, רק הזמן יגיד מה מהערימות שכתב הסופר עוד ייתפס בחכות של יוצרים קולנועיים, אשר מחפשים סיפור נוסף, בחסותו של המקור הבלתי נדלה של סיפורי המתח והאימה. רק מבקשים שבפעם הבאה זה גם ייראה טוב.


נשבר לי, נשרף לי...עובר לפרויקט הכושל הבא | באדיבות סרטי Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
מה אפשר לומר? גרסה מיותרת, דהויה וכזו שבאמת לא הייתה צריכה להגיע לקולנוע. אבל איך נוכל להעניק לשם אחד באנגלית שלושה שמות שונים לגמרי בעברית, אם לא ניתן פוקוס לסרט האחרון בסדרה, אשר מספרת את אותו הסיפור, בכל פעם מחדש.


משפט על הבמאים:
קית תומאס בסרטו השני בסך הכל. סרטו הקודם ("שמירה" משנת 2019 התקבל באופן מעורב, בין קהל הצופים לזה של המבקרים) משתף פעולה עם התסריטאי סקוט טימס ("האלווין 2: הנקמה") והפעם הביקורות יותר נחרצות, לכיוון השלילי כמובן.


משפט על השחקנים:
זאק אפרון. מה עשית לעצמך ולמה?! השחקן שעלה לשנייה על פסים מכובדים והראה שיש בו שמץ של יכולות משחק אמיתיות, חוזר ומתכווץ לגודל הטבעי שלו ונותר רק בעל חזות מרשימה ותו לא. ראיין קיירה ארמסטרונג, שאמורה להיות השחקנית הראשית והמובילה, היא צל קטנטן ולא מרשים וכבר הוכח שיש כאלו, בגילה, שכבר יכולות להוביל סרטים גדולים הרבה יותר. סידני למון הלא מוכרת למדי בתפקיד חלש וקורטווד סמית' (אשר זכור לכולם מ"מופע שנות השבעים" ו"רובוקופ" המקורי) מופיע לחמש דקות, שנראו כאילו הוא היה חייב משהו לקית' תומאס.


משפט על אורך הסרט:
אמנם מדובר בסרט של שעה וחצי, שכבר היווה קיצור לזה משנת 1984 (שהתמשך על פני כמעט שעתיים) אבל היה כיף אם היו מקצרים אותו, בשביל לקצר את זמן השינה הפוטנציאלי מול המסך.