Amazon פינת Apple TV: המאכזבים

דיכאון האומיקרון הביא עמו חוסר רצון. חוסר רצון לצאת מהבית, לשים מסיכה או שתיים ולהיכנס לאולם הקולנוע, לשלם כסף בשביל להעלות את הסיכויים לחטוף בידוד לא הכרחי. נכון, אם כולם יעטו מסיכות ויאכלו פחות פופקורן או ישתו פחות משקאות ממותקים או מוגזים באולם הקולנוע, הסיכוי פוחת, אבל בגל הנוכחי ניכר שהקהל מצביע ברגליים ובוחר לחזור לשירותי הסטרימינג, אשר חלקם (שיעול, שיעול...נטפליקס) מעלים מחירים ולמה לא בעצם? מבחינתם.

Amazon Prime עם עלייה טרייה לכדור גובה, בסרט של שמות גדולים ותוצאות בינוניות עד סבירות ושאר שירותי הסטרימינג (ביניהם גם האמזונות והתפוחים) מנסים להציע לכם לקנות בכמה שפחות את פריט ההולמרק המחודש, לאספנים בלבד, אשר מעוטר בשלל זוכי אוסקר מזדקנים שימיהם היפים כבר מזמן, מזמן מאחוריהם. יעיד הסרט. אז קחו כמה דקות לקרוא, תשפטו ואם עדיין תרהיבו עוז ותחליטו לצפות...שיהיה בהצלחה.


הכנתי לכם הפתעות היום. לא תצטרכו אפילו לצאת מהבית | צילום: IMDB

The Tender Bar - מי קרא לקלוני חמוד?

ג'ורג' קלוני כבר זכה בשלל תארי יופי ואסתטיקה גברית: "הכי סקסי", "הגבר החדש", "עשור עגול כלשהו הוא העשור העגול הקודם החדש" והכל בזכותו. הוא בתמורה העניק הצגות מרשימות בתור שחקן קולנוע וממש לרגעים קצרים, לפני חמש עשרה שנים, הוא אפילו התחיל בתור קול רענן וטרי גם בתחום הבימוי. אבל כולם יודעים שכל מה שעולה, צריך לרדת מתי שהוא וקלוני ככל הנראה לא יכול היה ליהנות מכל העולמות בו זמנית ונשאר שחקן טוב, אבל קריירת הבימוי שלו, שהחלה לא רע בכלל, החלה לדשדש, עד אשר נעמדה במקום. אף אחד מהסרטים שלו לא הצליח לגרור אחריו הצלחה גדולה ובמקרה הטוב הוא נותר בגדר במאי "בסדר" שזה הדבר האחרון שבמאים, בכלליות או במאים מסוגו של קלוני, בתור פרסונה, ירצו לקבל בדירוג הכללי שלהם.

קלוני מקבל (וכנראה גם יקבל) עוד צ'אנס ועוד צ'אנס ועובד עם שחקנים בעלי שם ושיעור קומה. גם במקרה הנוכחי הוא אוסף אליו את בן אפלק, טיי שרידן, לילי רייב ואפילו את סבא כריסטופר לויד הנהדר. עם זאת, התסריטים שהוא בוחר להפוך לכדי סרטים לעיתים תמוהים ולעיתים לא מובנים, בכל הנוגע לכובד משקלם, כמו בסרט הנוכחי, אשר מביא את סיפור ילדותו ונערותו של הסופר ג'יי.אר מורינגר, אשר לפחות בארץ ניתן לנחש שאין לו קהל מעריצים גדול ונאמן. בכל הנוגע לשמו בארצות הברית של הסופר, זוכה פרס הפוליצר והמוערך ככל הנראה איננו אישיות, אשר חובה לספר על ילדותה, שנראית ונשמעת כמו עשרות סרטים שנכתבו ובוימו בעבר, על בסיס סיפורים אמיתיים יותר או פחות.


