"הארי פוטר: בחזרה להוגוורטס": כשאין תכנים אמיתיים לייצר

עשרים שנים מאז הסרט הראשון. עשר שנים מאז הסרט האחרון והנה מגיע פרק איחוד מרגש עבור חברי הקאסט של סדרת סרטי "הארי פוטר", במהלך עשור שלם של עבודה ביחד. האיחוד של "חברים" עבד כל כך טוב, עד שהוחלט להמר הימור לא גדול כל כך ולבצע רעיון זהה ונעדר אותנטיות גם עבור הפוטרים. כמה נקודות להשוואה בין שתי הסדרות הללו - סדרת הצעירים של הניינטיז אל מול הילדים המתבגרים, בסדרת הסרטים על קוסמים בריטיים בתחילת שנות האלפיים. שתי הסדרות הללו ארכו מהלכו של עשור שלם. אחת נגמרה שלוש שנים לאחר תחילתה של השנייה ולשתיהן הפיקה HBO פרק איחוד מרגש, עבור המעריצים וניכר כי עבור חלק מהשחקנים עצמם.


לו רק היית קצת פחות (בגיל של) המורה שלי | באדיבות yes

פרק האיחוד של חברי צוות "הארי" הוא שונה כמעט בתכליתו מזה של "חברים". מדובר באנשים שעדיין (אמורים להיות) בשיא הקריירה שלהם ובכלל בשיאם. בני אדם שעדיין אינם מתקלפים או מדברים לאט, כאלו אשר נזכרים בערגה בימים שהיו יפים וצעירים ועיקר החוויות שלהם היו חוויות ילדות, נערות ופסיעה מבגרות אמיתית. אצל החברים החתיך הראשי, לשעבר, הוא דוד כרסתן אשר משתמש בכרס בתור מתקן להנחת הידיים המשולבות, תשעים אחוז מהזמן, הבדרן הראשי, לשעבר, בקושי מדבר ואולי שחקנית אחת נותרה לגיטימית לחלוטין גם אחרי כל השנים ולא נותרה מזוהה נטו, בתור רייצ'ל.

עם זאת, בחברים היה ראיון פעיל והייתה לא מעט אותנטיות. היה הרבה תכלס, שחזור סצנות, רגעים מצחיקים והמון אהבה, אשר משוחזרת לאחר שנים רבות, במסגרתן הם בקושי נפגשו. גם במפגש של ההארי פוטרים יש לא מעט רגשות, דמעות ורגעים בעלי עניין כלשהו, אבל לא מעט רגעי פלסטיק ואנשים שהכריזמה היא מהם והלאה. סיפורים קטנים ומעניינים שלא מתפתחים ובעיקר הישענות כמעט טוטאלית על ליקוקים הדדיים ואפס קשיים. אפילו הסיפור של אמה ווטסון, אשר רצתה לנשור מסדרת הסרטים מקבל ייחוס קצרצר וקדימה לאייטם הבא ושלא תטרידו את עצמכם עם ההתמכרויות של דניאל רדקליף לאלכוהול, אשר נחשפה לפני כמעט שנתיים.


אני וה...מכשפות, או מה שמתחרז עם זה באנגלית | באדיבות yes

עובדה נוספת שנושרת או מונשרת מהאיחוד הזה היא הימצאותה, או נכון יותר היעדרה של ג'יי. קיי. רולינג - הסופרת שממוחה הקודח טוותה את אחד מהסיפורים הגדולים של שלהי המאה הקודמת ושל תחילתה של זו הנוכחית. האישה, אשר גידלה דור שלם של ילדים, נערים ומבוגרים, בעזרת ספריה והפכה לשם דבר כחלק מעולם הספרות ולאחר מכן, מעולם הקולנוע, הודרה בעקבות תרומתה לחוסר התקינות בתרבות ה-PC, כאשר התבטאה באופן שנוי במחלוקת כלפי טרנסג'נדרים והפכה לפרסונה נון גרטה בקהילת הלהט"ב, ברשתות החברתיות ואיפה שרק תרצו או לא תרצו. כל כך לא רצויה, עד כי בציון שני עשורים לצאת הסרט הראשון, המבוסס על סדרת ספריה, היא בקושי מקבלת אזכורים פה ושם על ידי המרואיינים וגם מופיעה בקטעי אכריון של ראיונות קצרים מלפני שלוש שנים.

