"גלגל המזלות": הוליווד מצאה אהבה יפנית חדשה

נדמה כי עכברי הסינמטקים מצאו להם אהבה אסיאתית חדשה. טעם מתוק-מתוק שכיף לגלגל על הלשון ואפילו יש לו שם של משחק מהניינטיז הנהדרים. במאי שלוקח את הדרמה למחוזות קצת שונים, קצת מוכרים ובעיקר כאלו שמתנדנדים להם בהנאה על הז'אנרים הדרמטיים והרומנטיים. אחרי שקטף בקלילות את פרס האוסקר על הסרט הזר עם ״הנהגת של מר יוסוקה״ חוזר המאגוצ'י ארצה עם דרמה בניחוח רומנטי, על גבול האירוטי והפעם הוא לוקח תמה מרכזית ומפצל אותה על פני שלושה סיפורים שונים, שהקו המחבר בין כולם הוא זה הרעיוני, אשר מדבר על מקריות, גורל, רומנטיקה, אהבה וכל מה שנמצא בין כל אלו ועוד.


אז...בואו נדבר על זה | באדיבות בתי קולנוע לב

החלוקה לשלושה סיפורים שווים, פחות או יותר, באורכם וכמעט שווים ברעיון שלהם, היא חלוקה מעניינת למדי, כיוון שגם כל אחד משלושת הסיפורים מרגיש קצת יותר מדי מרוח ויכול היה להסתיים הרבה לפני הזמן שהוקצב לו. עם זאת, מצליח הבמאי היפני, על אף האריכות שבכל אחד מהסיפורים, לשמור על מיקוד מסוים ועל עניין בכל אחד ואחד מהסיפורים שהוא מגיע לספר לצופיו. כל אחד מהם לא היה יכול להחזיק סרט שלם, בכל הנוגע לפיתוח העלילה, אבל בנפרד הם מצליחים להיות מספיק טובים ורלוונטיים, כדי לא לאבד כיוון. הוא אוסף את שלושתם ומצפה מאיתנו, הצופים, שנשכח מהקודם, עת מגיע החדש, אבל גם נזכור את הקווים המקבילים בין כל אחד ואחד מהם, כדי להבין שמדובר באיגוד של שלושתם תחת אותה האריזה.

מה שמשותף גם לכל שלושת הסיפורים, מעבר לאורכם, לרעיון ולז'אנר שלהם הוא עצם העובדה שכל אחד מהם מתבצע בחלל קטן וכמעט לא בורח ממנו. הסיפור הראשון מתרחש במספר לוקיישנים מצומצמים - מונית, משרד ואז בית קפה. השני בשני חדרים ולבסוף השלישי קורה, ברובו, בדירה וקצת בתחנת רכבת. המאג'וצי לא מוציא את דמויותיו אל מחוץ לגבולות המצומצמים, להם הקציב ואילו הן, משיבות לו באישית לוחצת זה על זו ולהפך. המיקוד של הסרט הוא בעיקר בדיאלוגים, במצבים שנוצרים ובחוטים המאוד דקים והעדינים, הקושרים בין כל אחת מהדמויות אל השנייה. כל שיחה משפיעה על זו הבאה אחריה והיא כמובן עומדת להתברר בתור כזו שתפתיע את הצופים, במידה מסוימת, בכל הנוגע לצירוף המקרים, אשר טווה הבמאי היפני.


איך אתה רואה משהו עם השיער הזה? | באדיבות בתי קולנוע לב

בסיפור הראשון מספר המאגוצ'י את סיפורן של שתי חברות, המחליפות חוויות רומנטיות ולאחר מכן מגיעה שיחה מלב אל לב בין אחת מהן אל מושא אהבתה וכיצד היא רואה את האהבה והזוגיות. הסיפור השני שונה לחלוטין בכל הנוגע לנושא המרכזי, אבל הקונספט של תפיסת האהבה והמיניות נותר בקו דומה למדי, כאשר הגיבורה הראשית דווקא מוצאת את עצמה בין האמיתות של שני גברים ויותר מזה לא נאמר. בסופו של דבר מגיע הסיפור השלישי ומפגיש בין שתי נשים, במה שנראה כמו מפגש מקרי, שהופך אפילו מקרי יותר, אבל טומן בחובו מסע מודרך אל העבר, כמעט משום מקום. גם שם האהבה והמיניות תופסות מקום מרכזי, מהול בתפיסה של איך אמורה להיראות רומנטיקה, מכמה זוגות עיניים.

