"פיסמייקר": עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום על DC

השיקום אשר חווה חברת הקומיקס של DC אל מול ההתבוססות בבינוניות, שלא לומר - האכזבות, שמאכילה את הצופים חברת הקומיקס של מארוול, הוא כבר עניין שבשגרה. נכון, ספיידרמן האחרון גרף המון הצלחות ושבחים ונכון, דוקטור סטריינג' והמולטיוורס שלו עומדים להעלות את הרף בכמה מקומות ועם זאת, נראה שדרך "יחידת המתאבדים" האחרון והמשופר של ג'יימס גאן נולדה הסנוקרת הניצחת של DC, אשר משאירה את מארוול על הגב, מתרוממת מדי פעם ויורקת איזו שן החוצה. באטמן מציץ ומגיח בכל רגע והתחרות, שעד לא מזמן כמעט ולא הייתה קיימת, התעוררה לחיים כפי שאף אחד לא שיער בנפשו שתתעורר וקם הפיסמייקר והכה נמרצות את לוקי, פלקון וחייל החורף (וגם את הוקאיי).


היכונו לביאת עושה השלום | צילום: IMDB

בעוד מארוול שוקדים ועמלים על פיתוח דמויות אשר סיקרנו את הצופים במידת מה, אבל לא יותר מדי, במהלך כל אחד ואחד מסרטי הנוקמים, לכדי סדרות, אשר מעמיקות, מעבות ומפתחות את היקום הקולנועי והטלוויזיוני שלהם, חברת DC לקחה בעלות על ג'יימס גאן, שהסתכסך עם החבר'ה במארוול - נתנה לו את המושכות והוא, מצידו, הכין מטעמים. תחילה מינף את המוצר הכושל של "יחידת המתאבדים" לכדי סנסציה קולנועית מבדרת, מהנה, גראפית וגסה מאוד ותוך כדי גם שקד ועמל על סדרה של דמות, אשר נראית לצופה הממוצע כמו קריקטורה של גיבור על מוגזם ומופרז. לנעליים הללו נכנס ג'ון סינה באופן טבעי וחלק והשניים מייצרים את הסדרה הכי טובה שיצאה בשנתיים האחרונות ממחלקת הקומיקס של שתי חברות הענק, המתחרות זו בזו.

המהלך של פיסמייקר ביקום של DC הוא הימור לא קטן. לא כולם מכירים ומוקירים אותו והוא מעולם לא נחשב לאחת מהדמויות המובילות, אבל בזמנים ובעידן שבו הקומיקס הוא המושך המרכזי לקולנוע וכמובן גם נפוץ, באופן כמעט חסר פרופורציות, בכל ערוץ סטרימינג, אשר מכבד את עצמו, אי אפשר לחשוב יותר מדי זמן. גאן שם הרבה ביצים בסל של "יחידת המתאבדים" ובזמן שהוא קוצר את ההצלחה שלה גם ייצר את הסדרה, במקביל, בעודו בונה על כך שהסרט יהיה הצלחה מסחררת ואתו גם "פיסמייקר", אשר יביא עמו צופים רבים, שאהבו את מה שראו בסרט. תאהבו אותו או תשנאו אותו, אבל ג'יימס גאן הוא גאון אמיתי והאצבע המונחת שלו על הדופק מביאה המון כסף.


האם מדובר בקסדה מגוחכת או באחד הנשקים המרשימים של גיבורי העל? | צילום: IMDB

תחילת הסדרה מוכיחה בפעם המי יודע כמה, שגיבורים ונבלים אשר נהרגים בסדרות או סרטי קומיקס מתים, עד ש....מוכרז אחרת. מי שנהרג אוף סקרין, הוא בעל עשרה אחוז וודאות למוות, אבל הפעם DC הוכיחו שגם אדם שנורה בצווארו ולא הוגדר בתור גיבור עם כוח על, עשוי לשוב אחרי שיקום מהיר. אם לא ראיתם גופה מרוטשת ומרוסקת נקברת תחת מפולת של סלעים מחודדים, יש סיכוי כלשהו שקאמבק יהיה כאן. סקירה קצרה על כמעט מותו של כריסטופר סמית', הלא הוא: פיסמייקר ומתחילים בצלילה איטית אל עבר הסביבה שלו והגיוס המחודש שלו למשימה סודית, בחסות עקיפית של אמנדה וולר וצוות משימה סודית, אשר הוקם על מנת להילחם ביצורים חדשים, שאת זהותם נגלה רק לאחר כמה פרקים.

