"מוות על הנילוס": גל גדות כמיקרוקוסמוס

ראשית כל, יש לציין כי "מוות על הנילוס" הוא סרט כיפי, נהדר, מרהיב ביופיו ומרשים בקאסט המשובח שהתאסף תחת ידיי הבמאי: קנת' בראנה המוכשר כל כך. בזמן שבראנה בדיוק מקבל את ההכרזה הרשמית על ערימת המועמדויות שלו עם "בלפסט" המוערך יתר על המידה, סרטו החדש מופץ ברחבי העולם בלי שום שאיפות אוסקר או שאיפות בכלל מעבר לבידור גרידא. מדובר בעוד מעשייה בלשית, על פי ספריה של אגת'ה כריסטי, אשר מתקשה להתרומם מעבר למוכר והידוע. ערימת אנשים נדחסת אל תוך חלל תיאטראי כמעט, רצח מתרחש ולאחריו חקירות צולבות של גדול הבלשים בכל הזמנים - הרקול פוארו.


בקרוב נתפנה לחקירות צולבות | באדיבות סרטי פורום פילם

אלגוריתם סרטי המתח הבלשיים עוזר לבמאים ברחבי העולם לפלוט מותחנים טובים יותר ופחות. מי מהם בעל התקציב והכישרון מצליח לגייס קאסט מרשים, יכולות CGI מהפנטות ותסריט בשיעור קומה וקדימה, לאקרנים. בעולם שבו הקורונה שולטת ואלגוריתמים משרתים את רשתות הסטרימינג בקביעת דפוסי צפייה וצריכת תכנים בעבור הצופים השבויים, הקולנוע מחויב לייצר משהו שונה, קרי; אירוע ששווה לעזוב את הכורסה בשבילו. גם השילובים של המגה סטארים הנדחסים תחת מטרייתו של במאי מוכשר אחד כבר לא עושים את העבודה, במשיכת קהל. כל אלו כבר הגיעו לנטפליקס וחברות הסטרימינג האחרות.

מה שכן עשוי למשוך את החושים הם בעיקר אפקטים קולנועיים מרשימים וחוויה קולנועית מרגשת, שכן הקולנוע שועט במהירות שיא אל עבר הפיכתו למעין סוג של מסעדה. לבילוי יוקרתי, שידוע כי אפשר לחוות גם בבית ובזול, אבל שווה להתלבש בשבילו ולצאת מהבית, כחלק מבילוי בחוץ. בימי קורונה הבילוי הזה הופך להיות אפילו עם כוכבית מודגשת יותר והקהל מחפש לו את הסרטים הגדולים - הבלוקבאסטרים מכל זווית אפשרית; הן מבחינת הליהוק, הן מבחינת הבמאי וכמובן מכל בחינת הגשת החוויה לצופה. "מוות על הנילוס" בהחלט עושה את מיטב ומירב המאמצים בשביל לספק חוויה שכזו לצופים, שבהחלט ירוו נחת, לאחר שיתיישבו במושביהם ויתחילו ללעוס את הפופקורן.


בדיוק יצאתי מהקולנוע, מעוד שובר קופות | באדיבות סרטי פורום פילם

קנת' בראנה לוקח את הזמן עם הסרט הנוכחי, כאשר הוא מציג אקספוזיציה ארוכה, אשר כוללת בתוכה סיקוונס שנותן רקע קצר על פוארו עצמו וממסגר את השפם שלו בתחילת וסוף הסרט. תרומה מועטה לסרט, אבל מדובר ברקע קצרצר לגיבור הראשי, אשר ישמש את חלק מהמשפטים הגנריים בסרט וייתן איזה שהוא סוג של הסבר למניע העלילתי המרכזי. בראנה מזריק את הנייטרוס לסרט באמצע שלו, ממש על הקו החוצה את אורכו של הסרט לשניים, או אז מתגלה הגופה המתבקשת, עוד משלב הטריילרים ומשם מתחיל ההליך הרגיל, במסגרתו פוארו מהלך אימים על הקהל המסתובב באוניה, עם מטרות מעל ראשם ובמקביל גם עם האשמות חריפות מעל אותם הראשים.