זה מזרון חדש, רק תריצו את הסרט ותבחנו אותו | צילום: IMDB

ואכן כל מה שסובב סביב הסרט מרגיש נהדר, קליל וקולח. על אף טראומת הילדות, אשר מאופיינת בהיותה נטולת אב ביולוגי כמעט לחלוטין, גיבור הסרט לא נראה מצולק לעולם, בין אם הוא מפנים או לא. החיים עוברים וחולפים לידו, הוא בעיקר עסוק בלרצות את אמו וללמוד את כל עובדות החיים מאחיה של אמו, הדוד צ'ארלי, בעל בר מקומי וחובב שתייה ועישון (ומגולם על ידי בן אפלק הנהדר). ברור למדי שדמות האב, החסרה כביכול, מתמלאת בכל פעם מחדש בזכות הנוכחות של הדוד וגם הנוכחות של כל משפחת האמא, שבעקבות נטישת אביו של ג'יי. אר (המגולם, בגרסתו הבוגרת, על ידי טיי שרידן), נאלצת להתגורר בבית הוריה, ביחד עם בנה וכמובן אחיה, שמעבר לניהול בר, לא מכניס את ראשו עמוק מדי אל תוך משאבת החיים.

הכל ברוח טובה, בהומור ומרבית הדמויות, שלא הצליחו לדחוף את עצמן לשום דבר רציני וכבד בחיים מרגישות יותר עמוקות ממה שהן, אבל בגבול הזה הן נותרות. ישנה דמות אחת מרכזית, של הגיבור הראשי, אשר נוהג על פי דפוס מסוים, על אף שאינו ממסגר את עצמו על פי מסגרת פסיכואנליטית, במסגרתה הוא חייב לפעול. הוא לא הילד המצולק נפשית, אבל הוא בהחלט יפגין את כל אותן השריטות הנפשיות מדי פעם, רק בשביל להזכיר שיש כאן סיפור מסוים, אשר מסופר ואולי תצליחו לזכור איזה שהוא שמץ של פואנטה מהסרט. מעבר לאינטראקציה בין הילד לדודו, יש קצת על הקשר בינו לבין אמו, טיפה בים עם הסבא ועוד כמה טיפות מתסכלות עם האב. מעבר לזה, הרבה בר, קצת חברים, בירות, וויסקי והרבה סיגריות של דוד צ'ארלי.


דבר עם ג'ורג'. שיכניס קצת עומק לסרט | צילום: IMDB

אין אמירה מוצהרת על מה קלוני רצה להשיג מהסרט הזה. אין כאן אף הופעה לפנתאון ואין יותר מדי מה לומר על הסרט הזה, מעבר לזה שהוא באמת חמוד, כיפי וקצרצר למדי. הוא כל כך נחמד, אבל כל כך רגיל, שהוא פשוט לא מצליח לצאת מהמסגרת ומהבועה, בתוכה הוא עטוף וזה מה שגם גורם בעיקר לו להיות קצת פחות ממה שרציתם שיהיה. שרידן מרגיש חסום בסרט הזה לחלוטין, בן אפלק בדיוק ההפך המשוחרר ממנו וכריסטופר לויד הוא יופי של הפתעת ליהוק, כי תמיד כיף שהוא בסביבה. באמת את אחלה ואת חמודה....את אחלה חמודה! רצינו שיהיה קצת יותר מהסרט הזה...יותר קלוני, יותר אופי ויותר במה להיאחז בזמנים הללו. אסקפיזם נקי, טהור וחמוד? בהחלט! סרט שנזכור יום אחרי הצפייה בו? בהחלט לא!





"לא לשכוח": לא לראות

האמת שלא היה כאן עניין לצפות בסרט הזה מלכתחילה, אבל הצצה קטנה לציון שלו ב-IMDB ולסוללת זוכי האוסקר הקשישים שהם חלק מאסיבי מהקאסט, גרמו לשינוי דעה. התוצאה בהחלט מפתיעה. לרעה! תסריט ורעיון בנאליים לחלוטין, אשר לא מצליחים לגבות את עצמם בביצוע ראוי, כי אם בביצוע רעוע מאוד ואפילו מביך למדי, כאשר הסרט הולך ומתקדם, במהירות רבה, אל סופו. יש לא מעט סרטים בעלי ציונים נמוכים וציפיות תואמות, אשר עשויים לזכות את עצמם בקרדיט רב יותר, לאחר שהם מתבררים כלא רעים כפי שחשבתם שיהיו. במקרה הנוכחי מדובר בשינוי כיוון ומאפס ציפיות, לציפיות גבוהות מדי ואז למבחן המציאות המרה - האכזבה וההתרסקות הן הרבה יותר גדולות.