במהלך תחילת העונה מוצג הצוות, אשר עומד ללוות את פיסמייקר במהלכה ומעבר לאותו הצוות, גם תוצג מערכת היחסים הכמעט הומוסקסואלית שלו עם ויג'לנטי (המגולם על ידי פרדי סטרומה) - לוחם חסר פשרות וחסר מצפון או רגשות אשם, שנהנה להרוג נבלים ככה סתם, כמעט כמו שפיסמייקר נהנה להרוג אותם עבור שלום עולמי. מערכת היחסים הסבוכה עם אביו, שמתגלה בתור "הדרקון האדום" (ומגולם על ידי רוברט פטריק המצוין, במהלך מחייה קריירה עבורו) שהוא מעין איירון מן שטוף שנאה וגזענות, עומדת על הפרק גם כן, אבל המרגשת והמשמעותית מכולן היא מערכת היחסים שלו עם איגלי הנשר (שאלוהים יודע מה די ברדלי בייקר עושה עבורו, כאשר שמו כתוב בקרדיטים בתור הנשר העשוי כולו CGI מרשים).


זה רק אני וה-BFF שלי | צילום: IMDB

התדמית הקשוחה והמטורללת של פיסמייקר הולכת ונמסה לה מפרק לפרק, כאשר גם פונים אליו בשמו הפרטי וגם רסיסים מעברו מתגלים, בשלבים ומאירים זרקור בוהק על אינפנטיל רגיש וחובב מוזיקת רוק מושבע. כמו בטיפול קולי מודרך אצל פסיכולוגית, הסדרה לוקחת אותנו בפלאשבקים לתחילת השריטה, שאיך לא? מתודלקת היטב על ידי אביו והעלילה הלינארית, במהלכה פיסמייקר וצוותו צריכים להציל את כדור הארץ מפלישה חייזרית, היא כמעט משנית לחלוטין אל מול התפתחות דמותו של הפיסמייקר והתפתחות מערכות היחסים שלו עם חברי ובעיקר חברות הצוות שלו, שחלקן גם מקבלות יותר זמן מסך מאחרות. מערכת יחסים כזו מובאת בעיקר מול ליוטה אדביו, המגולמת היטב על ידי דניאל ברוקס, שהיא במקרה או שלא, בתה של אמנדה וולר וגם לסבית עבת בשר ואפשר לברך את תרבות ה-PC על כך. בלי ציניות.

לב ליבה הפועם של הסדרה הוא ג'ון סינה והתפקיד שלו בתור פיסמייקר. סינה כבר הוכיח לא אחת ולא פעמיים שהוא שחקן קומי נהדר, שלוקח את היתרונות הפיזיים שלו, בתור מתאבק מרשים ומגחיך את עצמו פעם אחר פעם בתור אינפנטיל מהסוג הנחות ביותר. הוא יודע את המלאכה, בכל הנוגע בתחום הקומי וגם מתגלה לא פעם ולא פעמיים בתור שחקן דרמטי לא רע בכלל. נכון, מדובר בלא מעט רגעים של קומדיה וקריצות, אבל הוא לא רע בכלל ולא סתם הוליווד נהנית לקדם אותו, מעבר להיותו מוכר לאוכלוסיות מרובות של חובבי היאבקות; צעירים ומבוגרים כאחד. סינה חווה את הפריצה העצומה כעת ומהלך באותם השבילים שסלל עבורו דווין ג'ונסון ובהם גם צועד דייב באטיסטה, אשר משלימים טריו מרשים מאוד של מתאבקי עבר, שעשו את המעבר המאוד מוצלח אל עבר תפקידי משחק "אמיתיים" יותר מאשר אלו בזירה.