בשעה הראשונה של הסרט בראנה נותן לסרט שלו להלך כמו הטווס הגדול והמפואר ביותר בסביבה. הוא מכליל בפנים סיקוונסים של מועדון לילה אקסטרווגנזי, על כל המשתמע מכך; ריקודים מושחתים, שתייה, תקריבים והילוכים איטיים על הכוכבת הראשית של הסרט וגם של העלילה. וכמובן איש משופם, שכאמור קיבל את הפריקוול הקצרצר שלו בתור חלק מאותה השעה. בחלק הבא של אותה אקספוזיציה מרשימה, עוברים למצרים, עם חתונה מפוארת, ברקע הפירמידות, במה שהופך להיות תצוגת תכלית מרתקת המשלבת בין צילומים נפלאים אל אפקטים מרשימים ועבודה מצוינת בכל הנוגע לתפאורה.


הסוד טמון בשפם | באדיבות סרטי פורום פילם

לאחר שכל היופי הזה התמוסס, נשארנו עם עלילה שהיא מעניינת, מרתקת, כזו שיכולה לקחת את הצופה לכמה כיוונים ועם זאת, בסופו של דבר ייתכן וכולכם תצאו עם תחושה שהוטעיתם על ידי ניסיונות זולים של בראנה לכסות את האמת שחשדתם בה בהתחלה או שפשוט תיהנו מהדרך. הכל עובד נפלא, אבל כמו בסרט הקודם, שגם היה פחות מרשים מבחינה וויזואלית וגם מבחינה עלילתית וביצועית, חסר לב וחסרה נשמה לסרט. הרקול פוארו עושה את הקטע שלו ואפילו נתפס בכמה רגעים אנושיים להפליא, ללא טיפה של ציניות, אבל הקטע הזה כבר נחרש בכל כך הרבה סרטים טובים יותר ובכלליות.

נדמה כי קנת' בראנה בהחלט ערך מקצה שיפורים מסוים מהסרט הראשון, אבל בסופו של דבר, המוצר שהוא מגיש לנו, עם כל ההנאה והנחיצות הקולנועית הקלאסית שלו, הוא מוצר שראינו וכנראה נראה עוד ואין בו שום דבר אשר מייחד אותו מערימת סרטים דומים ונוספים מהז'אנר שלו. האלגוריתם הקולנועי של ז'אנר סרטי הבלשים של אגת'ה כריסטי יוצר עוד מספר חדש, שיישכח עם מרוצת הזמן וגם ישכיח את העובדה שבשלב מסוים לא חשבתם שיגיע עוד אחד או שבכלל אכפת לכם מזה. אז...נתראה בסרט השלישי?


כי שלוש זה מספר מזל | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט
כיף גדול היה פה. מי אנחנו שנלין על ערימה של סופרסטארים, המובלים על ידי גאון אקסצנטרי ומשופם? בוצעה הפקת לקחים מסוימת מהסרט, עתיר הכוכבים, הקודם ומי יודע, אולי פעם גם נקבל אחד כזה שפותח את הראש ויוצא מהתבניות המוכרות.

משפט על הבמאי
הבמאי האירי כבר עסוק מאוד במדידת חליפות לקראת סוף החודש הבא ואת העבודה שלו הוא עשה בשחור לבן, עם סרט שמקבל סופרלטיבים של לב, נשמה ואיכות גבוהה - מספר אלמנטים שחסרים בסרטו הנוכחי.

משפט על השחקנים
גל גדות עושה את שלה. מדהים לראות אותה מצליחה בתור מגה סטארית הוליוודית בכל פעם מחדש, נוכח המוגבלות שלה בתור שחקנית. לצידה ארמי האמר בהופעה מאכזבת למדי. כבר ראינו ממנו הרבה הרבה יותר וכנראה שלא נראה יותר, אחרי שעדויות רבות בנוגע להתעללויות בנשים עלו כנגדו. אמה מקי (כוכבת "חינוך מיני") היא תגלית גדולה, מעין מרגו רובי צעירה, משובחת ויפיפייה. רוז לזלי (ייגריט מ"משחקי הכס), סופי אוקונדו (תמיד הנסיכה מ"אייס ונטורה 2: בלש פראי") ולטישיה רייט (תמיד שורי, אחותו של טצ'אלה מ"הפנתר השחור") נהדרות ואנט בנינג חלשה ומאכזבת למדי.

משפט על אורך הסרט
שעתיים וקצת. ארוך מדי, בהחלט היה ניתן לקצר ולשלוח את הספינה הזו עם מנוע מהיר יותר.