"חוזה מסוכן": חוזה לך, ברח...

כריס פיין הוא שחקן די מוגבל. איכשהו הוא קיבל מעמד מסוים בהוליווד, אבל אין המעמד מעיד על טיבו בתור שחקן. הוא מעולם לא היה שחקן דרמטי מצטיין והוא צולח את סיבוב הגלגל, בכל פעם מחדש, בכדי לחזור ולעמוד על הרגליים בתור שם הוליוודי, שמושך את העין. בין "וונדר וומן" אחד למשנהו, הוא השתתף במעט מאוד סרטים וגם באלו שהוא היה שותף להם, לא זכה להצלחה גדולה במיוחד ולא אתגר את עצמו, בכל הנוגע לתחום המשחק. הזיכרון הטוב היחיד ממנו היה תפקידו הזעיר למדי, בתור פיטר פארקר ב-"ספיידרמן: ממד העכביש" וגם זה היה, כמובן, בתור מדבב ולא בתור שחקן חי חי וקיים. והנה הוא כאן עכשיו.

הפעם נכנס פיין לתוך נעליים פשוטות למדי, שסיפורן מוסגר וממוסגר כבר בתקציר של הסרט. ראיתם טריילר? קראתם תקציר? עדיין נכנסתם לקולנוע? כנראה שזה הקטע שלכם. אין הרבה סיבות מיוחדות להיכנס לצפות בסרט שהוא תרחיש נוסף לעוד מאות סרטי אקשן ומתח שזה הנוכחי נוצר בצלמם ובדמותם, אלא אם אתם חובבי הז'אנר ובא לכם קצת אסקפיזם, יריות, מעט מאוד היגיון עלילתי וממש מעט הפתעות, בכל טוויסט אופציונאלי, שעשוי לתפוס אתכם לא מוכנים. הכל ידוע, פרוש לנגד עיניכם וקשה לומר שמישהו כאן הולך להיות מופתע, אלא אם הוא באיזור גיל 16 וגם אלו, ככל הנראה, יצליחו לנחש כמה וכמה מהצעדים בסרט שהם עומדים לצפות בו.


כאילו...למה בתחתונים אבל? | באדיבות סרטי פורום פילם

ועדיין יש משהו בסרט הזה שלא נותן לו לרדת למטה וממש לצלול. הוא מנוהל היטב, השחקנים בו טובים ולא מוגזמים, הטקסטים סבירים למדי והביצוע בו, מבחינת בימוי וכמובן המשחק של הכוכבים הראשיים שלו, הוא לא רע, לא בכזו רמה שמאפשרת לשנוא או ללכלך עליו ממש חזק. כל מה שהוא, בקליפת אגוז קטנה, הוא סביר ונחמד. סרט אקשן ממוצע, שיש עוד המון מסוגו ומשום מה גם נבחרים להגיע לבתי הקולנוע, בעוד בתפוצות הם משוגרים היישר לשירות הסטרימינג (Amazon Prime במקרה הנוכחי) וייתכן שיעשו קופה סבירה למדי, עבור כאלו שמחפשים קצת מתח ואקשן, שלא מצריך להיחטף לשעתיים ורבע של טירוף על הכביש בחסותו של מייקל ביי, המוגזם מכולם.

כריס פיין מגלם את תפקידו של סמל, בשם ג'יימס הרפר, אשר מופרש, ממש בתחילת הסרט, משירותו בכוחות המיוחדים. בשחרור שלו מהצבא טמון גם קלון ועמו איבוד הפנסיה והתנאים, שהיה צריך לקבל מהצבא. הנושים מטרטרים את הפלאפון שלו, הוא נכנס לחובות וכאשר האופציות מתחילות להיגמר, הוא מוצא לעצמו אופציה הגיונית למדי - מעבר לארגון צבאי פרטי (ומחתרתי). הוא מוכר לאשתו את הסיפור המוכר של עבודה קלה, שמעניקה לו צ'ק שמן באופן מיידי, היא חושדת, אבל לא מתווכחת וכך הוא יוצא לו לגרמניה, על מנת להתחיל במשימה הראשונה שלו, בארגון החדש. כאשר זו יוצאת מכלל שליטה, הוא מוצא את עצמו באמצע מצב שלא הכיר גם במסגרת השירות הצבאי שלו ונאלץ לאלתר ולחפש כיצד להציל את עצמו.


