"אדומה אש": בלי הקונג פו...פנדה

דיסני את פיקסאר כבר מזמן איננו סתם מותג, הוא מותג מצליח ומסחרר. הרעיונות והביצועים המדויקים כל כך והשיווק הנכון מביאים כמעט כל סרט מתוצרתם להצלחה כבירה. אחרי לוקה המוצלח למדי, אשר הגיע לארץ ולבתי הקולנוע לפני קצת יותר משנה, הגיע הזמן ואחרי ציפיות וצפיות מרובות בטריילרים, לנסות ולהבין מה תוליד ההתכה בין סגנון האָנִימֶה היפני, לבין העלילה המבוססת על משפחה ממוצא סיני, אשר מתגוררת בטורונטו קנדה של שנת 2002 ובמסגרתה הגיבורה הראשית היא ילדה מבריקה, שמתה על להקת בנים טיפוסית של תחילת שנות האלפיים ויש לה אמא מגוננת ומביכה.


לא, לא, לא לקרוא לי במחברת. זה פרטי! | באדיבות סרטי פורום פילום

הערבוב המוזר והמרתק הזה משמש בתור רקע ותפאורה לסרט שהעלילה שלו היא די טיפוסית, בבסיסה, בכל הנוגע לגיבורים של הסרט והבעיות עמן הם נדרשים להתמודד. אה....והגיבורה הראשית הופכת לפנדה ענקית בכל פעם שהיא מתרגשת ממשהו, גם זה נמצא בתור נספח עלילתי קטן ומשמעותי למדי. מדובר בסרט שמיועד, מן הסתם, לקהלים הצעירים יותר, אבל בלא מעט שלבים הוא לא מרגיש כאילו הוא מיועד לגיל הרך או לגיל הביניים, שלפני גיל ההתבגרות. הוא יכול להתאים לחלוטין למתבגרות צעירות באיזור בת מצווש - פלוס מינוס, שקבלת מחזור והתאהבות בבנים מהווים את הנושאים המרכזיים בחייהן.

מיילין לי היא ילדה אנרגטית, מקסימה וחרוצה. היא מציגה את עצמה בתחילת הסרט באופן, שכבר גורם להרמת גבה, כאשר היא אומרת שהיא תמיד חייבת הוקרת תודה להוריה, אשר גידלו והביאו אותה עד הלום. היא מחויבת לציונים גבוהים והצטיינות בכל תחום בבית הספר, אשר בו ולו היא שותפה, יש לה חברות טובות, שהיא מבריזה להן באופן קבוע מבילויים ופעילויות כיפיות, אשר לא מתרחשות בין כותלי בית הספר ובסוף כל יום מצוין שכזה, היא שבה הביתה, לעזור בעסק המשפחתי. העסק המשפחתי של משפחת לי הוא סוג של ארמון קטנטן בלב שכונה סינית בטורונטו, אליו מגיעים תיירים בכדי ללמוד על ההיסטוריה המשפחתית של משפחתה של מיי לי, אשר כולל דורות ארוכים של נשים עוצמתיות וחזקות וגם פנדה אחת אדומה, אשר הגנה על נשות המשפחה.


זה לא הולך להחזיק מעמד, כן? | באדיבות סרטי פורום פילום

הכל משתנה בלילה בהיר אחד, כאשר מיי לי מרשה לעצמה ולמחשבותיה להפליג אל מחוץ לספרי הלימוד והעסק המשפחתי. היא חושבת על בן מהשכבה שלה ומשרבטת קצת במחברת, משם תנו לדמיון להפוך את הכל לסיטואציה מופרעת ומורכבת בין ילדה מדחיקה ואמא שתלטנית ותקבלו את פקעת העצבים, שבאה לידי ביטוי בכך שמיי הצעירה והמצליחה הופכת, בעידנא דריתחא, לפנדה אדומה ענקית. כפי שכבר הבנתם משלל הטריילרים, אשר פוזרו בחודשים האחרונים, הפנדה הזו היא אותה ירושה משפחתית וכפי שתוכלו לנחש, ישנם מספר תנאים להברחתה עד מועד מסוים או ש......היא נשארת לנצח.

