"'משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק": הוא חזר או שהוא חזר?

ניק קייג' כבר מוגדר כמעט כז'אנר קולנועי בפני עצמו. הוא מגדיר שלבים בהתפתחות שחקן קולנוע והוא לא סתם נחשב שחקן אהוב, שכואב לרבים לראות את נפילתו לתהומות הנשייה של תחום המשחק וזאת בגלל הרצון שלו להסתכל על אותו התחום בתור עבודה גרידא. הוא הפך לחלוטין את עצמו ואת מעמדו, מכזה של שחקן מוערך וזוכה פרס אוסקר על תפקידו ב"לעזוב את לאס וגאס" ודמות מפתח בסרטי אקשן בעלי מעמד של קאלט משנות התשעים לכדי יצרן טונות של זבל קולנועי, אי שם מאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים. רק לספר את סיפורו, בפעם המי יודע כמה, ייקח יומיים שלמים ואינספור כתבות צבע ומרביתנו מכירים צד כלשהו ואם חסרים לנו פרטים, הסרט הנוכחי ישמח לערבב בין מציאות לבדיה, בכדי לפתוח פתח בעולם האמיתי וגם בעולם העלילתי.


קייג'. ניק קייג'...מי לא מכיר? | באדיבות סרטי פורום פילם

מי שראה את הטריילר פעם אחת (לפחות), לא יכול לומר לאחריו "לא" להזדמנות לראות את הסרט המתקרב ובא של קייג' לאולמות הקולנוע ולא משנה מה. הטריילר הזמין אותנו לדאחקה הגדולה של קייג' על עצמו, על חייו הפרטיים ועל הקריירה הגוססת שלו, שהוא חושב אולי לעיתים לתקן אותה או לעשות איתה משהו שלא עשה כבר הרבה זמן - לייצר ממנה משהו מעניין. במאי צעיר ולא מוכר במיוחד אסף את קייג' ועוד ערימה מכובדת של שחקנים, בעלי יכולות קומיות מרשימות ובשיעור קומה לא רע למדי והכניס לטוסטר אובן. יצא לו טעים וככל שחושבים על הסרט יותר ויותר, לאחר הצפייה בו, אפשר להבין את ההברקה הקולנועית הכמעט חד פעמית שמבצע טום גורמיקן בשיתוף פעולה צמוד עם קייג'.

ניקולס קייג' הוא...(כפי שהפוסטר טוען): ניק קייג'. הוא משווע לתפקידים נורמאליים או תפקידים בתור שחקן קולנוע לגיטימי או שחקן מתפרנס בכלל. הוא בתהליך גירושים מאשתו וקשה לומר שהוא קרוב, כפי שציפה להיות (ולא ברור בדיוק למה), לבתו, בת ה-16. הוא אוהב לשתות כשלא טוב לו וברוב הזמן לא באמת טוב לו, אז...הוא שותה ומשם, אתם יודעים, המצב הולך ומתדרדר אפילו עוד קצת, בעיקר ברגע מפתח מכונן בסרט; כאשר הוא נדחה על הסף, בניסיונו לקבל תפקיד נחשק (עבורו לפחות), שאמור היה לסמן את המפנה עבורו.


אז...שוב אמרו לי "לא", נתקדם הלאה | באדיבות סרטי פורום פילם

למזלו ולשמחתו מגיע מיליונר, אשר עשה את הונו ממטעי זיתים ומבקש את נוכחותו במסיבת יום הולדתו ואף מוכן לשלם ברוחב לב בכדי ששחקן הקולנוע אותו הוא מעריץ, מאז ילדותו, יגיע לכבודו. העלילה מסתבכת כאשר שני סוכני CIA נכנסים לתמונה ומבקשים את עזרתו של שחקן הקולנוע המפורסם, שינסה לעזור להם ולמדינתו ללכוד את המארח שלו, בו הם חושדים בתור ברון פשע וסמים מסוכן מאוד. החברות הנרקמת בין חאבי ובין ניק קייג' תהיה יותר ממרדף סמוי בין חתול ועכבר, כי אם יותר בכיוון של סרט חברים סטלנים ומטומטמים, בשילוב קומדיית טעויות אבסורדית, ההולמת את האווירה של הסרט.

אחרי שהוצאנו את פרטי העלילה מהמערכת, אי אפשר שלא להתייחס לסרטם החדש של גורמקין וקייג' בתור הלצה, שמפלרטטת במחוזותיה של ההברקה. הניסיון של קייג' להוציא את הקריירה מהבוץ ניכר כאמיתי והוא משולב בסרט עם המון רפרנסים לחייו האישיים, שכמעט טובעים בין ערימות הרפרנסים לסרטיו שלו, מבלי להפוך אותו לשחצן או מלא בעצמו ולו לשנייה אחת. הוא משלב ערימות של פרטים מרגעיו הגדולים והזכורים בתולדות הקולנוע, בין אם הם בולטים כמו פיל בחנות חרסינה ובין אם הם ברמה של יתוש באותה החנות, שמתחבא מאחורי הפיל. הרמזים שם, הבדיחות הן על חשבונו בעיקר ועוזרות להנגיש אותו עוד טיפה, אם בטעות חשבתם עליו פעם שהוא רק אגדה מהלכת על שתיים.


