"לנסקי": יהודי טוב?

מאיר לנסקי היה אחד המאפיונרים הגדולים שצמחו במאה העשרים. הוא היה איש עסקים, אדם של מספרים ועזר להגדיל את פעילותה ורווחיה של המאפיה ושל הפשע המאורגן, כאשר לא מעט נזקף לחסותו. כאשר מדברים על מוח יהודי, כנראה שאפשר להעניק לא מעט קרדיט עבור אותו מוח מבריק של מאיר לנסקי והוא נזכר בדברי הימים של הגדלת הנפח והעושר של המאפיה בארצות הברית וכמובן אי אפשר להתעלם מהקשר היהודי והעזרה למדינת ישראל. מדובר באדם שלא הרבה ללכלך את הידיים והוא השאיר מעט מאוד עקבות אחריו ועד היום הזה ממשלת ארצות הברית לא הצליחה למצוא או לשער היכן החביא, להערכתם, כשלוש מאות מיליון דולרים. חלק מהסרט אף עוסק במרדף המתמשך של הממשלה ומוסדותיה אחרי קצוות חוט לסכומים המטורפים שהעלים המאפיונר החכם.

מעל הכל וכחלק מהרלוונטיות של הגעת הסרט הזה להפצה בארץ ישראל, כמעט ולא חובה לציין כי שם המשפחה של המאפיונר קושר אותו באופן ישיר אל מדינת ישראל ובמקומות עלילתיים מרכזיים, אף מופיע הקשר החזק וההדוק עם מדינת ישראל. מעבר להיותו יהודי כשר וטוב, גם מספר הסיפור שלו הוא אחד כזה. איתן רוקאווי, הוא בנם של בטי רוקאווי - סוכנת הדוגמניות המפורסמת ורוברט רוקאווי, סופר אמריקאי מפורסם, אשר בערוב ימיו של מאיר לנסקי גם הספיק לראיין אותו ואף לכתוב עליו, כחלק מתופעת הגנגסטרים היהודים האמריקניים. העוגן העלילתי הדרמטי של הסרט גם מגיע בתור שילוב עלילות לנסקי הצעיר אל מול ההוא, הזקן והשבע, שמגיע לשטוח את קורות חייו באוזניו של סופר, אשר נפלה לחיקו ההזדמנות.


ומי שלא היה מיישר איתי קו, הייתי דואג שיראה את הדגים במים | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

סרטו של רוקאווי מדלג באלגנטיות וקלילות יתרה בין הווה לעבר ובין מאפיונר שקול בכל אחד ואחד מהזמנים, בהם הוא בוחר להתמקד ועליהם הוא בוחר לספר. מצד אחד מגיע המראיין; דיוויד סטון (המגולם על ידי סם וורת'ינגטון) ובסדרת מפגשים, בבתי קפה, מקבל את לנסקי בהרהורים וסיפורים על העבר, שהפך אותו להיות מי שהיה ומהצד השני, מובאים הסיפורים כפלאשבקים ורסיסים עלילתיים, אשר מבצעים סקירה על העבר העשיר של האיש. רוקאווי מיטיב לשרטט את דמותו המורכבת של המאפיונר היהודי בתור אדם מרתק, שגם בצעירותו היה שקול ובזקנתו הוא רק רוצה לספר את הסיפור המלא ולנסות להביט לאחור ולהעביר את ניסיון החיים וגם את סיפור החיים המלא שלו הלאה והוא בהחלט ניכר בתור אחד כזה, אשר צבר קילומטראז'.

דמותו של דיוויד סטון, המלווה את לנסקי ואף מקבלת נתח עלילתי יפה, על מנת שיהיה הספוג העלילתי של המאפיונר, דווקא לא מצליחה להמריא יותר מדי והוא נותר בגדר דמות שבלונית שרק מנסה לאמץ לעצמה מוטיבים נואריים. סטון הוא הנרייטור, שקיבל על עצמו קצת יותר תפקידים, אבל הוא בהחלט לא הדמות הראשית או המרכזית של עלילת הסרט, המבוסס על המאפיונר היהודי. וורת'ינגטון הוא שחקן קלאסי לגלם דמות זניחה, נשכחת וכללית למדי ולא זכורות יותר מדי הופעות של האיש הזכור בזכות חצי תפקיד ב"אווטאר", אשר גרמו לו להפוך להיות יותר מסתם שחקן בינוני. על כל אלה, הוא מאמץ בשמחה את התפקיד של הצינור העלילתי ולא מתאמץ יותר מדי להיזכר בתפקיד השולי למדי שלו בסרט.


באסה, אני כאן רק לקריין | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

אין כאן סיפור יוצא דופן ושרטוט מיוחד לחייו של מאפיונר אמריקאי (ויהודי) - הוא מוצג פחות בתור ביריון ויותר בתור החבר של הביריונים וזה שעוזר להם להתאחד ולפתח את התחום, הרבה מעבר למה שהם חלמו. הוא מוצג לפרקים בתור אדם קר, מנוכר ומחושב מאוד ולפרקים אחרים ובעיקר בערוב ימיו, הוא מופיע בתור אדם שלמד לא מעט תוך כדי ונותן לרגשות שלו קצת להשתלט על התנהגותו. הוא לוקח זמן להרהר על מערכות היחסים שלו עם אשתו ועם ילדיו, על אף שהם מוזכרים בסרט מעט מאוד וגם עסוק לא מעט בהעברת הידע וגם העברת הלפיד, האנושי; אם אפשר לומר, אל עבר המראיין שלו. זה נראה בלא מעט שלבים כמו יחסים בין אב לבן, כאשר האב מעבר את הידע, ניסיון וחוכמת החיים שלו לבנו.