מאותו הרגע הסרט עובר לדון בפערים הבלתי נתפסים, לעיתים, בין הורים לבין ילדיהם המתבגרים וכפי שהוא מציג את התגובה הקיצונית לכעסים בתור הפיכתה של מיי לי לפנדה גדולה, כך הוא גם מקצין בין צמד הדמויות הראשיות. מצד אחד מיי לי החנונית המושלמת, שמעריצה בסתר ליבה להקת בנים צעירים ומוקפת בחברות הכי טובות שלו, שמצטרפות אליה, על מנת לעשות את כל שביכולתן בשביל להגיע להופעה שלהם. מהצד השני האמא המגוננת, שמצפה לציונים מושלמים, התנהגות ללא רבב, עזרה בעסק המשפחתי וכמובן כמה שפחות בילויים עם החברות וכמה שיותר עם ההורים והמשפחה. וכן, יש גם את עניין האדומה; הפיכתה של מיי לאישה קטנה, עת קבלת המחזור הראשון שלה, אשר מקבל שם קוד בעזרת פנדה אדומה, שנוצרת בעת התנהגות קיצונית יחסית.


לא, היא לא באמת שם... | באדיבות סרטי פורום פילום

למרות שהפער בין המצופה ממנה לבין מה שהיא עושה, הלכה למעשה, איננו גדול מדי, לבה של מיי לי עדיין מאותת לה שהיא צריכה לקחת החלטות שלא יתאמו את הציפיות של אמה ממנה. כפי שסרטים נפלאים אחרים של פיקסאר עושים ללב שלכם, גם הסרט הזה עומד לעורר בכם לא מעט רגשות מעורבים, בכל הנוגע לאיך שאתם רואים את הילדים הקטנים שלכם, בעת התבגרותם. גם הילדים עצמם ייקחו את ערימת הלקחים שהסרט הזה מעניק לצד שלהם ויוכלו לנופף במסקנות שהם למדו מולכם, בכל הנוגע לתיאום הציפיות וההגנה עליהם אל מול איך שהם תופסים את עצמם מול העולם ובייחוד בשנים מאתגרות כמו השנתיים האחרונות. וכמובן שאי אפשר בלי עניין הקבלה וההכלה העצמית, מעבר להכלה של ההורה את ילדו ולהיפך. שיהיו לכל הצדדים כמה נקודות למחשבה.

האנימציה נפלאה וצבעונית, המוזיקה, אשר נכתבה על ידי בילי אייליש ואחיה, בהשראת להקות הבנים של תחילת שנות האלפיים, עוטפת את הסרט ברוח התקופה ודמויות המשנה נפלאות וצבעוניות, אבל בסופו של דבר הוא מרגיש בנאלי למדי ומאוד צעקני, עם מסר פשטני, שלא מצליח לבדל אותו מסרטי אנימציה אחרים של האולפנים הללו. עם זאת מדובר בעוד תוצר נפלא ומוצלח של אולפני פיקסאר, שבהחלט שומר על הסטנדרט ורחוק מלהוות אכזבה, אבל גם לא קרוב מדי להיות ההצלחה המסחררת, אשר ניסה לרמוז לנו כי הוא עתיד להיות.


כולם לצעוק: פור טאון! | באדיבות סרטי פורום פילום

משפט על הסרט:
אפשר לומר שהוא לגמרי עומד בציפיות, אשר הציבו מספר טריילרים כיפיים עם המוזיקה של NSYNC וגם פונה לקהל יעד, אשר חווה את הלהקה בזמן אמת וכעת מתמודד עם מתבגרים משלו וכן, הסרט גם עבורם, לצפייה משותפת משפחתית וכיפית.

משפט על הבמאית:
סרט הביכורים הארוך הראשון של האנימטורית הסינית דומי שי, אשר בהחלט מבליט כישורים נוספים שלה, כמו בבימוי וכתיבה של סרטי אנימציה.

משפט על המדבבים:
מעבר לסנדרה או ו-ואי צ'ינג הו (מאדאם גאו של "דרדוויל") כנראה שלא תכירו יותר מדי שחקנים, אשר נבחרו לדובב בסרט. אן מארי, הזמרת שהייתה מוצלחת לכמה רגעים, גם משתתפת ועוד ערימה של שחקנים סינים, שלא יצלצלו לכם שמותיהם, אלא אם מדובר בצלצול של סיומות שמות המשפחה.

משפט על אורך הסרט:
מאה דקות, אשר חולפות להן ביעף, בדיוק על פי הקוד המקובל.