המפגש היה מחולק לארבעה חלקים. כל חלק כלל שני סרטים ואת הגיבורים שהיו שותפים לסרטים הללו - מן הסתם, שלושת הגיבורים הראשיים נמצאים תמיד והשותפים שלהם משתנים. עוצמת הרגשות מהמפגש לא הרגישה חדה ואותנטית כמו זו של האיחוד המדובר הקודם, בחלקים רבים מדי הראיונות והביצוע מרגישים מודבקים, ערוכים וחסרי אותנטיות, שאצל החברים של "חברים" הכל הרגיש כמו בראיון אחד, בלייב וללא עצירות, עריכות או התערבות במאים. אפשר גם לזקוף לחובתם של החבר'ה הצעירים של "הארי פוטר" את העובדה כי הם מדברים על זה שהם קצת חשים שעוד לא הרוויחו את המפגש הזה ובצדק. הם עוד בתחילת הדרך, למרות שעל פי הניסיון שלהם, הם כבר חצו קצת יותר מהשליש הראשון של קריירה, אשר יכולה להתפתח לשנים ארוכות ורבות.


[/img]באמת נהיית אולד-מן | באדיבות yes

במהלכו של המפגש כמובן שעולים המון זכרונות של חברי הקאסט ובעיקר של השלושה המרכזיים ואיתם טום פלטון, אשר גילם את דראקו מאלפוי. הייחוד של הקוסמים הצעירים אל מול הניו יורקים המשועממים, הוא בעיקר הגיל של המככבים ואולי גם שנות הפעילות. אם אצל החבר'ה ב"סנטרל פרק" הגילאים היו עשרים פלוס והסטטוס היה מלצרות והם הלכו והתקדמו, שטופי הורמונים ובעיות כאילו קיומיות ובעיקר כאלו של אהבה, הרי שאצל יושבים הוגוורטס חוו הצופים את התבגרותם של השחקנים אל מול המצלמות והכל בכיתות ומחוצה להן ועובדה זו, בפני עצמה, מהווה קסם גדול במיוחד עבור הילדים שצמחו לבגרות עם הסדרה הזו וכיום הם בסביבות גילאי כוכבי הקולנוע שגילמו את הדמויות מהספרים, עליהם גדלו.

דניאל רדקליף, רופרט גרינט ואמה ווטסון התחילו בתור ילדים, המשיכו בתור טינאייג'רים וטווח הנושאים בהם הסרטים טיפלו היה נרחב יותר. אפילו שלכאורה הכל התחיל בתור סדרת ספרים לילדים, גם השחקנים וגם אנחנו בתור קוראים וצופים ראינו את השינוי מתחולל בקרב השחקנים על הסט, במקביל למה שהם חווים כחלק מהסרט. העשור הזה היה עשור מכונן וחשוב בחייהם וניכר כי הם מאוד מודים עליו, כל כך מודים עד כי זה נראה כאילו הרבה משיר ההלל וההודיה הזה נכתב ובוים גם על ידי אלו שביימו אותם במשך אותו עשור. בלא מעט רגעים ישנה תחושה אמיתית של מחסור גדול באותנטיות ואמיתיות ועם זאת, הקסם איכשהו לא פג. בעיקר עבור המעריצים הנאמנים.


באווירת הכריסמס, אפילו מאלפוי חוגג עם הרמיוני, המעורבת | באדיבות yes

יותר מדי פעמים הם דיברו על זה שהזמן כאילו עבר ולא עבר בו זמנית וכמה שהם אמביוולנטיים בנוגע לתחושה שלהם על הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שנפגשו על הסט ועד היום הזה ממש. כאשר הטריו המוביל בעיקר עסוק בלמכור את רגשותיו ולראיין זה את זו או להתראיין באחד על אחד, משהו מרגיש מאוד מכאני וחסר בכל המפגש הזה, שהוא יופי של חוויה למעריצים השרופים, אבל קצת חסר בשביל המעריצים הנאמנים האחרים. HBO רצו להצדיק את הכסף, אשר משלמים המנויים שלהם והוכיחו שבעידן של התחרות הטלוויזיונית על שליטה בתחום הסטרימינג צריך לייצר תכנים וכמה שיותר ולא רק כאלו עלילתיים, כי אם כאלו המבוססים על תכנים, שגידלו דורות שלמים בעבר. לשם כך, כל מה שמפיקיה של רשת הסטרימינג הזו הי צריכים, היו הרגשות שלנו והזכרונות שעיצבו אותנו במשך החיים, עליהם יבצעו לחיצה טובה, כזו שדורשת לצרוך את התכנים המבוססים על אותם הרגשות ואת זה הם יודעים לעשות יופי.