"משחק השנאה": יותר צפוי מזה ונשתגע

כשגבר אוהב אישה. כשאשה נמשכת לגבר. המון דברים מוזרים קורים, אפילו צפייה בסרטים דביליים מהסוג של הסרט המאוד זניח, קומפקטי, צפוי ונטול מניירות, שאיפות וכוכבים משורה כלשהי הזה. העובדה שהסרט הזה הוא מבוסס על סיפור, שהיה לרב מכר בעולם שלנו ומכר כל כך מספיק בשביל לייצר לסיפור הזה סרט, היא תופעה בפני עצמה, שרק מוכיחה שיש עדיין אנשים שמחבבים את המילה הכתובה במידה מסוימת ומספקת על מנת לקרוא שטויות שכאלו ויש מספיק קהל יעד פוטנציאלי, כך חשבו יוצרי הסרט, שיסכים לכתת רגליו ולהגיע לבתי הקולנוע בשביל לצפות בסרט הכמעט חמוד והמאוד מיותר הזה.


רק תאמר מה נראה לך השילוב של השחור והאדום כאן ועוזבת אותך | באדיבות סרטי יונייטד קינג

אתם לא צריכים באמת תקציר, נכון? מספיקה מבט אחד בכרזת הסרט ובמשפט ה"מחץ" שהפוסטר משווק לצופים. הפוסטר הזה הוא קריאה לזוגות צעירים ובעלי תשוקה, במערכת יחסיהם, שיביאו את עצמם להתיישב במשך שעה וחצי ולראות את הסיפור הצפוי הזה מתגלגל לו, מבלי שום אופציה לגאולה או לתפנית עלילתית יוצאת דופן. שני יריבים, כך נראה בכרזה של הסרט, אשר במוקדם או במאוחר ימצאו את עצמם במשיכה חייתית זה לזו וזאת על אף הסלידה הראשונית והרגעית שלהם זה מזו. זה כנראה גם הולך להיגמר באיזה סוף שמח ויהיו דמות או שתיים, שהן אלו עליהן נשענת אחת הדמויות המרכזיות.

כל זאת ועוד, מבלי לקרוא מילה אחת בתקציר. סביר להניח ש-80 אחוזים מכם כבר ניחשו את מרבית העלילה, אז בואו נחזור עליה, רק בשביל להיות בצד הבטוח. ג'ושוע טמפלמן ולוסי האטון הם צמד מנהלים בחברת ספרים שהתמזגה או משהו בסגנון הזה, שלא באמת משנה או משפיע עלילתית על כלום. הם יושבים זה מול זו באותו החלל וכל אחד מהם הוא יד ימינו של המנכ"ל של אחת החברות שמוזגה. היא לבבית וחמה והוא קר, מנוכר ומאוס על הסביבה. הם שונאים זה את זו עד דק ואפילו היא מנרייטת את העלילה של הסרט (לוסי, כלומר), בתחילתו ואומרת שהקו בין האהבה והשנאה הוא דק והרגשות המפוגנים כלפי האובייקט - זה של האהבה או זה של השנאה - דומים למדי וגם התחושה דומה. אוקיי...סיפור סגור. אפשר לחזור הביתה?


אמרתי שתגיד משהו על השילוב בין האדום והשחור ועוזבת אותך! | באדיבות סרטי יונייטד קינג

אחרי שהבנתם באופן סופי שהכל עניין של זמן, הגיע הזמן לשחרר ולהתמסר. ככל שתקדימו, כך אולי תצליחו לשאוב הנאה מסוימת כלשהי מהשטויות שעלילת הסרט מציפה בפניכם. היריבות בין השניים עולה שלב כאשר שניהם מתחרים על משרת המנכ"ל המגשר הנחשקת, שאמורה להתוות את הדרך, אליה הולכת החברה הממוזגת. אם תשאלו פעם נוספת מה בדיוק החברה הזו עושה או מה היא מיזגה, אנחנו נבקש אתכם ברצינות להפסיק לקרוא ולעבור לביקורת הבאה, על סרט קצת יותר טוב. אז הגיע הזמן לרדת מהגב של כותב שורות אלו.