לפחות שיביאו איזה בורקס, עד שאני מחכה כאן | באדיבות סרטי פורום פילם

כמעט כל סרט אקשן על יוצאי צבא אמריקאי, גם זה הנוכחי טומן בחובו ביקורת ממש לא מרומזת על הטראומה שחיילים פוסעים איתה אל מחוץ לצבא, היישר אל עבר חיי האזרחות. אף סרט לא מראה אנשים שמוקירים תודה לצבא ארצות הברית, כולם מודים על השירות, על האחווה והולכים כמעט עירומים לחיים החדשים, כאשר הם, בין היתר, עמוסי טראומות ומשוללי זכויות. לא סתם קם לו איציק סעידיאן ביום בהיר אחד וניסה לזעוק את זעקתם של אלפים; בארצות הברית של אמריקה זו כנראה זעקה של עשרות אלפים ואת הזעקה שלהם, תהיו בטוחים, תשמעו בכל הזדמנות אפשרית דרך הקולנוע.

גם אם לא מדובר ביצירת מופת מאתגרת, המסר ברור למדי ומעבר להיותו ברור וחד, בכל הנוגע ליוצאי צבא, יש בסרט עוד איזו שהיא אמירה, אשר מנסה לחתור אל עבר הקורונה, באופן מרומז למדי ועל הדרך שבה תאגידים רפואיים מתייחסים אל האזרח הקטן. שני המסרים הללו מצליחים לייצר איזו שהיא אמפטיה עבור הסרט הזה, באופן אישי לפחות ובכל הנוגע לאיך שהוא אמור להיתפס על ידי קהל היעד שלו, מעבר להיותו סרט אקשן ומתח גנרי למדי. הוא עובר מסך קולנוע לחלוטין, על אף שככל הנראה גם תהנו לצפות בו בבית ומצליח לשמור את הקהל שלו בעניין ובמשך זמן ריצה סביר למדי. אם כבר מינימלי, אז לפחות שנוציא ממנו את המקסימום.


מודים לך, אלוהים, על הצופים שנכנסים לבתי הקולנוע ומפרנסים אותנו | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
הקולנוע בארץ, לפחות, ממשיך לעשות בחירות פחות נכונות ולהעמיס קישוטים מיותרים למדי כמו זה ועל אף שהוא עובד לא רע ומהווה סרט אקשן סביר בהחלט, הוא ממש לא חובה לקולנוע וצריך לפנות את המקום והבמה עבור כאלו שיש בהם ערך מוסף לאולמות הקולנוע.

משפט על הבמאי:
טריק סאלח הוא במאי פחות מוכר בנוף ההוליוודי. יש לו איזה סרט פסטיבלים בשם "מטרופיה", בכיכובם של הסקרסגרדים (אלכסנדר ואבא סטלן) ועוד איזה כישלון ורבע, שאיתם הוא הגיע בשביל לביים את פיין והחברים, בעוד סרט בינוני מבית היוצר שלו.

משפט על השחקנים:
כריס פיין מצליח לצאת לשנייה ורבע מהדמות הקרה והמחושבת שהוא מציג בסרט ולתת שני רגעי שבירה וקריאה לעזרה, לקראת סוף הסרט ומעבר לכך, משחק סביר למדי. בן פוסטר הוא אחד השחקנים המפוספסים והמתסכלים ביותר בעשורים האחרונים, שאת כישרון המשחק שלו הוא רותם לכלום, בדרך כלל. עוד מעטרים את הקאסט; שחקנים טובים, בתפקידים קצרצרים כמו: אדי מרסן (לחמש דקות בערך), קיפר סאת'רלנד (לעשר דקות בערך) ופלוריאן מונטיאנו (המתאגרף הרומני שהיה אחלה איוון דראגו ג'וניור ב"קריד 2").

משפט על אורך הסרט:
נקודה חזקה למדי של הסרט היא עצם העובדה שהוא לא מורח את עצמו לדעת ומסתיים קצת לפני השעה והארבעים שהוא מצהיר על עצמו.