"העיר האבודה": שום דבר לא אבוד כאן

בעת מלחמה, בעת שובה של הקורונה לשיח היומי ובכל עת שבה נחפוץ בקצת אסקפיזם, הסרט החדש של האחים ני (האחים מי?!), אשר מציג קומדיה רומנטית הרפתקנית, בכיכובם של שני כוכבי על נהדרים ויפים, הוא בדיוק מה שכולנו צריכים בשביל להוריד הילוך ולהירגע. כמעט לא היה אדם אשר פיתח ציפיות נוכח הסינופסיס של הסרט וגם נוכח הכוכבים, אשר נמצאים בו, אבל כאשר צוללים לסרט לכמה דקות ואחרי הפתיחה הרגועה שלו, אי אפשר להתעלם מההצלחה המסחררת בייצור קומדיה מוצלחת מאוד, במסגרת ז'אנר שכבר ממש מתקשה למלא אולמות או באמת להצחיק באופן כנה וטהור את סוגי הקהלים, אליהם הוא מכוון.


היית אמורה לומר "אקשן" לפני הפיצוץ | באדיבות סרטי פורום פילם

מתוך ארבעת הכוכבים הראשיים, בכל הנוגע לשמות הגדולים שמופיעים, דניאל רדקליף הוא העסוק מכולם. הוא משתתף באופן קבוע בערימות של סרטים כמעט זניחים, אבל בעלי בחירה אומנותית מסוימת - בחירה סוגתית, אם אפשר לומר. הוא לא מציב לעצמו גבולות ולוקח המון תפקידים, בהמון סוגי סרטים. השלושה האחרים, לעומתו, בוררים יחסית את תפקידיהם ונכנסים אך ורק למה שמתאים להם באותו הרגע. בראד פיט, אשר תפקידו בסרט הנוכחי הוא כמעט תפקיד Cameo, נצפה לאחרונה על המסכים הגדולים לפני שלוש שנים, ב"אד אסטרה" והוא בעיקר עסוק בתפקידי הפקה, במהלך החלקים האחרים של השנה. בנוגע לשני הכוכבים הראשיים, הסיפור כמעט דומה לזה של פיט גם כן, חוץ מעניין ההפקות.

בולוק חזרה לפני כשנה, אחרי הפסקה זהה, של שלוש שנים וכיכבה (שוב) ב(עוד)מותחן מבית היוצר של נטפליקס - "קלון" (אחרי "קופסת הציפורים", שהיה האחרון שלה, לפני שלוש שנים) בתפקיד כל כך שונה. צ'נינג טייטום גם חזר לאחרונה להופיע בסרטי קולנוע ואפילו ממש לאחרונה עלה הסרט בכיכובו: "דוג טריפ", שגם משלב קומדיה ודרמה והוא סרט קליל, אשר מעניק לטייטום הזדמנות להציג את יכולותיו הקומיות הנפלאות. עד עתה טייטום היה עסוק בעיקר בדיבובים ותפקידי אורח בסרטים שהוא ממש לא הכוכב הראשי ואפילו לא מהמשניים שבהם, אבל כעת הוא חוזר לקדמת הבמה וביחד עם בולוק, מציג שיתוף פעולה נהדר, איזון קומי מופלא וכימיה משובחת.


אני אעזור לכם להביא גוון בריטי, לקומדיה האמריקאית שלכם | באדיבות סרטי פורום פילם


"העיר האבודה" הוא סרט שנכתב ובוים על ידי ארון ואדם ני, זוג אחים תסריטאים-במאים, אשר פחות מוכרים לצופי הקולנוע ולהם זו הפעם הראשונה בה עובדים עם סדר גודל כזה של תקציב וכמובן, בהתאמה מלאה, עם סדר גודל כזה של שחקנים. הבחירה שלהם בצמד הכוכבים הראשיים כל כך מדויקת, כיוון שהתסריט כתוב באופן, אשר מאפשר לשני הכוכבים הראשיים שלו להבליט את היכולות הקומיות הנפלאות שלהם ולשבור, בפעם המי יודע כמה, את הטייפקאסט של היפים והנכונים. הקומדיה הפרועה של האחים ני נותנת דרור לצמד השחקנים להדגיש את היכולות הפיזיות שלהם, בכל הנוגע להצחקת סלפסטיק קלאסית וכמובן לצמד צלעות המשנה להגיש הופעה קומית משלימה ומשכנעת מאוד.

סנדרה בולוק מגלמת את לורטה סייג', סופרת רומנים הרפתקניים-ארכיאו לוגיים, אשר נמצאת בצומת דרכים בקריירה שלה. היא בבירור לא אוהבת את מה שהיא כותבת והיח"צנית שלה (דאווין ג'וי רנדולף) לוחצת עליה לסיים את שחרורו של ספר נוסף, בשביל מסע הפרסום השיווקי. היא מאלצת את עצמה לסיים את הספר ויוצאת למפגש עם קהל הקוראים ואליה מצטרף דוגמן הכריכה של ספרה (מסתבר שיש דבר כזה) וזה שעליו הקוראות מפנטזות, כאשר הן קוראות על מושא אהבתה של גיבורת הספר. דמותו של דאש היא הדמות הקלאסית של הגיבור המושיע - האביר על הסוס הלבן; הוא בלונדיני, ארוך שיער, מסותת ועמוס שרירי בטן (אין צורך לספר שמדובר בצ'נינג טייטום, נכון?) ולא עושה גם רושם חכם במיוחד, לפחות בכל הנוגע לאיש מאחורי הדמות. אחרי שהיא בזה לו, באופן עקיף וכמעט ישיר, במסע הפרסום שלה, היא מוצאת את עצמה נחטפת על ידי מולטי מיליונר אקסצנטרי, בשם אביגייל פיירפקס (וזה מגולם על ידי דניאל רדקליף, בתפקיד מעניין, מבדר וטוב שלו).


