"אנצ'רטד": אינדיאנה ג'ונס על ספידים

זה היה אי שם בשנת 2008, כאשר הוכרזה תחילת הפקתו של הסרט. כבר עם ההתחלה הוא הוזז הצידה בעקבות הצורך של אולפני סוני במשאבים רבים עבור סרטים דומים לו בז'אנר, אשר בוטלו בסופו של דבר. בהמשך הדרך, לקח המפיק הישראלי, אבי ארד, את דיוויד או. ראסל ("אופטימיות היא שם המשחק") והשניים ליהקו קאסט "מאפיונרים", אשר כלל את ג'ו פשי, רוברט דה נירו ואת מארק וולברג בתפקיד הראשי של נייתן דרייק - הדמות המרכזית בסרט. השלושה היו אמורים להיות בני משפחת פשע, החולשת על תחום הסחר והציד בעתיקות - המעריצים דחו בבוז ואף תהו למה נתן פיליון, שדומה לדמות הראשית איננו מלוהק לתפקיד הראשי.


הלו! תחזירי את התסריט לכאן...עד שקיבלתי תפקיד בלי ספיידרמן | באדיבות סרטי פורום פילם

כל התהיות בנוגע לכוכבים, לתסריט והקו העלילתי, הזיזו בסופו של דבר את או ראסל מתפקיד הבמאי, לאחר שהחליט לנטוש את הפרויקט ולהתפטר. אחריו הגיע ניל ברגר ("אפ-סייד", "הנוסעים") ועמו תסריט מחודש. אחרי ברגר הגיעו עוד חמישה במאים וערימות על גבי ערימות של תסריטאים, שלא הצליחו להחליט על זהות ואופי הסרט. הכיוון הקומי של שון לוי וסת' גורדון, בשלב מסוים, לא היה ספל התה עבור ראשי סוני, עד שבסופו של דבר הגיעו ארט מארקם ומאט הולוויי, אשר לא זזו דווקא מהצד הקומי, אבל עידנו אותו ושילבו עם אקשן, כפי שעשו בעבר, בכתיבת התסריט של "איירון מן".

אל התסריטאים שעבדו אצל מארוול הצטרף ליהוק של מי שכעת יורש את מקומו בכס המלכות של טוני סטארק ומתהדר בחליפות מתוצרתו, בתוספת קורי עכביש מודרניים ומשוכללים. מארק וולברג זז טיפה הצידה מהתפקיד הראשי, באקט עלילתי נוסף של הצערת הקאסט והשילוב בין כל הכלים היה מוכן להתחיל צילומים, בשעה טובה ומוצלחת. כאשר העניין הפעוט הזה התרחש אי שם בתחילת שנת 2020 המקוללת, אתם יודעים מה קרה לאחר יום צילומים אחד - מגפה עולמית ודחייה (נוספת וצפויה) של חצי שנה, אשר גזרו עליו לו"ז מאוד צפוף, שבשלב מסוים ממש מרגיש כמו השניות האחרונות לפני טביעה באחת הסצנות מהסרט.


אם אני נופל, כולכם נופלים גם... | באדיבות סרטי פורום פילם

בסופו של דבר ולאחר כל אותם האתגרים הברורים יותר ופחות, יוצא לו הסרט בצהלת סוס גזעי ומגיע בעיקר להזכיר לכל אלו, אשר מפקפקים בנחיצותו של המסך הגדול, שיש טעם אמיתי ליציאה מהבית, בעבור סרט שההנאה המרכזית, הנשאבת ממנו, טמונה בצפייה על המסך הגדול ביותר ובאולם בעל האפקטים המורגשים ביותר שיש. ייתכן ובשלב הנוכחי ולאחר שורת טרוניות מצדם של מעריצי המשחק הגיע הזמן לומר כמה מילים טובות, בכל הנוגע לנאמנות למקור וגם אם לא, הרי שברור כי מדובר בסרט מהנה, קליל, קולח וזורם, איך שלא תהפכו את המסוק הזה ואם יש טעם לצפות בסרט בקולנוע, הרי שהסרט הנוכחי מגדיר את הצורך בכאלו, עבור מגוון קהלים רחב.

