"סוכן הצללים": תמשיכו להזרים

קהל הצופים של בתי הקולנוע יודע מי הוא ומה הוא מחפש ורוצה. בימי טרום קורונה וגם בימי הקורונה במיוחד. הוא מתחיל לברור את הסרטים, אשר מגיעים ומחשב מה כדאי ללכת לראות ולאילו מהם שווה לחכות, כאשר יגיעו אל המסך הקטן. האם שווה לעטות את המסכה בעת ישיבה במשך שעה וחצי, שעתיים או אפילו יותר, בבתי הקולנוע או שעדיף לוותר ולהמתין לסרט שפשוט ירגש, יצחיק או ירשים אותו. הקולנוע מנסה לפתות ולמשוך את הקהל שלו עם אטרקטיביות; גם באיכות, גם בסאונד וכן, גם באפקטים מיוחדים או פשוט בצחוקים משוגעים (היי חבורת ג'קאס), אשר משתחררים באופן קליל יותר, כאשר יש עוד אנשים רבים מסביב.


תבואי...יהיו צחוקים גם | באדיבות סרטי פורום פילם

גם לסרטי אקשן הקולנוע שומר את המקומות הטובים ביותר באולמות. סרטי אקשן מרהיבים, מותחנים עוצרי נשימה ואפילו סרטי אימה בינוניים, אשר יחלצו מכם תגובה קיצונית יותר בבית הקולנוע מאשר בבית. מה שליאם ניסן, סוכניו ואנשי היח"צ ברחבי העולם עושים עם הסרטים שלו עוד יילמד בטובי בתי הספר לתקשורת, קולנוע ושיווק. הבינוניות שזורמת מהאיש המבוגר הזה כבר מזמן הפסיקה לרפד את חשבון הבנק שלו במיטב השטרות הירוקים, אבל הוא איכשהו מצליח לשמר את המותג, אשר הדעיכה שלו כבר פסקה מלפני עשור והוא פשוט כבר שוכב בשלולית שתן של עצמו ומחכה שיעבור מנקה חנון ורחום.

הדמויות הן אותן דמויות; הלבטים, הפרצופים, העלילה הדלוחה; במקרה הטוב והתסרוקת הכעורה שלא משתנה. האנטגוניסטים העייפים, אשר עמם הוא נאלץ להתמודד וכמובן הדמות העייפה אף יותר של הסוכן לשעבר, אשר נלחם בשארית רצונותיו וכוחותיו והוא האיש התשוש בהווה וגם זה שכנראה יישאר עמנו בעתיד. הוא כבר לא רק אבא, הוא כבר סבא ולא בפעם הראשונה, הוא עושה את השטנץ פעם נוספת ובכנות, אפילו שהוא מצליח לשמור אתכם בסרט במשך שעה וחצי זה כבר מרגיש שהוא מתעייף, ביחד אתנו - הצופים שעוד ממשיכים איכשהו לבלוע את הגלולה המוזרה הזו, פעם נוספת מחדש.


שמע...אין לי כוח ללכת מכות, בוא נרקוד קצת ונעשה מכות בכאילו | באדיבות סרטי פורום פילם

הפוסטר נראה אותו הדבר. שם הסרט שונה, אבל כל כך גנרי בתרגום המקומי, גם אם זה המקורי מצליח להישמע קצת שונה מהאחרים. הפוזה הניסנית זהה לחלוטין לעשרות סרטים אחרים וכמובן שכותרת המשנה בסגנון "הם הצליחו לעצבן אותו...", "הוא כבר רצה לפרוש" או "הם עומדים לשלם" מרגישה דומה בכל דרך או צורה שהיא. מבחינה עלילתית זה לא ממש משנה מה יש בפנים, כי מה שמשנה זו החזות הניסנית הישנה, שחוזרת על עצמה וממחזרת בלי טיפה של בושה את הקונספט של מאות סרטים לפני כן וכולם של ניסן עצמו.