חשבת שלמדתי בעל פה את כל השורות?! באמת | באדיבות סרטי פורום פילם

הסרט הזה מרגיש לא פעם ולא פעמיים כמו מעין "התחלה" של הקומדיות המודעות לעצמן. יש פה שבירת קירות ומחיצות בין הקהל לשחקנים שהוא רואה על המסך, אבל עדיין באופן חצי מרומז ולא ישיר. אתם תהיו בתחושת סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור (בתוך סיפור), שיצאתם איתה מהסרט בכיכובם של די קפריו ורוכבי המוחות שלו, רק שהפעם אתם צופים בקייג' מייצר מניפלציות, בזו אחר זו, בכדי לאפשר לעין אחת להישאר פקוחה, באופן כמעט קבוע, בעודו מפריח לאוויר ערימה של קריצות ובדיחות חצי אפויות או אפויות באופן מלא לחלוטין, שפשוט עושות את הסרט לאחת הקומדיות המופרעות והמהנות שהגיעו לקולנוע בשנים האחרונות.

אתם לא תמצאו את עצמכם מתפוצצים מצחוק במשך מרבית הרגעים שהבמאי והשחקן הראשי שלו מבקשים אתכם לצחוק, אבל מדובר בקומדיה שנונה, מטורללת וכזו שבאמת מייצרת עוד רגעים נפלאים של קייג', אשר חסרו לעוקביו ולחובבי סרטיו, במשך לא מעט שנים. הוא צוחק על עצמו במודע, מבקש את סבלנות הקהל ואת האמפתיה שלו ובעיקר מגיע בשביל להנות, לעשות חיים ולשוב ולהצטיין על הסט. ניקולס קייג' מתחיל לייצר רצף בריא של סרטים טובים בכיכובו ולאט לאט מנסה את מירב המאמצים להשאיר את הנישה של השחקן הגרוע ביותר או השחקן שלא יסרב לאף סרט לאחרים שבאמת ראויים למעמד הזה. הוא חוזר, הוא חזר והוא עוד ימשיך לחזור, רק אל תאבדו את התקווה והוא יהיה שם בשבילכם.


תודה על הסבלנות. נתראה בסרט הבא ואל תצפו לכלום...כרגיל | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
סרט נהדר, קאלט בהתהוות וככל שהוא הולך ושוקע בפנים; אנחנו, בתור צופים, לומדים לאהוב, להעריך ואפילו להוקיר אותו הרבה, הרבה יותר, מאשר הצפייה הראשונה, שהולכת ודועכת לה דווקא במערכה האחרונה.

משפט על הבמאי:
טום גורמיקן היה עד כה במאי של סרט אחד: "הדייט שהביך אותי" ובעיקר הביך את הבמאי שלו ואולי קצת את הצופים, כאשר היה זבלון קומדיה רומנטי צפוי ומעורר בחילה. כעת הוא לוקח כיוון שונה לחלוטין ופשוט מצליח בענק, גם להיצמד להצלחה של קייג' וגם לקבל קרדיט אמיתי על כך.

משפט על השחקנים:
בדיוק בתקופה שבה ברוס וויליס מודיע, בצער רב, על חוסר היכולת שלו לייצר עוד סרטי זבל, שיקברו את הקריירה שלו לחלוטין, בגלל מצב רפואי (וייתכן שהוא צריך להודות למצב הזה, שביצע המתת חסד לאותה קריירה), יוצא הסרט בכיכובו של קייג' בתור עצמו ומקפיץ אותו לקדמת הבמה עם תפקיד קומי נפלא ועל אף ההערכה הגדולה שזכה לה על תפקידו ב"חזירה", הסרט הזה מייצר הרבה יותר באז גנרי, רוחבי ואם תרצו לקרוא לזה ויראלי. פדרו פסקל הוא המשלים שלו, עם כימיה אדירה, כפי שהוא רק יודע. טיפאני האדיש, ניל פטריק האריס ואיי ברינהולץ בתפקידים משלימים וקטנים ואפילו הופעת אורח לגרושתו של וויליס שופכת עוד קצת אבק כוכבים עבור המעריצים.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים וחמש דקות. מרגיש שאפילו רבע שעה יכולה הייתה להתקצר, אבל מה לנו להלין על עוד זמן מסך עם קייג'?