גם מי שלא גדל על משחק המחשב או מכיר אותו בכלל, יכול לשאוב הנאה מסרט הרפתקאות, זניח ככל שיהיה, שמקדש אפקטים קולנועיים משובחים, גם אם הם מגיעים על חשבון עלילה ופיתוח של הדמויות, שבבירור לא חשבנו שעומדים להיות צד בעניין הזה. הצופה הממוצע, אשר ממתין להגעתו של הסרט הזה, המתין לבואו על מנת להתבדר משני כוכבי קולנוע מוכרים, לברוח לשעתיים מהבית ומהשגרה, על מנת לכבות את המוח בכניסה לקולנוע ולקבל את מנת האסקפיזם המקסימלית, בתמורה לכסף שהוא משלם בכניסה למתחם הקולנוע, הקרוב לביתו. אין מישהו שחושב לרגע משהו אחר, זולת כל אלו, כאשר הוא רואה את כרזתו של הסרט, המציגה את טום הולנד, הפעם ללא מדי הספנדקס של איש העכביש, אוחז מכולה מרושתת ענקית, הנופלת ממטוס בוער.


מחזיק קצת ביד השנייה, ההיא כבר כואבת לי מקודם | באדיבות סרטי פורום פילם

גם אם אינכם נמנים על מעריצי משחק המחשב המפורסם, אתם עומדים לגלות כי מדובר בסך הכל בסוג של ספין אוף לעלילותיהם של סרטי "אינדיאנה ג'ונס" ושלל דומיהם. שני גיבורים ראשיים, שאף אחד מהם לא סומך על השני, במרבית השלבים של הסרט, בגדול מנסים להגיע לאוצר נכסף, דרך שלל רמזים ועם אויב אכזר, בעל מוטיבציה קלושה משלו, מעבר לבצע כסף, אשר אורב ברקע, ממתין ומנסה לגרום למעידה שלהם. אין שום חידוש עלילתי או נרטיבי, בכל הנוגע למה שאתם עומדים לצפות, בין אם הוא מבוסס על המשחק או סתם רעיון, אשר נהגה ממוחם הקודם של כמה עשרות תסריטאים שניסו את מזלם, בכל פעם מחדש.

וולברג והולנד מגלמים את צמד הדמויות הראשיות, בנדרס וטאטי גבריאל חובשים את כובעי הנבלים והלוקיישנים משתנים מדי פעם בסרט, על מנת שלא ישעמם לכם במקום אחד. האקשן הוא מרהיב ופנטסטי, כפי שאפשר לצפות מרובן פליישר, שביים את צמד סרטי "זומבילנד" ואת הראשון של "ונום". העלילה, כאמור, היא לא העניין המרכזי, אבל אם ממש בא לכם אז שתדעו שמארק וולברג מגלם את תפקידו של ויקטור סאלי, רודף אוצרות והרפתקאות, אשר יוצר קשר עם אחיו של שותפו למסעות, לאחר שהאח הבכור נעלם מזה שנים ומציע לו חיפוש אחר אוצר עתיק. השניים מתחילים במרחבים אורבניים, דווקא, בשני מיקומים מרכזיים ומהר מאוד עוברים לכנסיות עתיקות, מנהרות נסתרות ושלל מיקומים שנותנים טעם מיושן וטוב לסרט, שעושה את הכל בשביל להמם את הצופים עם טעם משולב מפעם ועם אנרגיות, CGI מרשים ומרהיב, אפקטים ופעלולים עכשוויים לחלוטין.