לא ישו ייצא מהאור | צילום: IMDB

סיפורו של הסרט הוא על כריס - בחור צעיר, יפה תואר ומבולבל למדי. הוא נוכל קטן, שלא מצליח לעשות משהו ראוי עם חייו ושנייה לפני שהוא נשלח לעשות קצת זמן בכלא, הוא מועבר אל בית סבתו, חולת האלצהיימר, למעצר בית. כן, כן...קראתם נכון. זהו חלק משמעותי מעלילת הסרט והמנוע העלילתי הראשי שלו. למה הוא לא מכיר את סבתו ההולכת ומתדרדרת? זה סיפור אחר, ליום אחר, בינתיים תסתכלו בקלפים שהוא מלהטט איתם ותשכחו מכל מיני יסודות עלילתיים, שעשויים להטריד אתכם בכתיבתם העצלה. כפי שאתם יכולים לנחש, המשך העלילה יביא עמו את הניסיון של כריס לשים יד על כספה של הסבתא, אשר בקושי זוכרת את העובדות הבסיסיות על חייה ובהמשך, אל תשחקו אותה מופתעים, תבוא הגאולה.

כל העובדות הללו וכל פרטי העלילה היו יכולים לעבוד יופי, יופי, גם במתכונת הרגילה, כי לסרטים הללו יש נטייה להצליח ולכבוש את קהל הצופים, אבל הסרט הזה פשוט מצליח לחרבן בכל חלקה אפשרית. זה מתחיל בפס הקול של הסרט, שפשוט לא עוזב אף אחת מהסיטואציות ולא מרפה וברוב הזמן, שלא לצורך, ההחרבה ממשיכה בהחשכת מסך אחרי כמעט כל סצנה - בין אם היא משמעותית או לא. צמד העובדות הללו יוצרות אווירה הולמרקית, של פעם ולא בשום צורה חיובית, אשר בעיקר מעליבה את קהל הצופים. כל אחת ואחת מהסצנות ומהתפתחויות העלילה לא מצליחות לייצר שום תחושה של התרגשות או של הפתעה ואי אפשר שלא להתפעל מהביצוע הכושל של ערימה מכובדת של זוכי אוסקר, לשעבר.


אני מבינה שאני מרדימה אותך | צילום: IMDB

זוכי האוסקר, המשתתפים בסרט, פשוט נראים כמו קלישאות של עצמם ושל התפקידים שהם מבצעים: לואיס גוסט ג'וניור (אשר זכה באוסקר על תפקיד המשנה ב"קצין וג'נטלמן") בתפקיד אב העיירה עוד איכשהו מעניק הופעה סבירה, גם אם מאוד צפויה ומשעממת. טייטום אוניל (אשר זכתה באוסקר על תפקיד המשנה ב"ירח של נייר") בתור רופאת העיירה - חלשה ביותר. קלוריס ליצ'מן, (אשר זכתה באוסקר על תפקיד המשנה ב"הצגת הקולנוע האחרונה") אשר הלכה לעולמה ממש לפני שנה, מקבלת תפקיד קטן וחסר משמעות או חשיבות ואיתה גם ג'ורג' צ'קיריס (אשר זכה באוסקר על תפקיד המשנה ב"סיפור הפרברים") ואולימפיה דוקאקיס ((אשר זכתה באוסקר על תפקיד המשנה ב"מוכת ירח").

ישנם כל כך הרבה רגעים שאתם פשוט תרצו לאהוב ולחבק את הסרט, אבל הוא לא יחזיר לכם אהבה בחזרה. הוא כל כך קצר, האירועים בו כל כך מואצים והוא פשוט מרגיש כמו פרק ארוך בסדרה חצי מוזיקלית של ערוץ הולמרק. אין בו רגעים אשר שובים את לבבות הצופים, על אף שיש לו את כל התנאים לכך וכאשר מופיעים רגעים אמיתיים וכנים, אשר בזכותם אתם אמורים להתרגש, הם פשוט נהרסים על ידי משחק לא אמין או הוספת פסקול מיותר ולא הכרחי. באמת שרצינו לאהוב ולהתחבר לציון המופרע שהסרט הזה קיבל ב-IMDB מקהל לא רב, אבל גם לא מועט, אבל באמת שקשה.


קחו שרשרת לפיצוי על עוגמת הנפש | צילום: IMDB