השנאה היוקדת גוררת אחריה מערכת יחסים מוזרה ומסובכת שנראית, כמובן, כמו ערימה של הדבקות מסרטי קומדיה רומנטית שכבר ראיתם בעבר. פשוט לא יאומן שעוד מייצרים כאלו סרטים שאלמנט השקיפות בהם הוא כל כך חזק ומה שיותר מפתיע בסרט הזה, הוא עצם העובדה שהוא גם מובל על ידי קאסט זניח מאוד ולא מוכר. לא שמות שמושכים נהירה לקולנוע ולא ברורה בדיוק נחיצותו של הסרט, בכלליות ובקולנוע בפרט. תגלו במהלכו כי הדושבאג האנאלי והסרקסטי הוא אדם "מורכב" בעל לב טהור וכמובן שהגברת המבולבלת היא דווקא בעלת ליבידו גברי לחלוטין, עניין שתוקע קצת טריזים במטרות הנשגבות שהיא מנסה לנכס לעצמה - כמו מנכ"לות ואפס הסחות דעת מהמטרה.


אני אמשיך עם הפרצוף המגרה ומתגרה הזה חצי סרט, עד שתשים לב | באדיבות סרטי יונייטד קינג

איך שלא תכתבו את התסריט המטופש של הסרט הזה, הוא מוביל ותמיד יוביל לתוצאה סופית זהה. הדרך, ובכן...היא צריכה להיות קצת שונה והסרט הזה לא מעז לחטוא בכך שהוא מתווה דרך שונה, שכמובן נכתבה דווקא בתור ספר והצליחה דווקא לגרד ערימות מרשימות של קוראים, לספרה של סאלי ת'ורנה. אבל מסתבר, בפעם המי יודע כמה, שרומן סקסי ושנון, שנכתב באופן מרשים ומוצלח, יתורגם בסופו של דבר לגיבוב שטויות בנאלי לחלוטין, שכאשר פשוט תדפדפו עליו עם העיניים, תצליחו להגיע מהר מאוד למסקנה, שככל הנראה רצוי הפעם לוותר מראש על הניסיון להיכנס לאולם הקולנוע ולצפות בו.

זה ירגיש בלא מעט שלבים כאילו את הסרט הזה כבר ראיתם וככל הנראה שכבר צפיתם בגרסה קצת יותר זוהרת שלו, כלומר; עם כוכבים גדולים יותר ואקטואליים הרבה יותר. הפעם מדובר בגרסה דהויה וחיוורת למה שאתם מקבלים בדרך כלל ממילה קוניס וג'סטין טימברלייק או אשטון קוצ'ר - כל הג'אז הזה, רק נטול הילה, נטול קסם וסתמי למדי, בכל דרך וצורה שלא תסתכלו על זה. מדובר בסרט קטן, אשר ייעלם בדיוק כשם שהגיע ויישכח בדיוק כשם שנשכחו עוד עשרות אם לא מאות זניחים וטובים כמוהו או אפילו קצת יותר טובים ממנו.


מילה ואשטון לא היו פנויים. אז הביאו אותנו | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
שלא יצפו להכנסות שיא בארץ ישראל או בכלל. אחד הסרטים הזניחים שמגיעים ארצה וכפי שנאמר קודם לכן, לא צפוי להיזכר אפילו דקה אחרי שתסיימו את הצפייה (המאוד מיותרת) בו. הוא חמוד, במידה מסוימת, אבל כל הסיפור הזה כבר מיצה את עצמו...ממזמן.

משפט על הבמאי:
פיטר האצ׳ינגס הוא במאי של קומדיות זניחות ומאוד היה קל לנחש מה יהיה הנושא של הסרט הנוכחי, אותו הוא מביים. הוא לא סוטה מהקו הרגיל של קומדיות קלילות ורומנטיות, מכניס קצת יותר תשוקה למיקס, אבל לא משהו שיישאר עם הצופים, בדיוק כמו סרטיו, באופן כללי.

משפט על השחקנים:
לוסי הייל ואוסטין סטוואל הם הכוכבים הראשיים של הסרט והם כבר שיחקו ביחד בסרט (גרוע) אחר, לפני שנתיים - "אי האשליות". גם הפעם הם לא נוחלים הצלחה גדולה, כאשר היא נראית כמו חיקוי זול של מילה קוניס ואילו הבחור נראה כמו גרסה רובוטית של בן אפלק משולב עם דניס קוויד צעיר (והחלק של קוויד מוגש ישירות מתוך הטקסט של הסרט ובצדק). שלל שחקנים מדרג ד' ומטה הם המלווים לצמד כוכבים, אשר במקרה הטוב מגיעים לדרג ג'.


אפלק מי? | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על אורך הסרט:
לפחות נגמר אחרי שעה וחצי (וקצת).