האדם הגרוע בעולם": בטח לא הסרט הכי גרוע בעולם

גל האהבה הענק, אליו נישא סרטו של יואכים טרייר נובע מכמה סיבות: האחת - אתם עשויים למצוא חלקיק, שבריר או אפילו הרבה יותר מעצמכם אצל גיבורת הסרט, שפשוט לא יודעת מה היא רוצה מעצמה וגרוע מכך, מה היא רוצה משותפיה הגבריים. השנייה - ערימת הרעיונות שהסרט מנסה לטפל בהם: אומנות, מבט על החיים וכיצד הם מגלגלים אותנו, מכמה כיוונים וכמובן זוגיות במרכזם והעובדה שהסרט מתייחס לכל אלו בצורה קצת שונה מהקלישאות הקולנועיות הרגילות. שלישית - אחת מהסצנות הנפלאות ביותר שהיו בקולנוע בשנה החולפת נמצאת בו; במסגרת הסצנה תוכלו לראות את גיבורת הסרט זזה, אבל כל מה שמסביב ושאר הניצבים קופאים ונותנים לה לנוע בעולם, אשר לכמה רגעים הופך להיות שלה ושלה בלבד ואילו הצופים מקבלים כמה דקות של יצירתיות מתפרצת, מרגשת ועוצרת נשימה.


יוצאת לרוץ, תקראו לי כשהכל יחזור לזוז שוב | באדיבות קולנוע חדש

יולי מקיפה את גיל שלושים מכל מיני צדדים במהלך הסרט. באף שלב שהוא, גם כאשר היא עוברת וחוצה אותו, היא לא נותנת את התחושה שהיא יודעת מה היא בדיוק רוצה מעצמה. חוסר ההחלטיות שלה מלווה אותה במשך כל אחד ואחד משניים עשר הפרקים, אשר חוצים את הסרט לחלקים לא שווים בעליל ובכל אחד מהם נושא קצת שונה והתייחסות קצת שונה מכיוון יולי ולכיוונה בחזרה. בשלבים הראשונים היא לא מסוגלת להתיישר על עבודה קבועה, בשלבי ההמשך מגיעה ההתלבטות הזו גם בנוגע לגברים אשר בחייה. בתחילה היא מפרקת מערכות יחסים בקצב הצבי (פעם היה מהיר שם בדואר) ומציגה חוסר החלטיות בנוגע למי שמסתובב עמה בשעות, שאחרי מה שאמור להיות הזמן של העבודה שלה. בשלבים הבאים היא תצליח לגרום למערכות היחסים שלה להתבשל יותר ויותר לאט ועמן ההתעמקות.

כאשר יולי נכנסת למערכת יחסים, היא פוגשת, בעיקר, בבני זוג, אשר פחות או יותר יודעים מה הם רוצים מעצמם ובעיקר ממנה. האתגר הזה, עבורה, הוא כמעט בלתי אפשרי, כיוון שהיא נפש חופשיה, אשר מתקשה לקבל על עצמה מסגרות מגבילות ומשם הסרט יוצא עם יולי והצופים למסע, על מנת לראות איך, מתי וכיצד היא מסוגלת לשנות את עצמה. או ש....לא. ככל שהשנים נוקפות, הזיגזוג של יולי הולך ונהיה פחות פופולארי או מתקבל על הדעת בקרב סביבתה ומכאן הופך לו המסע, שנראה בשלבים רבים מאוד בתור בעל מסלול מבטיח למדי, לשיט על ספינת בעת סערה ובלב ים, מבלי למצוא שום עזרים לשרוד את אותה הסערה הרגעית והמטלטלת.


תמונה אחת שווה באמת יותר מאלף מילים | באדיבות קולנוע חדש

בשלבים המיושבים, למדי, בסרט מוצאת את עצמה יולי מארחת, מתארחת ומכניסה את עצמה לשיחות על זוגיות, הבאת ילדים, אומנות וכמובן מין והמון. השיחות הקטנות-גדולות האלו מעניקות לסרטו של טרייר את העומקים הדרושים לו, בכדי לבדל אותו מסתם סרט של אישה חסרת החלטיות בנוגע לכל הדברים שאמורים להיות חשובים, לכאורה, עבור אישה בגילה. היא מקיימת דיאלוגים עם בני הזוג, איתם היא נמצאת באותם רגעים בחייה ואל מול הדיאלוגים האינטימיים, תוכלו גם למצוא בסרט את יולי מבצעת כמעט הופעות סטנדאפ, כאשר היא נושאת נאומים על זוגיות ומיניות בפני קהלי חברים; אחד מהנאומים הופך, בסופו של דבר ומבשיל להיות מאמר, שעל בסיסו היא הולכת להישען, באופן בו היא מסתכלת על האיש שישן לצידה במיטה, בלילה.