החליפה המנצנצת היא כל הסיפור | באדיבות סרטי פורום פילם

המיליונר הצעיר, עמוס רגשות תסכול מהעברת מרבית ההון המשפחתי לאחיו, מנסה להוכיח את עצמו למשפחתו וחוטף את לורטה, בעודו מסביר לה כי הוא זקוק ליכולותיה הארכאולוגיות, על מנת לפענח כתבי סתרים עתיק וזאת בכדי לאתר כתר אגדי, אשר, על פי עלילת ספרה של לורטה, אמור להימצא בעיר האבודה - זו מצויה בתור חלק מעלילת ספרה. משם מוצאים עצמם שני זוגות הצלעות - המרכזיות והמשניות, במרדף סבוך, בתוך הג'ונגל; בעודם נתונים לחסדי האי ושלל האתגרים אשר ספונים בו. בכל הנוגע לקו העלילתי וההתפתחויות בסרט, לא צריך לציין כי הפתעות או אתגרים עלילתיים לא היו בתור מנה מרכזית של צמד הבמאים והתסריטאים. בכל הנוגע ליצירת עניין, מצבים קומיים בלתי צפויים וסתם רגעים ביזאריים - את כל אלו תמצאו בתור חלק מהתפריט העשיר והנהדר, שיש לסרט הזה להציע.

עלילה קצבית, הישענות על פרויקטים מוצלחים מהעבר וכימיה מצוינת בין הכוכבים הראשיים, אשר יוצאים מגדרם בכדי לגרום לקהל לצאת מגדרו - כל אלו ועוד נמצאים בתוך הקומדיה הנהדרת הזו, שפשוט מוציאה אתכם עם מצב רוח נהדר מהקולנוע, בימים בהם המצרך הזה הוא בסיסי. זה נראה כאילו מייקל דאגלס וקתלין טרנר התאחדו פעם נוספת, במעין גרסה מעודכנת ל"בעקבות האוצר הרומנטי". הפעם מדובר בסרט, אשר בהחלט דורך על זכוכיות שבורות של עידן, במסגרתו צריך להיות "ג'קאס" על מנת לגרום לקהל לצחוק באמת מכל הלב. הסרט של האחים ני מייצר קומדיה נהדרת בצורה ואופן אלגנטיים מאוד, בעידן שבו הקומדיה הפשוטה והטובה היא מצרך נדרש וכזה שכמעט נדיר למצוא, מבלי הצורך לראות חבורת אידיוטים שמוכנים להצית איברי גוף או להעמיס על עצמם כוורות דבורים מזמזות.


מי דיבר על אוצרות רומנטיים כאן? | באדיבות סרטי פורום פילם


משפט על הסרט:
קומדיה בטעם של פעם. כזו אשר מחזירה אמון שהקולנוע עדיין יודע לייצר קומדיות כיפיות לישיבה מול המסך ומחזיר את ההשקעה הכספית והמאמץ הכרוך ביציאה מהבית, אל עבר אולם הקולנוע.


משפט על הבמאים:
האחים ני אינם בעלי פילמוגרפיה מרשימה, אינם מהמוכרים ובינתיים אין הרבה היסטוריה מאחוריהם, אבל הם מצליחים להתעלות ולייצר קומדיה מדויקת מאוד, בכל הנוגע לאפקטיביות שלה על הצופים וגם בכל הנוגע להתרשמות מהוויזואליות שיש לסרט הזה להציע לצופיו.

משפט על השחקנים:
סנדרה בולוק נפלאה ויש לה כל כך הרבה רגעים שמדגישים את היכולות הקומיות הפיזיות שלה וזה פשוט תענוג לצפות באישה הזו ממשיכה להוכיח שהיא יכולה להיכנס לכל ז'אנר ולעשות חיל בכל תפקיד. בראד פיט בתפקיד חד ומדגמי, אבל שוב מראה יכולות קומיות מאופקות, שמוציאות תגובות פחות מאופקות מקהל הצופים. פיט מקבל ליווי מוזיקלי מרשים של ניק קייב, עם ה-Red Right Hand (אשר הפך, בעל כורחו, להמנון הכמעט רשמי של "כנופיית בירמינגהאם") ועם The Handsome Family - Far From Any Road (שיר הנושא המושלם מהעונה הראשונה של "בלש אמיתי") ומחזיר את ההשקעה, בעבור כל דקה בה הוא נמצא על הסט. צ'נינג טייטום נפלא ומצחיק, כפי שכבר ראינו אותו לא מעט ("רחוב ג'אמפ 21" ו"ג'ומנג'� �: שורדים בג'ונגל") והוא נראה כמו המארק וולברג החדש ולבסוף מגיע גם תורו של דניאל רדקליף, שמשכיח מהר מאוד את האיחוד המרגש, של עשרים השנים וממשיך הלאה, בקריירת המשחק הנהדרת שלו.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, שכל דקה מרגישה רלוונטית ואפילו קצת מבאס שהגיע הסוף, כמעט מהר מדי.