מי יכול עליי?! תראו את תותחי נברון שלי | צילום: IMDB

בהמון שלבים ובעיקר בהתחלה, נראה שגאן והגיבורים שלו מנסים לזרוק את הקלף המופרע כמה שיותר ולכמה שיותר כיוונים. הם מקללים בלי הפסקה, מייצרים שיחות דפוקות וחסרות משמעות ומשתמשים בציניות, פה ג'ורה ובדיחות שמפלרטטות עם ערימת קרשים. לפעמים זה עובד נהדר ולפעמים פחות, אבל המינון מתעדן ועם כל פרק, אשר משיל מעצמו את המאמצים להיות אחד מהתכולה של "הבנים" או מעין סוג של "דדפול", שהוא גם אינפנטיל וכמעט טיפש יתר על המידה, אי אפשר שלא להתאהב בדמות הענק העדין, שבאמת רוצה להגיע לתוצאות וכבר קצת מהסס ללחוץ על ההדק, מתי שלא באמת צריך. זה ברור שלכיוון הזה הסדרה הולכת בשביל להפוך את פיסמייקר לחלק אינטגרלי מהיקום של DC ומדובר בשיחוק ענק, בכל מקום ובכל כיוון אפשרי.

דמויות המשנה נהדרות ומבריקות ונעות בין קריקטורות שבורות לבין סתם דמויות של אנשים שזקוקים לתיקון פנימי, לנפש שבורה ומשוסעת. כל אחת ואחת מהדמויות מקבלת טיפול מסוים, מי יותר ומי פחות, אבל הגיבור לא נותר לבדו ולא רק בכל הנוגע למלחמה בפולשים, כי אם גם בהסרת הקליפות מעצמו. הצוות שלצידו מקבל דקות משלו; איש איש וכמות הדקות שמוקצבות לו, על פי רמת העניין. העלילה עצמה מצליחה לשמור על עניין, בכל הנוגע למעטפת וגם נוגעת מעט בעצבים החשופים של הגיבור הראשי ועוזרת לעצב אותו, אבל היא ממש לא העיקר, כיוון שיש איש אחד שרירי ובעל קסדה כסופה, אשר מבקש את מלוא תשומת הלב שלכם והוא עוד יחזור בעונה נוספת. תיאוריות המעריצים כבר כאן ואנחנו כבר מתגעגעים ומחכים.


כולי דימומים, אבל הקסדה...בלי שריטה | צילום: IMDB

הדמות האהובה:
איגלי. נו, באמת? נשר שמחבק?! מי לא יעוף עליו?

הדמות השנואה:
הדרקון האדום. האבא של... האיש והכספית לשעבר, שלמרות שחטף אחת במצח, יחזור כמו הארי של "דקסטר". גזען, חשוך, לא חסך בשבטו ועדיין שונא בנו.

הקלוץ:
ג'ון אקונומוס. רק הוא יכול לפרק לג'ודו מאסטר את הצורה בפוקס, להתהלך חופשי בין פרפרים ובסוף לרסק לעצמו את הרגל


אחד הצוותים, אם לא ה... | צילום: IMDB

הלב:
אדביו. נקרעת בין האישה לבין העבודה והחברים ובעיקר העיפה את מאמא וולר לעזאזל, הלכה עם הלב ונתנה אותו לצוות.

המילה:
קיאאאאאאאאאאאא! קטן, קטן, אבל ממזר. אם ג'ודו מאסטר מסתער...כדאי לכם לברוח כשאתם שומעים את קריאת הקרב של הננס הירוק הזה.

הפרק הנבחר
הפעם הפרק האחרון נבחר ברוב קולות, גם על ידי מצביעי IMDB וגם בכלליות. הרבה קצוות נסגרו, הרבה מעגלים התגלגלו ואפילו בארי אלן ואקוומן הגיעו לבקר, ביחד עם ה-מן וה-וומן, בצללים - בשביל לתת לאינטרנט על מה לדבר בחודשים הקרובים. ואפילו השם של הפרק הוא הברקה נפלאה (It's Cow or Never). איך לא יקטוף את התואר?


בלי מילים. רק # מתאים | צילום: IMDB

הרגע של העונה
ברור שהייתה התלבטות בין חיבוק מאיגלי ביציאה מבית הכלא לבין החיבוק אחרי שהוא קם מהפציעה לג'ון סינה דומע, אבל דווקא הרגע שבו פיסמייקר מועד, רועד ומתחרט בנוגע לירייה במשפחת גוף והנשק עובר לאדריאן "ויג'לנטי" ; צ'ייס, שטובח בהם ללא רחמים...איזה רגע מכונן ונהדר.