הסרט הוא כמעט סקירה מזורזת ללא מעט רגעים היסטוריים לרוחב המאה העשרים והמיקום של מאיר לנסקי על הטיימליין ההיסטורי. צמיחת כלכלת הפשע בארצות הברית, עליית ודעיכת הנאציזם, קובה בימי טרום שלטון קסטרו ואפילו עלייתה של מדינה קטנה וצעירה במזרח התיכון, בעלת השם הגברי - ישראל וראש הממשלה הנשית, בעלת השם של הגלידה? גולדה. גיבור הסרט לא רק חולף ביעף לצד אירועים מרכזיים, הוא מהווה שותף פעיל ואחד שתקע יתדות בכל תקופה, כאשר הוא מותיר חותם בכל איזור היסטורי בו הוא מבקר. ביוגרפיית מעלליו והשקעותיו של לנסקי במקומות ובאירועים היסטוריים מרכזיים, אשר זיכו אותו בסופו של דבר גם בצבירת כוח ומעמד, בזכות כל אחד ואחד מהם.


תזכרו את השם: לנסקי | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

מאיר לנסקי טייל בהרבה מקומות וזמנים של המאה העשרים ונקודות הציון המרכזיות שלו מקבלות הצצה עם זכוכית מגדלת, אבל כמובן שמעל הכל הוא ייזכר בתור זה שתקע יתד בסינדיקט ראשי הפשע המאורגן בארצות הברית והכתף שנתן לראשי ארגונים מכל קשת המדינות. אי אפשר לפספס כמובן את סיפורי חברותו עם מאפיונרים מפורסמים כמו: באגסי סיגל ולאקי לוצ'יאנו, אשר מלווים אותו, לאורך חלקים גדולים מהדרך שלו בעולם הפשע ועד שהוא הופך בעצמו לסוג של קאפו מרכזי מאוד בארגוני הפשיעה.

אין מדובר בסרט מהפכני או יוצא דופן, בכל הנוגע לביצוע שלו, על אף הדרך המעניינת להציג את הסיפור המסופר בשני צירי זמן מרכזיים, אשר אחד מהם מכופף להיות דרמה מותחת, בכדי לייצר עניין עודף, למי שלא מספיקים לו סיפורי מאפיה אלימים והופכי קרביים, לעיתים לא מעטות. מדובר בסיפור חיים מרתק, אשר רוקאווי חותם באהדה מסוימת, שלא תמיד ברורה, כאשר בסופו של דבר מסכמים את חייו של מאפיונר צמרת, שגם היה פילנטרופ גדול עבור מדינת ישראל וגם לקח חלק לא קטן במאבק היהודים והאמריקאיים בנאצים. גם כל אלו לא מצליחים להסיט את האמת המרכזית בנוגע לעיסוקו, אבל אין ספק שהסרט מצליח להביא את אותו הסיפור, על לא מעט עיסוקים ולא מעט פעילות בדחיסה מצוינת, מרתקת וכמעט ברמת שיעור היסטוריה מצולם.


שוב בתפקידים שקשורים למאפיה | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג


משפט על הסרט:
מרתק. עשוי טוב ומבוצע היטב על ידי השחקן הראשי שלו, שמתאים כמו כפפה ליד, בעבור התפקיד. אין בו רגעים מתים והוא מתפקד היטב בתור הערך שעדיין לא הספקתם לקרוא בויקיפדיה.

משפט על הבמאי:
הצאצא של בטי ורוברט רוקאווי, אשר משתמש בהיסטוריה של אביו מול המאפיונר היהודי, יוצר סרט נהדר, שמדלג בין תקופות, בין סיפורים ובין דמויות ועושה את השילוב המושלם בין כולם, בכדי לייצר סרט נהדר ומאוזן.

משפט על השחקנים:
על וורת'ינגתון המשמים כבר גמרנו אומר כמה פסקאות מעל, על ג'ון מגארו, אשר מגלם את לנסקי הצעיר ועל אנה-סופיה רוב, אשר מגלמת את אשתו הצעירה; רק מחמאות וגם לשאר הקאסט, אשר מתפקד היטב. הארווי קייטל ראוי לקצת יותר כבוד ואהבה - השחקן בן ה-83 בהופעה יוצאת מן הכלל, המשלבת הומור, רצינות ולא מעט דרמה. הוא חוזר לכור מחצבתו, בתור מאפיונר מסוג כלשהו ובהחלט מספק הופעה יוצאת מן הכלל.


ועכשיו למבט המהורהר | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

משפט על אורך הסרט:
שעה וחמישים. נסבל בהחלט ולא נמרח יתר על המידה.