יולי היא גיבורה פגיעה לעיתים ותעיד על כך מערכת היחסים עם אביה, שבהחלט יכולה לספר דבר או שניים על האופן שבו היא רואה מערכות יחסים בריאות. על אף הפגיעות שבה, היא עדיין גם יכולה להיות בהמה גסה וצעקנית, כאשר היא רוצה לשפוט ולתלות את מי שמולה, בכיכר העיר הווירטואלית, שמתקיימת אצלה בראש. מעבר לה יש עוד שני גיבורים מקוטבים למדי, אשר משקפים בדיוק את תנודות המטרונום, אשר הסרט מקפיד להניד את הצופים - מצד לצד וממערכת יחסים אחת לאחרת. כל אחד מהם שונה מהשני, כל אחד מהם מייצג צד באופיה של יולי וכל אחד מהם מתאהב בה עד כלות נשמתו ומוכן לפסוע איתה, בקלילות כמעט חסרת אחריות, אל עבר הצעד הבא בחייו ובשאיפה גם בחייה. את השאר ניתן לסרט להציג לכם, כדי שתוכלו גם כן לשפוט מי בסופו של דבר כל כך גרוע ולמה.


את לא מאמינה את מי ראיתי עכשיו מסתובב ליד ספרי המבוגרים | באדיבות קולנוע חדש

הנורווגי הקטנטן הזה, אשר כיכב בפסטיבלים רבים, זיכה את הבמאי ואת השחקנית הראשית שלו בהמון אהבה, הוא סרט שלא מנסה לברוח מהתדמית הקלאסית של סרט אהבה, דרמטי ורומנטי או כזה שמנסה לחשוב ולחשב את הדרך אליה, אבל הוא מציג בעיקר שלב נוסף בהתפתחות הגיבורה הנשית בסרטים מסוגיו. הגברים כאן הם מלווים לדרך וטרייר כמעט מציג אותם בתור משהו כמעט שווה ערך לכיוון של העבודה והקריירה, אליהם מכוונת הגיבורה הראשית שלו. אותה גיבורה, היא כזו אשר מתאימה את עצמה לראייה והשקפת עולם נשית בעידן שבו קולה נשמע בבהירות ובאופן צלול, גם אם כל מה שיש לה לצעוק הוא הברות לא ברורות בנוגע לעצמה ולאופן שבו היא רואה את העולם.

בסופו של דבר סרטו של טרייר נותר עם המון מחמאות, פרסי פסטיבלים וערימות על גבי ערימות של מועמדויות ובעיקר המון המון אהבה של הקהל וקהל המבקרים, שפשוט לא יכלו להישאר אדישים אליו והרבה בזכות ובגלל שכל כולו לב גדול ומבולבל. קשה להישאר אדישים לאסופת הז'אנרים, הנושאים המרובים, הרגשות המתפרצים וכמובן הכוכבים, אשר גרמו לסרט המיוחד הזה להפוך לאחת היצירות, שקשה היה לא לאהוב. בעיקר כאשר יש לו את אחת הגיבורות המעניינות יותר שהיו לקולנוע של השנה החולפת להציע לקהל הצופים.


כואבת לי הבטן...אני ראשון בשירותים | באדיבות קולנוע חדש

משפט על הסרט:
בטח שאיננו הסרט הגרוע בעולם, גם לא הסרט הטוב ביותר בעולם, אבל הוא אחד מהסרטים עם הלב הגדול ביותר, אשר הוצגו בשנה החולפת. לא תוכלו שלא להרגיש אליו משהו, גם אם זה לא יהיה בעוצמות הכי גבוהות, הוא נדבק.


משפט על הבמאי:
סרטו החמישי של יואכים טרייר, אותו כתב ביחד עם אסקיל ווגט, הוא גם זה שזקף לזכותו מועמדות ראשונה לפרס האוסקר, ביחד עם שותפו, על התסריט המקורי הטוב ביותר, אותו הפסיד בסופו של דבר לקנת' בראנה ו"בלפסט" שלו.


משפט על השחקנים:
רנאטה ריינסווה, אשר זכתה בפרס השחקנית הראשית בפסטיבל קאן של שנה שעברה היא השחקנית הראשית הנפלאה של הסרט הזה. אנדרס דניאלסן ליי (אשר הוא שחקן די קבוע בסרטיו של טרייר) והרברט נורדום הם צמד שחקני המשנה הנפלאים, אשר עוטפים אותה ובכימיה נפלאה וגם מחזיקים עמה את כל הרגעים הדרמטיים והרומנטיים הנהדרים בסרט.


משפט על אורך הסרט:
שעתיים ושמונה דקות, אשר חולקו לשניים עשר פרקים וכמעט לא הרגישו כמו כאלו, בזכות החיתוך המעניין.