"סאמרלנד": סאמר סקול

הימים הם ימי קורונה. כלומר, שיא שיאי הקורונה והסגרים. בדיוק לפני שנתיים השתחרר הסרט באופן רשמי אל בתי הקולנוע בבריטניה והתמוסס לו אל מתחת לאדמה ושינה את יעד ההפצה שלו מהאקרנים, ישירות אל עבר שירותי הסטרימינג, כאשר הוא מפספס לא מעט. היום, שנתיים לאחר מכן ועם בעיות אחרות ברחבי העולם, יוצא הסרט אשר מתרחש לו בימי מלחמת העולם השנייה ובעיקר בתקופת הבליץ על לונדון. כל הסימנים והסמלים של הסרט מוכיחים כי לכל הפקה אפשר למצוא את המשמעויות שלה, אשר מעבר לסיפורו של הסרט. גם היום ערים באוקראינה נמצאות תחת בליץ מתמשך ובלתי פוסק, בחסות צבאו של פוטין וכמובן אי אפשר לשכוח את סגירת המעגל של השנתיים, במסגרתם הסרט מאן להגיע ארצה.


מחכות לו שיבוא, שייצא מהסגר האחרון | באדיבות סרטי יונייטד קינג

אם הסתובבתם בחודשים האחרונים במלונות הפחות נחשבים של מדינת ישראל, הייתם יכולים להיתקל במשפחות של פליטים מאוקראינה, אשר מחפשות קצת שקט מהבלגן בארץ מולדתם (כאילו שכאן זה המקום שאפשר למצוא בו שקט מאויבים, הגרים קרוב). בסרט הנוכחי אפשר למצוא קווים מקבילים למדי, שכן אחד מהגיבורים שלו הוא פרנק - נער צעיר, אשר מוברח מאזור ההפצצות בלונדון, שם מתגורר הוא עם הוריו וזאת על מנת למצוא מקום מקלט, עד יעבור זעם. את מקום המקלט והמפלט אותו מייעדים לפרנק, הוא מוצא אצל אליס, חוקרת פולקלור, אשר סימנה את עצמה וסומנה, בד בבד, בתור שונאת אדם, מנותקת, הזויה ומרוחקת מהקהילה המקומית ואותה מגדירים התושבים וילדיהם בתור: "מרגלת נאצית", "מכשפה" ו"משוגעת".

אליס לא נישאה מעולם ואת חייה היא מקדישה לעבודתה. ההצמדה של ילדון סקרן אליה לא מתקבלת בסימני חיבה חיוביים וגדולים, אבל כפי שאתם יודעים וחושבים שיתרחש, הקשר בין השניים מתהדק והיא מתחילה לנהוג בו כבן שלא היה ולא יהיה לה, ככל הנראה, לעולם. בזמן שהשניים מתרגלים זה לזו, פרנק מתיידד עם אחת מבנות כיתתו, על מנת שיוכל בהמשך להראות לה ולכולם כמה שאליס לא נוראית ואילו אליס מקבלת תזכורות חיות לעבר הכאוב שלה, בימים שבהם הייתה מאושרת באמת ולא רק בזכות עוד הפרכת מיתוס ואגדת עם.


אף אחד לא חשב שבאמת נישאר מנותקים עד סוף הסרט | באדיבות סרטי יונייטד קינג

סאמרלנד הוא שמו של אי מיתולוגי, הנתפס בתור סוג של גן עדן, אשר היה יכול לסדר לשני הגיבורים שלו קצת נחת ועם זאת, כל אחד ואחת מהם נדרש להתמודד עם שגרה נורמאלית, בו בזמן שמתחת לפני השטח הם נדרשים להתמודד עם קצת יותר מזה. האחד רחוק מהוריו ונמצא אצל אישה שלא רצתה אותו מההתחלה ואילו היא: אליס, דחויה ומסומנת, כמעט כמעין מצורעת, על ידי מרבית תושבי העיירה, בה היא גרה ועל זה קשה לה וגם לפרנק לגונן. השניים מוצאים מזור זה בזו, מתרגלים ויוצאים להרפתקאות בנוגע למציאת פאטה מורגנה: האי שבשמיים, אשר במסגרתו של החיפוש ובעקבותיו גם מספרת אליס לפרנק על הדימוי הנשי הפתייני והשלילי לנשים ללא בעל וחס וחלילה, רחמנא ליצלן, שלא יידע מה חושבים על נשים שאוהבות נשים.