הפעם מגלם השחקן המזדקן את התפקיד המפתיע של סוכן חרש, בשירות ה-FBI, שמהות תפקידו מסתכמת בהשבת סוכנים סמויים, אשר זהותם נחשפה או שהם לא עמדו בלחץ והיו לקראת חשיפה. יום בהיר אחד הוא צריך לטפל בסוכן צעיר, אשר סרח ואותו הוא מחבב יחסית, כאשר הסוכן הסורח בסך הכל רצה לחשוף המון פרטים שלא כדאי לסוכנות הביון, בשביל לנקות את מצפונו. ניסננו כמובן מתחיל לפקפק בדרכיו, עד עצם היום הזה ובגילו המופלג, כאשר הוא מאותת למנהל שלו שהוא רוצה שעון מוזהב וזמן לפצות את בתו, דרך נכדתו, הכל מתחיל להסתבך סביבו. שמעתם את הסיפור הזה עוד עשרות אלפי פעמים ואין שום כלום חדש או מסעיר בעלילה, רק שהפעם היא (שוב) מסופרת על ידי ניסן ועוד צוות בינוני, אשר מקיף אותו בדרך לעוד משכורת לא מוצדקת כלל וכלל.


הבאתי לך מגבונים מסירי איפור, אבל הם הרטיבו לי את הכיס | באדיבות סרטי פורום פילם

התסריט העצל כאילו נכתב על ידי ילדים ביסודי, שאולי החלו ללמוד יסודות קולנועיים. רמת המשחק לא מתעלה, אבל גם לא מתרסקת וליאם ניסן...הוא בשלו. לא חורג ולו במילימטר מהתפקיד הבנאלי שכל כך הותאם למידותיו ומי זוכר שפעם הוא היה שחקן רציני, בסרטים רציניים ואפילו בכאלו, אשר נחשבים ליצירת מופת עד עצם היום הזה. הנבל גנרי כל כך, הגיבור אפילו פחות מיוחד ואת החורים בעלילה תפסיקו לספור כבר אחרי רבע שעה של צפייה בסרט. הטקסטים, כאילו נכתבו בזלזול מסוים ואת ההפתעות העלילתיות, אם אפשר לקרוא להן ככה בכלל, תראו מקילומטרים.

שוב ובפעם המי יודע כמה, לא ברור למי הסרטים הללו נועדו, בכל הנוגע לפלח קהל הצופים בארץ. קשה להאמין שיש עדת מעריצים מסתורית של ליאם ניסן, אשר מבצעת לחץ פיזי מתון, בכדי שהסרטים שלו יגיעו לארץ, כי זה כבר ממש מתיש, אבל הם מגיעים ועולים למסכים הגדולים אחת לכמה חודשים - בדיוק כמו קצב הצילומים הגבוה של ניסן, לסרטים בעלי ממוצע ציונים, אשר מתנועע באי נוחות בין ארבעה כוכבים לחמישה...מתוך עשרה כמובן. הוא כן מצליח להחזיק, הוא כן אסקפיסטי וסביר במידה מסוימת, אבל העיקרון של ההגעה שלו לארץ ועצם יצירתו, באופן כללי, תמיד מעלים תהיה מחודשת ולא משנה התוצאה.


עכשיו אתה נופל, שתי שניות לפני שאני נופל מעייפות | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
בעולם נורמטיבי, הסרט הזה בכלל לא מגיע למסכי הקולנוע בארץ. ימתינו איתו לסטרימינג וגם אז יחשבו פעמיים אם לבזבז עליו את הזמן, הצופים בעלי היד הקלה על השלט. עוד ניסן אחד לאוסף. שום דבר לספר עליו.

משפט על הבמאי:
מארק וויליאמס, אשר ביים את ניסן ב"גנב עם כבוד" והיה בין מפיקי "הצלף", חוזר לביים סרט שלישי, כאשר שני שליש מסרטיו בכיכובו של הצמח הנובל. זה די אומר הכל.

משפט על השחקנים:
בגדול זה רק שחקן אחד. הוא בפוסטר, הוא בחזית ובמרבית השלבים. כל השאר לא באמת חשובים, מעניינים או מבצעים עבודה שתגרום להם להיזכר ליותר מחמש דקות לאחר תום הסרט.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי ועוד כמה דקות נטו. אם זה היה נמשך יותר זמן, מישהו היה צריך לגזור לניסן דרך לצאת החוצה, ממסך הקולנוע, כדי שייצור קצת יותר עניין.