אי אפשר גם שלא לשים על השולחן, מעבר לכל מונחי האהבה שתמצאו, גם את ההופכי לה - הבגידה וכיצד היא הופכת למנוע מרכזי בכל מערכת יחסים, המושתת על אהבה. הבגידה, קשורה במיניות ובאהבה, זונחת את הרומנטיקה ולעיתים מאמצת אותה חזק אל חזה, אבל איננה יכולה להינתק. בכל אחד ואחד מהסיפורים, הבגידה מרחפת במידה כזו או אחרת מעל ראשיהם של הדמויות המרכזיות של אותו סיפור ומרתק לראות כיצד כל אחת מהדמויות מציבה את האלמנטים לפי סדר מסוים בחייה. הבגידה איננה תמיד בגידה מפורשת, היא נבחנת על ידי כמה זוגות עיניים ונשפטת באופן אחר, על ידי כל אחת מהדמויות, אבל יש לה תפקיד מרכזי בסרט וביחס של כל אחת מהדמויות כלפיה.


אפשר להפריע לך? הבאתי סושי | באדיבות בתי קולנוע לב

המאגוצ'י לקח את הרעיון של ריצ'ארד לינקלייטר עם טרילוגיית סרטי לפני (...הזריחה, ...השקיעה, ...חצות), רק שאצלו הטרילוגיה קצרה יותר, מובנית בסרט אחד וכוללת יותר משתתפים וגם לא פחות ברברת, שלעיתים מתישה ולעיתים נוגעת. מרבית השלבים של כל אחד מהסרטים מצליחים לגעת, אבל הבמאי היפני לא יודע, באף אחד ממיני סרטיו, הנמצאים ביצירה הזו, איך ומתי לצעוק את הקאט ללא מעט רגעים, בשלהי העלילה. כולם נגמרים בסופו של דבר, בכולם הפואנטה הולכת ומתבהרת, אבל מרגיש כאילו כל אחד מהם היה יכול להתקצר ועדיין להשפיע על הצופה גם בתור חלקים בודדים וגם בתור שלישים של שלם גדול מכולם.

סרטו השני, בשנת 2021, של ריוסוקה המאגוצ'י אמנם לא נכנס להיכל התהילה עם פרסים הוליוודיים חובקי עולם, אבל באירופה הוא קיבל חיבוק דב וטוב עם שלל מועמדויות ופרסים. האוסף של שלושת העלילות התלושות, מצד אחד והמאוד מחוברות מהצד השני, עשוי ביד אמן, עם תצוגות משחק נהדרות וכמובן תסריט מחוכם. הוא מרגש לעיתים, רומנטי לעיתים אחרות וכמובן אירוטי וסקסי בלא מעט רגעים, אבל לעיתים אחרות קצת מתיש, ארוך מדי ומחטיא את המטרה המרכזית, שיכולה הייתה להתפתח בצורה ואופן שונים עם סרט אחיד, באורך מלא.


אל תגידי כלום, שכחת את הדוד דולק | באדיבות בתי קולנוע לב


משפט על הסרט:
אסופת סיפורים קצרים, שמרגישים לעיתים מאוד ארוכים, עם בימוי מצוין ולב גדול, שלעיתים פשוט מתנפץ ולא מצליח למצות את מלוא הפוטנציאל הטמון בו.


משפט על הבמאי:
הכובש היפני החדש מתפוצץ בשנה אחת עם שני סרטים, אשר זוכים להתעניינות מוגברת מצד הפסטיבלים, המבקרים וכמובן הקהל הרחב. אומן חדש צץ לו בזמן הקורונה והוא כאן בכדי להישאר.

משפט על השחקנים:
יותר שחקניות משחקנים. כולן וכולם מתפקדים היטב ומרביתם לא מוכרים וככל הנראה עוד נראה ונשמע מהם הלאה, בסרטים יפנים בעיקר ואולי מעבר להם. המשחק היה אחד האלמנטים שלא הוריד הילוך ולא שינה כיוון באף אחד מהשלבים.


משפט על אורך הסרט:
בטוטאל הוא שעתיים. בתור יחידות בודדות; שלושת הסרטים מהווים יחידות נפרדות של ארבעים דקות בערך, שאולי מוטב שכל אחת ואחת הייתה מתקצרת לחצי שעה.