"נסיעה ממולכדת": עד שהוא הגיע, לא תבואו לראות?

בהחלט מוזר למדי להתיישב בקולנוע מול סרט שעבר זמן רב מאז תאריך השחרור המקורי שלו ברחבי העולם ועד שעשה עלייה ארצה ועוד באיזו תקופה. המותחן הספרדי המצוין הזה אמנם יצא לאור לפני כמעט שבע שנים, אבל מתיישב היטב עם החרדות המקומיות, בכל תקופה שהיא ובכל הנוגע לחשבון הבנק שלכם או לביטחונכם האישי. אמנם מדובר על מותחן אקשן בצורה הטהורה שלו, אבל מתחת לפני השטח הוא מבעבע ומדגיש כמה חרדות קיומיות, שלא בהכרח נובעות ממטורף שמנסה להפעיל פצצה מתחת לכיסאות הרכב שלכם.

נכון, אם הייתם עברייני צמרת, ייתכן והסרט הזה היה מדבר הרבה יותר לחרדות הקיומיות שלכם, אבל כאשר מפשיטים ממרבית הדמויות את ההגנות והמתווכים שלהן, נותרים להם גברים עם חליפות מהודרות, אבל גם כאלו בעלי מצוקות אמתיות. כרזת הסרט נראית פשטנית למדי, הסרט עצמו גם די פשוט, בכל הנוגע לעלילתו ולביצוע שלו, אבל הסאבטקסט, אשר מנסה לשתול בו במאי הסרט - דני דה לה טורה, מנסה לכוון למקומות קצת יותר גבוהים. כרזת הסרט המקומית מצביעה על סיטואציה משטרתית, מראה אחורית של רכב וכמובן שאת מרבית הפריים תופסות הגבות העבות של לואיס טוסאר, אבל ככל שהסרט מתקדם, אי אפשר שלא להישאב אליו, כי הוא פשוט עשוי נהדר, על אף מה שאתם עלולים לחשוב עליו.


מה זאת אומרת לשחרר את הגבות? | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

הכל מתחיל, כמו שכל מותחן עם מכוניות ופצצות מתחיל, בבוקר שמשי ויפה ונעים. שום דבר לא מצביע על משהו שעומד להשתבש, אבל כך גם בכל אחד ואחד מסרטי "מת לחיות", אשר בכיכובו של הוויליס האגדי (לשעבר). כעבור שתי דקות לאחר נסיעה משותפת של אב המשפחה, עם ילדיו, לכיוון בית הספר, הוא מקבל טלפון ולא לזה שהוא נושא עמו. על הקו, איך לא? מטורף שאומר לו שהוא שתל פצצה מתחת למושבים שלו ושל ילדיו והוא חייב להעביר לו כמעט חצי מיליון יורו בהקדם האפשרי, לפני שזה יפוצץ את רכבו ואת כל נוסעיו.

נשמע מוכר ושחוק עד דק. נכון? איכשהו עיקרי העלילה הזו מהניינטיז, אפילו היום, עושים את העבודה. מותחן פשוט למדי, שרומז בגסות ובצורה בלתי משתמעת לשני פנים, על חלקו האישי של קרלוס, הגיבור הראשי, לכך שהוא נמצא בסיטואציה הזו. הוא מנהל בכיר בבנק וניכר כי יש משהו מאוד אישי בין האיש שהשתלט על חייו לכמה שעות לבינו. את ההמשך תצטרכו לגלות בעצמכם, אבל בהחלט תוכלו להזדהות עם חלק מהדמויות ולא תמיד עם הגיבורים הראשיים. סרט אקשן שגורם לחשוב טיפה קצת מחוץ לקופסא, על אף הבנאליות היחסית, המצויה בו, הוא פשוט איכותי בכל הנוגע לאלמנטים של המתח שלו.


עצור! ראינו אותך עובר בכתום, במהירות של יותר מ-70 קמ"ש | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

אין מדובר כאן בסרט הנפרש על יריעה רחבה, אבל הוא בהחלט ממקסם את אלמנטי המותחן שבו, החל מהרגע הראשון ועד לרגע האחרון שבו. בכל דקה שעוברת הולכת ומתפוררת לה תדמית ותמונת המשפחה המאושרת, אשר מופיעה בפלאפון ממנו מתבצעות הסחיטות. בכל דקה ובכל רגע שעוברים גם הולכות ומתבררות הסיבות לכך שקרלוס מצוי בתוך הסיטואציה הזו ובכל אחד מאותם רגעים, הקהל ממשיך להילכד בתוך רשת העכביש, אשר עשויה מהנוסחה הפשוטה למדי, במסגרתה פועל דה לה טורה, על מנת למקסם את היעילות של הסרט שלו, מבלי שיהיה שום קשר מינימלי לאיזו תקופה ולאיזו שנה הוא משודר במסגרתה.

שמו המקומי של הסרט נמצא בשימוש כבר בפעם השנייה, אחרי שהיה בשימוש בעוד סרט אקשן גנרי למדי, כשנתיים לפני יציאתו של זה, ברחבי העולם. בפעם הקודמת פול ווקר ומותחן המכוניות המשמים למדי בכיכובו היו אלו שנשאו בנטל וכעת, כאילו להכניס תיקון קטן לשם הכללי כל כך, לואיס טוסאר, בשירות דני דה לה טורה, עושים שימוש מקומי באותו השם, מבלי להתכוון ובהחלט יוצרים יופי של מותחן. אולי עכשיו זה לא הזמן הכי טוב להיכנס לבתי הקולנוע, אולי הסרט הזה קצת איחר את המועד ובעיקר הגיע בזמן לא טוב, אבל אם אתם נקלעים אל תוך אחד מאולמות הקולנוע, שעשויים להיות שוממים כעת, אולי שווה שתבדקו את הסרט הזה, על אף כל העובדות הללו.


כן...אני אמודאית משטרתית | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
מותחן מכוניות, טרוריסטים וכזה שידביק אתכם לכסא, כמעט כמו שהוא מדביק את הגיבור הראשי ואת שני ילדיו. אסקפיזם טהור ונהדר, שטוב שנוחת כאן ולא כדאי לפספס.

משפט על הבמאי:
הופעת הבכורה של הבמאי הספרדי, שביים רק סרטים קצרים עד אותו הסרט. הוא עוד שיתף פעולה עם הכוכב הראשי שלו כשלוש שנים לאחר הסרט הזה, פעם נוספת ובהחלט מעניק הופעה ראויה בבימוי אקשן מסחרר ומתח מהפנט ואפקטיבי.

משפט על השחקנים:
מעל כולם ובקילומטרים, לואיס טוסאר. השחקן הספרדי הנפלא, שכבר הוכיח מזמן שאין תפקיד שגדול עליו, בתצוגה משכנעת מאוד, בכל סוג וזן של תצוגות משחק אפשריות. לצידו שחקנים ספרדיים מוכרים למדי כמו: פרננדו קאיו, חוויאר גוטיירז ואלווירה מינגז בתצוגות משחק מספקות בהחלט, אבל ההצגה הראשית נותרת שלו.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים. כאלו שחולפות ועפות ביעף, לא תספיקו להסתכל על השעון והן נגמרו. אפקטיבי, כבר אמרנו?