תסתובב, אני רוצה לבדוק משהו | באדיבות סרטי פורום פילם

הכימיה בין וולברג לבין הולנד עובדת לא רע בכלל, הולנד עצמו גם סיפר שביקש סצנה משלו ביחד עם אנטוניו בנדרס ובכך הכוכב העולה משלים שיתוף פעולה נוסף עם אגדת עבר, מבחינתו. צמד הכוכבים הראשיים סבל בתחילת הדרך משלל עקיצות של מעריצים, בנוגע למראה ולגילם, בכל הנוגע לאמינות עבור המשחק, אבל שום דבר לא עצר בסופו של דבר מהסרט להשתחרר ולהפוך להיות דוגמא ומופת בכל הנוגע לאתגר בלצלם ולביים סצנות אקשן כה מרשימות. סצנת האקשן במטוס, למשל, צולמה במשך חמישה שבועות והולנד הצעיר (והמנוסה למדי בסרטי אקשן הוליוודיים של מארוול, בעיקר) טען שאלו היו מקטעי האקשן המאתגרים ביותר שהיה מעורב בהם עד כה.

בסופו של דבר ולאחר צרור העובדות המלוות את הסרט מלפניו ועד עכשיו, מדובר בסרט אקשן כיפי מאוד וגם זניח למדי, כזה אשר מעניק עוד מאותו הדבר שקיבלתם כמה עשורים אחורה, בחסותם של האריסון פורד וסטיבן שפילברג. הוא תאווה ותענוג לעיניים, אבל אין בו שום עומקים, שום עניין עודף באף אחת מהדמויות וגם הזגזוג בין תקיעות הסכין בגב כבר הופך מתיש בלא מעט מהשלבים. תוסיפו לכך את חוסר היציבות בעמדת הנבל הראשי ותקבלו סוכריית טופי נמתחת, באריזה מרשרשת ומרשימה מאוד, שבהחלט יהיה לכם נעים ללעוס, אבל תרגישו כאילו כבר לעסתם אותה לא אחת ולא פעמיים בעבר. אבל איזו עטיפה יפה, הא?


אני רואה כאן...כסף...של הצופים ולא משנה אם הם מכירים את המשחק | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
כיף קולנועי. מדובר במוצר זניח ושכיח לחלוטין, שעם זאת, מזכיר לנו כמה כיף לשבת באולם הקולנוע ולרוות נחת מאפקטים קולנועיים מרשימים, שנוצרו בעיקר בשביל לספק את היצר האסקפיסטי של יושבי האולם. לגיימרים ומעריצי המשחק, לא בטוח שיהיה כזה ערך מוסף, בעיקר נוכח האפקטים המרשימים שיש למשחקים עצמם ונוכח הריחוק של מה שהציג הסרט מול המשחק ובעיקר גם שיצא סרט קצר, בחסות המעריצים, לפני ארבע שנים ובכיכובו של נתן פיליון, שדי ענה על חלק מהצרכים שלהם.


משפט על הבמאי:
רובן פליישר מוכיח פעם נוספת את יכולותיו ביצירת סרטי אקשן מרשימים עם קצב גבוה ואפקטים מרשימים. עם זאת, הוא שוב מוכיח שבכל הנוגע לרתימת עלילה סבירה, בכדי להוסיף עומק ליופי הוויזואלי, הוא עדיין חייב לבצע מקצה שיפורים עמוק.


משפט על השחקנים:
מארקי מארק כבר הוכיח בלא מעט סרטים שהוא יודע לגלם קצת יותר מהליצן השרירי והקול, אבל הפעם הוא לא נדרש ליותר מזה. הולנד מרשים ביכולותיו הפיזיות והגופניות, בכל הנוגע לצד הזה בסרט, שנדרש ממנו בעיקר וכמובן בציוות עם וולברג. בנדרס מגלם נבל גנרי למדי וגם טאטי גבריאל לא מותירה חותם עמוק במיוחד. תהיו יפים, תרוצו, תילחמו ותשתקו.


משפט על אורך הסרט:
קצת ארוך מדי. אבל סרט בכזה קנה מידה צריך להצדיק את הריצה שלו בקולנוע ולגרד את השעתיים, ככל הנראה, מהכיוון התחתון שלהם.