ברגע הזה הסרט הופך לכזה עם אמירה משמעותית וחזקה וקצת מעבר לסיפור אימוץ מרגש, שגם מקבל טוויסט משלו. סיפור אהבתה האסורה של אליס הולך וכובש יותר ויותר רגעים ונתחים בסרט והופך אותו לבעל מטען נוסף - חזק הרבה יותר. מעבר לכך שהוא סרט על פולקלור ועל נשים בפולקלור ודרך הצגתן, הוא מדבר על עידן מסוים, שתופס רלוונטיות גם בעידן הנוכחי ובעיקר בארץ שהכניסה את אירופה למערכה עקובה מדם וכזו. מדינה אשר מנהיגה הוא גם במקרה גזען רצחני, אשר סמל המאבק המדוכא בו מגיע דרך צמד מוזיקאיות, שנכלאו בגלל הניסיונות שלהן לקדם את מעמד האישה ואת זכויות הלהט"ב ברוסיה. חברו את הנקודות והקווים המקבילים ותוכלו למצוא מסר מוצפן עמוק אפילו יותר ממה שהבמאית של הסרט חשבה עליו.


עוד יום קסום בסאמרלנד | באדיבות סרטי יונייטד קינג

סרט פשוט וקטן, על פניו, אבל גם כזה אשר מצליח לגעת ברגש. הוא בריטי צנוע וקטן ככל הבריטים הצנועים והקטנים שכבר נהרו בהמוניהם, אל עבר הקולנוע המקומי שלנו, עם השנים. בכל פעם הם מצליחים לשבות עם טונות של רגש, על אף שאפשר לראות שני שליש מהעלילה מתפתחת באופן צפוי למדי מקילומטרים. הקסם של הקולנוע הבריטי מתאפשר פעם נוספת בזכות כוכבת צנועה ומוצלחת כמו ג'מה ארטרטון העדינה, אשר תמיד מרגישה כמו תבלין נחוץ, על מנת לפלפל את הטעם העבש, שלעיתים מתחיל להיווצר בזווית הפה, כאשר אתם צופים בסרט תוצרת בריטניה.

הוא לא ייזכר עוד להרבה רגעים אחרי תום הצפייה בו ועם זאת, הוא ממלא ועובר באופן חלק בגרון, כאשר הצופים הופכים להיות, בקלילות, חלק ממנו. סיפור על חברות, סיפור על אימהות לא ממומשת ואי אפשר בלי רפרנסים בלתי פוסקים לפולקלור ולמאבק האישה ולמאבק הנשים. הוא מלא מסרים, סאבטקסט ופניות לצופים, להתייחס אליו קצת יותר מאל סרט מלחמה דרמטי. יש בו באמת הרבה ולפעמים ישנה תחושה של גודש, אבל בסך הכל מדובר בעוד תוצרת בריטית, שמתיישבת היטב עם תה וביסקוויט ולא מבקשת יותר מדי מהצופה שלה, מלבד הקשבה וקצת סבלנות. השאר כבר יגיע לבד.


בוא ילד, בוא נלך לראות סרט מלחמה קליל | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
ממתק בריטי נוסף, אשר נוגע בעצבים חשופים ומטפל בהם בעדינות מירבית, בדיוק כפי שהכוכבת הראשית שלו חובשת את ברכיהם של הילדים הפצועים, המתיישבים אצלה לטיפול קצרצר.


משפט על הבמאית:
סרט הביכורים של הבמאית והתסריטאית - ג'סיקה סוואלה, אשר בעבודתה הראשונה מצליחה להתמודד עם לא מעט אתגרים ואף מביאה את חלקם על עצמה, בשביל לייצר סרט מהנה, מרגש ומרתק.

משפט על השחקנים:
פנלופה ווילטון בתפקיד פצפון, גם טום קורטני בתפקיד טיפה יותר עבה ואפילו גוגו מבאטה-ראו משתחלת לתפקיד בעל משמעות עלילתית, בעיקר. אבל את מלוא כובד משקלו של הסרט נושאים ג'מה ארטרטון והנער בעל השם המחייב - לוקאס בונד.


משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי, לערך, כמו שאנחנו אוהבים ובלי מריחות מיותרות.